ספרו של חננאל מאק מביא את סיפורם של מלכי ישראל, שבניגוד למלכי יהודה, לא זכו לתיעוד רב בתנ”ך. בהקדמה לספרו מאק מציין כי הוא מסתמך על התנ”ך, וכמעט על התנ”ך בלבד.

בשיטה זו בחר מאק כדי להישאר נאמן לכתוב בתנ”ך ולא להמציא דברים. גם הבחירה לא ללכת אחר המדרשים הרבים הקיימים מעידה על הרצון להישאר נאמן למה שכתוב. המדרשים הם יפים ונאים ומרחיבים את היריעה, אולם הם באו להביע רעיון של הדרשן ולרוב אין להם דבר עם המציאות ההיסטורית. בחירה נוספת היא לא להסתמך על התרגומים הראשונים לתנ”ך ולא על ספרים חיצוניים. יוצא דופן הוא אזכור מלא של מצבת מישע, שהיא מקור חיצוני, מהימן, וכזה הנותן אור היסטורי נוסף על תקופת בית אחאב.

בחירה זו, משרתת מטרה אחת, אולם גורמת בהכרח שאין למאק אפשרות לכתוב על כלל מלכי ישראל. כפי שמאק עצמו כותב בהקדמת ספרו, ישנם מלכים שזכו לשורות בודדות בלבד בתנ”ך ומעט ידוע על אודותם. לכן נשארו רק המלכים שהתנ”ך עצמו מרחיב עליהם ובעיקר ירבעם, אחאב ושושלתו, שושלת יהוא, והמלכים האחרונים. הפרק על אחאב וביתו תופס מעל מחצית הספר, וגם תקופה זו נזכרת רבות בתנ”ך בעיקר בגלל שני הנביאים הגדולים שהופיעו בה אליהו ואלישע שספר מלכים מקדיש להם מקום רב.

על מנת להצליח בכל זאת ליצור משהו חדש תוך חירות ספרותית מינימלית, בחר מאק לעבור מכתיבת התנ”ך ממספר על יודע כל, לסיפור בגוף ראשון, ולא רק של הדמויות הראשיות, המלכים עצמם, אלא של שלל דמויות נוספות שהיו מעורבות בכל סיפור, לפעמים כאלו שמוזכרים רק בתפקידם, וזאת כמעין מחזה מונולוגי, בו כל דמות מפציעה במקומה ופוצחת בדבריה (מאק עצמו מדמה זאת לצורת הכתיבה של א”ב יהושע, בספריו המאהב ואולי גם מר מאני). בכך נקודת המבט של הסיפור יכולה להשתנות כולה, אנו נחשפים לדמויות נוספות, למחשבות שלהן ובעיקר לניתוח הסיבות למה ומדוע פעלו כפי שפעלו , לרוב פעולות שגרמו לתוצאה שלילית.

דרכו זו של מאק, מצליחה לשלב גם סיפור, וגם את הפרשנות האישית שלו לפשטי הכתובים, בצורה חיננית ונעימה לקריאה, כזו שמי שמכיר את סיפורי התנ”ך עצמם ימצא בהם פירוש רענן, ומי שמכיר פחות סיפורים אלו, יזכה להכירם גם כפי שהם כתובים בתנ”ך וגם דרך משקפיו של מאק. האם יהיה גם דברי ימיהם ב’? ימים יגידו.

דברי ימיהם א’
חננאל מאק
ידיעות ספרים 2023
מגב הספר

דברי ימיהם א’ מתיימר לתת פתחון פה לרבים ממלכי ישראל המושתקים ולבני תקופתם. המלכים ירבעם בן נבט, אחאב, יהורם, יהוא, ירבעם בן יואש ועוד, כמו גם הנביאים והדמויות השונות שחיו סביבם, זוכים למונולוגים בגוף ראשון החושפים את נבכי נפשם ואת כמיהותיהם, יצריהם וחלומותיהם. הספר הוא מעין קובץ זיכרונות שכתבו כביכול גיבורי העלילות שסביבן נעים הפרקים השונים. עיקרי ה”זיכרונות” מבוססים על הנאמר והמסופר במקורות, אבל יש בהם גם מידה של חופש, דמיון ויצירתיות.

גירסת הדפסה