בִּפְתֹחֶת בֹּקֶר רָאִיתִי בְּעִתּוֹן
“דָּבָר” בְּתַצְלוּם לַיְלָה עֹמֶדֶת
מוּל כַּדּוּר הָאָרֶץ
הָאֵם, הַחֲלָלִית הָאֵם.

שורות מסתוריות אלו מהשיר “תצלום לילה” של אבות ישורון שלחו את עודד כרמלי למסע חיפושים שתוצאתו היא הספר המונח לפנינו. כרמלי תהה לאיזה צילום ישורון מתכוון, בזמן כתיבת השיר, לא היו חלליות כלשהן בחלל, ויצא בעצמו למסע מחקר בחלל היצירתי תוך הצלבת מקורות בין שירים וארכיונים. הרעיון המרכזי בספר הוא לבדוק כיצד התייחסו משוררים ישראליים לאירועי מפתח במירוץ לחלל. מרבית החומרים נגישים ברשת, והקורא יכול בקלות להרחיב את החיפוש באמצעות הפניות המיקום המועילות.

ספר זה הוא יצירה נדירה במרחב הספרותי. אמנם מרכז הכובד שלו נטוע עמוק בשירה, אבל הוא עוסק בתחומים רבים נוספים. חלל בוודאי אבל גם היסטוריה ישראלית ובינלאומית, פוליטיקה ומדעי המדינה, אמונה כפירה והאשמת אלוקים, עיתונאות, בלשנות, שואה, פיוטים קדומים ותורת הסוד, משפט ועוד. אם פלא בעיניכם איך נושאים רבים כל כך מוצאים את מקומם בספרון בן 144 עמודים בלבד, ייתכן שהתשובה היא במדיום של השירה, בה מילה אחת יכולה לתאר עולם ומלואו, או לעניינו חללו.

איני בקיא ומומחה בשירה, אולי אפילו ההפך, אולם כחובב אסטרונומיה איני יכול להתעלם מספר שעל כריכתו מופיעה תמונת שבעת האסטרונאוטים של תוכנית החלל מרקורי. הסקרנות ניצתה, ולאחר קריאת הקדמת הספר בצורה דיגיטלית נשביתי בקסמו ועברתי מהר לקריאה בעותק פיזי, המאפשר קריאה ברורה של השירים וההערות. ההמלצה הטובה ביותר שאני יכול לתת על הספר כמבקר ספרים המקבל את ספריו היא שהתעקשתי לרוכשו במחיר מלא, ןכאן ננסה להביא לכם טעימה קטנה מהטוב הרב הצפון בו.

אני מכיר משהו משל המשוררים שהספר עוסק בהם אולם אין לי את הידע ממנו יוצא כרמלי שפוסק: “שלעומת משוררים כאלתרמן ושלונסקי, שברו המאורעות הדרמטיים (של מירוץ החלל – ג.א) שבר של ממש בפואטיקה של ארבעה משוררים, בהשקפת עולמם היסודית” (עמ’ 11). טענה זו דורשת הוכחה לכל משורר בנפרד, והיא מלובנת היטב במהלך הפרק העוסק בו המביא מבחר משירת המשורר ובפרט שירה המתייחסת לאירועי מירוץ החלל העיקריים: ספוטניק – הלווין הראשון בחלל, האדם הראשון בחלל, ההגעה הראשונה לירח במשימת אפולו 8 וכמובן הנחיתה על הירח במשימת אפולו 11.

אם הספר היה עוסק אך ורק בשירה, אולי הייתי מתקשה להבינו או להנות ממנו, אולם המיוחדות שלו, כפי שציינתי היא בשפע הנושאים בהם הוא עוסק. הפרטים הביוגרפיים העיקריים על כל המשוררים מופיעים בספר, השירים מנותחים מתוך ההקשר שלהם, למאורעות הזמן בארץ ובעולם במירוץ החלל ואלו שאינם קשורים אליו כלל, הקשר ביניהם וההתייחסות הציבורית אליהם. מבחינה זו הקורא מרגיש את עצמו כנוסע בקפסולת זמן לעבר, כולל הצורך לחדש חידושי לשון כמו לווין (יצחק אבינרי בניקוד שונה ליויוֹן), חללית (אורי אבנרי) וחלליש (מילה יפה לאסטרונאוט שלא תפסה כמו גם חללבוש לחליפת החלל) ולהתמודד עם כתיב אנכרוניסטי מכוון כגון סווייטי, המיועד לחזק את הצייטגייסט האופף את הספר כולו. 

נשוט לנו לפרק העוסק בדן פגיס. אין לי אלא להודות בצער כי מימי לא נתתי את ליבי לעובדה שתאריך שיגורו של יורי גגארין לחלל, 12 באפריל בשנת 1961 היה יום אחד בלבד לאחר פתיחת משפט אייכמן בירושלים. מה בכלל הקשר בין שני האירועים? כיום ברור לנו שאין קשר ורק מקריות הגורל שמה אותם זה לצד זה, אולם בזמן אמת הם נחוו במשותף, כפי שניתן לראות בעיתונות. “גגארין האפיל על אייכמן” נכתב בידיעות ואילו חיים גורי כתב “איש חלל אחד ושישה מיליון חללים”. וכך ספר השירה והחלל פונה לעסוק, לכאורה בצדדיות, בנושא המרתק של משפט אייכמן, ההכנות הישראליות הארוכות אליו, והעובדה שהיה מדובר באחד האירועים בעלי העניין העולמי הגדולים ביותר בשנה זו. שיגור גגארין הגיע כמובן לכל העולם בהפתעה. לאיזה אירוע ייתן העולם את הקשב שלו? 

הקלות בה נע כרמלי בין כל התחומים האלו, אינה מובנת מאליה, אולם לקורא, זרימת המחקר טבעית ורציפה. אין בתפיסת אירועים אלו שום צדדיות. כרמלי אינו פותח חלון ואינו סוטה מהנושא, כי טענתו בקשר לפגיס היא: “חוטי התזמון הדקים שקשרו את אייכמן לגגרין נארגו אצל פגיס למסכת מעשה חושב שעיצבה את שירתו מחדש. וכדי להבין היום את שיריו הנודעים ביותר, יש להבין תחילה כיצד האירועים נשזרו זה בזה בחוויה הקולקטיבית של התקופה” (עמ’ 87). בכך מצדיק כרמלי את הסקירה ההיסטורית וממנה באיזמל חד מפרק כרמלי את שירתו של פגיס, גם זו שאינה קשורה כלל לחלל, אלא לשואה, ובה הוא מאשים את אלוהים, ולמעשה כעין שם אותו על ספסל הנאשמים, כקשורה לחלל. הקישור נעשה גם באמצעות משורר אחר הקשור לאירועים, יחיאל די-נור ק.צטניק שבעינו אושוויץ היא פלנטה אחרת. מודה אני כי קשה לי לשפוט את טענתו של כרמלי: “קוראים עכשוויים אינם מבינים עד היום, ש’גלגול’ מתכתב עם האירועים ממש, לא רק כקונוטציות או כמטפורות. בספרו של פגיס אנו מוצאים יציאה ממשית אל החלל בדמות חלליות וטייסי חלל, תגליות מדעיות קונקרטיות מראשית עידן החלל וחרדות אנושיות קונקרטיות משיא המלחמה הקרה. הספר כולו הוא משפט פנימי, ובו פגיס עוטה על עצמו את שלל תפקידי משפט אייכמן והמראת גגרין”,אולם ניתוחיו של כרמלי אכן מראים זאת אם כי, כדרך המשוררים, תוך נטילת חירות פרשנית. נביא את הדוגמה הראשונה בה כרמלי מוצא בשיר “עדות” בו נכתב:  “אֲנִי הָיִיתִי צֵל. / לִי הָיָה בּוֹרֵא אַחֵר. // וְהוּא בְּחַסְדּוֹ לֹא הִשְׁאִיר בִּי מָה שֶׁיָּמוּת. / וּבָרַחְתִּי אֵלָיו, עָלִיתִי קָלִיל, כָּחֹל, / מְפֻיָּס, הָיִיתִי אוֹמֵר: מִתְנַצֵּל: / עָשָׁן אֶל עָשָׁן כֹּל יָכוֹל / שֶׁאֵין לוֹ גּוּף וּדְמוּת” בהקבלה לעדותו של גגרין כפי שצוטטו בכלי התקשורת: “הרגשתי מצוין בעת שהייתי נתון למצב של חוסר משקל. הכּל נעשה פתאום קל יותר. הדבר מובן: הרגלים, הידים – משקלן אפס. כל החפצים בתא פורחים באוִיר. לא עוד ישבתי בכסאי, כמקודם, אלא אף אני פרחתי באויר”  (עמ’ 100).

כך שהספר מתאים גם לבקיאים בשירה וגם לאלו שאינם מיומנים באומנות זו. הראשונים ימצאו את עצמם נדרשים לקרוא בראייה חדשה שירים שהם מכירים מכבר והאחרונים יעשירו רבות את ידיעותיהם בתחום זה, ובשלל תחומים נוספים. ולגבי חידת הפתיחה המובאת בראשית הספר והסקירה, מה ראה אבות ישורון בפותחו את עיתון דבר, ובמילים אחרות למה התכוון המשורר? היא נענית ממש בעמודיו האחרונים של ספר זה, שבעיני הוא חובה לכל אוהב חלל שירה ודעת.

משוררים בחלל
עודד כרמלי
הבה לאור 2026
מגב הספר
משיגור הלוויין הראשון ב־1957 ועד לנחיתת האדם על הירח ב־1969, מרוץ החלל בין ארצות הברית לברית המועצות חולל תמורות עמוקות באופן שבו אנו תופסים את עצמנו, את עולמנו ואת מקומנו בין הכוכבים. אך שעה שרוב המשוררים המשיכו להתייחס לכוכבים כלסמלים רומנטיים מימים ימימה, המאורעות הדרמטיים שברו שבר של ממש בפואטיקה של דוד אבידן, זלדה, דן פגיס ואבות ישורון. משוררים בחלל נוטע מחדש את השירים המוכרים בהקשרם ההיסטורי – כתגובות למשימות חלל קונקרטיות, מפורסמות כנשכחות – ומציג את ארבע תפיסות העולם (השונות בתכלית) שגיבשו ארבעת המשוררים על רקע ההרפתקה הגדולה של יציאת האדם לחלל.