לפעמים כל מה שצריך הוא סיפור אגדה מודרני עם “סוף טוב הכל טוב”. השנה שאחרי הפור, מביא לנו את סיפורם של חמישה בחורים בישיבת הסדר, שביקשו בפורים משאלת לב מאיש סתרים ששמו יצא למרחקים כמחולל פלאות, אולם הוא מכחיש שבכלל יש לו כוחות. הברכות מתחילת להתגשם במהירות ומניעות את העלילה קדימה, על פני מעגל החגים ועד לפורים הבא, שהוא תאריך היעד שכל מה שבוקש יקרה. אולם יש גם בעייה מאחר והצדיק מאחל לכולם להתתחן השנה, ומוסיף, ואין ספק שהיין והאלכוהול של פורים תרמו את שלהם, שגם הנשואים בכלל זה. כל זה נאמר בפרק הראשון ואפילו בצורה מודגשת אז אין כאן ספויילר, אבל הקורא כבר מבין שלברכה יכולות להיות השלכות פחות טובות, למרות שמאופי הסיפור מסתמן שהכל יהיה רק לטובה.

בספר אין גיבור ראשי ואפילו לא שניים אלא חמש דמויות ראשיות – איתן, יוני, מיכאל, זאבי ועקיבא. חלקם נשואים ואלו שלא ייצאו לדייטים ויש חברים ומשפחה כך שיש הרבה יותר מדי דמויות בשביל להגיע להכרות עמוקה עם דמות כלשהי וסביבתה. ציר המקום העיקרי של הספר הוא הישיבה כמובן, אותה אליצור מחייה לקורא, ובפרט לבוגרי ישיבות בעצמם שיזהו ניואנסים שקוראים אחרים יחמיצו. ריבוי הדמויות והקפיצות ביניהם, הופך את הספר למשהו שונה, זה לא רומן ולא נובלה, אלא דומה יותר לחמישה סיפורים קצרים שמשתרגים אחד בשני בצורות שונות. אישית התבלבלתי כמה פעמים בין הדמויות השונות אפילו שיש שוני ביניהן, מבחינת גילאים, מצב אישי ורקע, אבל לפעמים נראות דומות למדי.

הקריאה בספר מהנה מאד. נכון שהחיים הרבה יותר מורכבים, ובספר נראה שהכל הולך חלק מדי ועל מי מנוחות ומה שנראה לנו הכי פחות אפשרי, דווקא הולך הכי טוב. במקום אחד יש מעט ניסיון לפתח עומק, בזוג שנישואיו לא מצליחים, אבל מסגרת הספר, קצר יחסית ועם צורך לסיים את העלילה תוך פרק זמן קצר יחסית של שנה, לא מאפשרת זאת וחבל, כי נושא זה של נישואים שכשלו די מהר, הוא נושא רלוונטי בחברה הדתית ואין בו הרבה עיסוק בספרות המגזרית. לעתים, נראה שיש גלישה לקלישאות מהן היה רצוי להתרחק, כדוגמת הזוג עקיבא ורחל שהוא העתק, בערך, של רבי עקיבא ורחל אשתו. יזדעק אליצור ויגיד לי, אבל כלבא שבוע התנגד לנישואים ופה האבא של רחל הוא השדכן, ובכל זאת, ראיתי בכך מעט התחכמות יתר. אז רוב הבקשות מתקיימות ונשאר פלונטר רציני שיש לפתור וזה נעשה באמצעות פתרון הלכתי נישתי ומפתיע.

למרות שזו לא מטרת הספר, אפשר לראות בו גם מעין מדריך לדייטים, או מבט קומי על דייטים, במגזר המסויים כמובן. יש בו כמה סיטואציות חשובות כגון ההתלבטות עם לנתק קשר אחרי פגישה אחת שלא הייתה מוצלחת או לתת הזדמנות (התשובה: לברר עם הדייט לא היה מוצלח בגלל שלא הייתם פנויים דייכם למפגש, ובהחלט לנסות עוד הזדמנות), איך לנתק קשר בצורה סבירה, ואיך לחדש קשר שנותק בעבר. יש בספר מספיק אפשרויות לפתח יותר עומק, אולם הדבר יביא בהכרח לעיסוק מוגבר בדמות אחת וסיפור אחד, ויסטה מהכוונה המקורית של הספר. מצאתי את עצמי תוהה מה יקרה לכמה מהגיבורים בעתיד, מה קרה להם בעבר ואם יש שם סיפורים שיכולים להצמיח ספר משלהם. התשובה לדעתי היא כן. יש פה מצע שאפשר להמשיך וליצור ממנו דברים טובים ויפים ואולי אליצור יחליט בעתיד גם לעשות זאת, ימים יגידו.

הספר ללא ספק מיועד למגזר הדתי ובפרט לצעירים וצעירות, אבל לדעתי הוא יכול גם להתאים לקהל אחר שמעוניין במבט מבפנים אך לא מבט צהוב כמו שלפעמים מוצאים בספרים אלא מבט בעין טובה, אותה עין טובה שאליצור נוקט בה כלפי גיבוריו. עם כולם אנחנו מזדהים, אף אחד לא ממש מעצבן אותנו, כולם נחמדים וטובים, ונכון שזו לא המציאות, וגם לא התבנית הקבועה של רומן, אבל הספר מצהיר על עצמו כאגדה חסידית מודרנית, ואת ההצהרה הזו הוא מקיים בצורה המאפשרת לקורא כמה שעות של קריאה נעימה ונינוחה נסוכת אופטימיות שכל כך נצרכת.

השנה שאחרי הפור
אברהם אליצור
ידיעות ספרים
מגב הספר
מוצאי חג הפורים. חמישה בחורי ישיבה נוסעים אל צדיק ירושלמי ששמועות על כוחות הברכה שלו עוברות מפה לאוזן. הראשון מחפש אהבה; השני זקוק לפרנסה; השלישי רוצה לגדול בתורה; הרביעי מבקש רפואה לאמו; והחמישי מצפה לפרי בטן. בשנה שתחלוף, יצטרך כל אחד מהם להתמודד עם המשאלה שלו ועם השלכותיה. 

השנה שאחרי הפור הוא סיפור חסידי-מודרני מתובל בהומור, שמבקש לבחון את היחסים בין בחירה לגורל, בין רצון להצלחה ובין נס למציאות. מתוך הסיפור עולה גם דמותה של הישיבה – סדר יומה, עולמה החברתי ומעגל השנה שלה.