אין לי מושג למה החליטו בהוצאת ידיעות ספרים להוציא מהדורה מחודשת של בודפשט, אבל טוב עשו וכך יצירה נפלאה זו תזכה לשוב למדפים ולמצוא לה מקום אצל קהל קוראים שרובם מן הסתם כבר ביקרו בעיר הפופולרית כל כך עבור ישראלים. מה שפופולרי כל כך עבורנו יכול להיות אקזוטי עבור ברזילאים מריו דה ז’נרו, אבל בודפשט נבחרה קודם כל בגלל השפה. אם יש משהו אקזוטי בהונגריה, הרי זו השפה ההונגרית או בשמה המקומי, השפה המגייארית. זוהי שפה קדומה, מעומק הרי אורל, שלא דומה לשום שפה אחרת בסביבה, לא לשפות הלטיניות ולא לשפות הסלביות. יש מעט דמיון לפינית, ועבור ז’וזה קוסטה, איש המאוהב במילים, זו השפה שהוא רוצה ללמוד.

קוסטה מגיע לבודפשט באקראי, לאחר ששהה בכנס של סופרי צללים באיסטנבול ונאלץ לעבור דרך בודפשט, אולם מספיק לילה אחד להתאהב בעיר ובשפה והוא חוזר לשם לתקופה ארוכה יותר, אולם לזו יש מחירים בארצו הוא וכשהוא סופסוף שב לשם הוא מוצא את עצמו בזוגיות קורסת, בקריירה נעלמת, ובתסכול הולך וגובר על כך שאחת מיצירות הצללים הזבלית ביותר שלו נהיית רב מכר היסטרי. הוא חוזר לבודפשט אהובתו בה גם קרה אהובתו החדשה.

קוסטה ממשיך להיות סופר צללים גם בבודפשט ואף שולח עטו בסוגות אחרות, וגם בהן עושה חיל, אולם תמיד נותר בצל. גם בברזיל וגם בהונגריה, כאשר האנשים שאולי היה רוצה שיעריכו את יצירתו אינם מעריכים אותה, ולהערצת ההמונים, שכלל אינה מכוונת כלפיו הוא בז באופן מוחלט.

איני יודע אם יש רקע אישי ששיקו בוארקי משלב בספר, אולם יש בספר ממד ארס-פואטי שיתברר כיצירה שהולכת וכותבת את עצמה. אם קצת הלכתם לאיבוד בסקירה מתי בדיוק קוסטה היה בבודפשט ומתי בברזיל וכמה זמן שהה בכל מקום הרי שהדבר מכוון לחלוטין וגם ביצירה עצמה הדברים אינם ברורים כל כך ולפעמים בין משפט אחד לשני יכולים להפריד חודשים ושנים ולקורא לא תמיד ברור האם זו מציאות או חלום ארוך.

כך יוצר בוארקי רומן העוסק באנשים, בשפה, ביצירה, באהבה. רומן שנע במרחב הלוך ושוב, שנע בצורה קופצנית בזמן ושמשאיר את הקורא עם חווית קריאה משובחת ומעוררת מחשבה.

בודפשט
שיקו בוארקי
מפורטוגזית: אראלה טלנברג לרר
ידיעות ספרים (2005/2025)
מגב הספר
מהדורה מחודשת בחלוף עשרים שנה לצאת יצירת המופת פרי עטו של המשורר, המחזאי והסופר שיקו בוארקי, המלחין והמוזיקאי המשפיע והאהוב ביותר בברזיל. 

ז’וזה קוסטה, סופר צללים מוכשר אך מתוסכל מריו דה-ז’נרו, נוחת נחיתת ביניים בלתי צפויה בבודפשט, ומתאהב. הוא מתאהב בעיר שאין לו בה שורשים, בשפה שאת ניגונה הוא אינו מבין, ובאשה זרה. ועכשיו הוא זר בעצמו, זר במולדתו, שחייו בה התרוקנו מתוכן, זר בנישואיו החמצמצים, וזר בארץ החדשה הזאת, המהפנטת, ששפתה, על פי השמועה, היא היחידה שהשטן מעריך.  הוא חוזר לבודפשט, ושם, לראשונה בחייו, הוא כותב ספרות אמיתית, אוהב אהבה אמיתית, והשינויים האלה בחייו לוקחים אותו למקום אחר במובן הגיאוגרפי והנפשי כאחד. 

גירסת הדפסה