ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

לפני שנעמיק בספרו של הרב מדן, נאמר לו תודה. איני מתלמידיו הישירים של הרב, אולם בהיותי בתיכון, נחשפתי לפולמוס בין הרב יעקב מדן לרב יואל בן נון שהתפרסם על פני הגיליונות הראשונים של ביטאון “מגדים” ועסק בשאלה מדוע לא הודיע יוסף ליעקב אביו שהוא חי? לאחר חידושו של הרב יואל. הדיון וההעמקה בטקסט פתחו לי שערים חדשים ועצומים לעולם התנ”ך שאף הובילו אותי למחקר ולימוד מעמיק בנושא ההפטרות והוצאת ספר העוסק בהן ובוודאי משהו מכך נובע מהרב מדן ותודתי נתונה לו. ההפטרות כמוהן כאור ויש להן אופי דואלי. באור זו העובדה שהוא מתנהג גם כחלקיקים, פוטונים וגם כגל, ואצל ההפטרות זו העבודה שהן מצד אחד צמודות לפרשה ומצד שני הן חלק מהנביא שפרט למקרים נדירים, רובן הפטרות הקשורות לחגים, נכתב ללא שום התייחסות לאותה פרשה.  דואליות זו מבוטאת גם בספר הן בקנקנו והן בתוכנו. מבחינת קנקן הספר, הרי ששמו זהה לסדרה של הרב מדן על חמישה חומשי תורה, שיוצאת בהוצאת ידיעות ספרים, אולם מבחינת עיצובו וסגנונו הוא משתייך לסדרת התנ”ך של הוצאת מגיד. ההבדל אינו רק סמנטי כי לספרים בסדרות השונות יש מאפיינים שונים, והרב מדן לעתים מדלג בין שניהם. בספר עצמו הרב מדן מקדיש את הפסקה הראשונה בדיון, המגיעה לאחר הטקסט המלא של ההפטרה לעמידה על הקשר בין ההפטרה…

סקירה זו נכתבת כאשר אנו כבר באמצע חומש בראשית ומאחר שלרוב אני מנסה לקורא פרק בשבוע מספר זה, הרי שבערך באמצע הדרך אפשר כבר לומר דברים מגובשים עליו יותר מהסקירה הקצרה שפרסמתי בעבר. ברכי אליצור לוקחת אותנו בספר זה למחקר מעמיק נושא מסוים במדרש בכל פרשה. בפרשת בראשית חקרנו את שושלת למך ובפרשת נוח בודקים עם המדרשים את נושא הפער בין ההכרזה על המבול לביצועו. בפרשת לך לך נדון באגדות על אברהם אבינו בכבשן האש וכך הלאה. המשותף לכלל מדרשי אגדה אלו הוא שהם באים לסתום חור בעלילה, נושא שהתורה לא מתייחסת אליו בצורה מספקת, או שמופיע רק ברמז אותו דרשו הדרשנים. כך למשל המילה אור (בשורוק) מתקשרת עם אש ומספקת את המקור לסיפורי אברהם אבינו והכבשן (כמובן גם לאור סיפור מפורש דומה בספר דניאל). כיום ידוע שאכן זו הייתה שמה של עיר ענק באותו מרחב, עם או בלי קשר לאש, ואין סיבה לראות במילה עצמה רמז למשהו, אולם המדרשים כבר קיימים ועומדים. אליצור מביאה מדרשים רבים ומציינת גם את מיקומם בזמן מה קדם למה ומה השפיע על מה ושולחת ידה גם למקורות חיצוניים לתנך, יהודים ולא יהודים כאחד, מתוך מטרה להקיף את הנושא בצורה כוללת. כך למשל בפרק על הולדת יצחק נמצא דיון מפורט בצורה בה סיפור הולדת יצחק…

מגילת איכה, מסיבות מובנות, היא ספר שהעיסוק בו מועט. אמנם כדאי ואפשר ללמוד את המגילה בכל עת אולם, בתוך עמי אני חי וברור לי כי מרבית הקוראים עושים זאת אך ורק בתשעה באב. בשנה זו במיוחד, בו חווינו הסתר פנים וחורבן, ורבים מאחינו עדיין בשבי, קריאתה של מגילת איכה הופכת להיות רלוונטית, ואינה רק זכר לעבר רחוק, אלא ההווה המתמשך עצמו. הספר עצמו נכתב לפני כמה שנים ותורגם על ידי ידידי למדור זה, צור ארליך. לאחר הצגתו הכללית של הספר, ננסה לעמוד על האפשרות ללימוד הספר ביום תשעה באב עצמו. הספר פותח בכמה פרקי מובאות הנותנים מבוא כללי למגילה, זמנה מחברה והרקע ההיסטורי. כמקובל בסדרת ספרים זו, שיש לה נטייה לעולם האקדמאי, מוזכרות דעות רבות מהמחקר והערות השוליים רבות ומפורטות. פרקי מבוא נוספים עוסקים בתוכן התיאולוגי של המגילה וכן בצורת השירה שלה והשוואתה לשירות אחרות במקרא. ציגלר עומדת היטב על כך ששמה המקורי של המגילה, קינות, מתאר את תוכנה, בדומה לספר תהלים שיש בו מזמורי תהילה רבים וממשיכה בשאלה האם מדובר בלקט בלבד או שמא יש מבנה. ציגלר מביאה את הדעות השונות ומציגה את מטרתה להציג מבנה כללי לכל המגילה, בו אדון בהמשך. ליבת הספר היא חמישה פרקים ארוכים, אחד לכל פרק במגילה ובכל אחד מהם פרקי משנה: מבוא, מבנה,…

ספרו של חננאל מאק מביא את סיפורם של מלכי ישראל, שבניגוד למלכי יהודה, לא זכו לתיעוד רב בתנ”ך. בהקדמה לספרו מאק מציין כי הוא מסתמך על התנ”ך, וכמעט על התנ”ך בלבד. בשיטה זו בחר מאק כדי להישאר נאמן לכתוב בתנ”ך ולא להמציא דברים. גם הבחירה לא ללכת אחר המדרשים הרבים הקיימים מעידה על הרצון להישאר נאמן למה שכתוב. המדרשים הם יפים ונאים ומרחיבים את היריעה, אולם הם באו להביע רעיון של הדרשן ולרוב אין להם דבר עם המציאות ההיסטורית. בחירה נוספת היא לא להסתמך על התרגומים הראשונים לתנ”ך ולא על ספרים חיצוניים. יוצא דופן הוא אזכור מלא של מצבת מישע, שהיא מקור חיצוני, מהימן, וכזה הנותן אור היסטורי נוסף על תקופת בית אחאב. בחירה זו, משרתת מטרה אחת, אולם גורמת בהכרח שאין למאק אפשרות לכתוב על כלל מלכי ישראל. כפי שמאק עצמו כותב בהקדמת ספרו, ישנם מלכים שזכו לשורות בודדות בלבד בתנ”ך ומעט ידוע על אודותם. לכן נשארו רק המלכים שהתנ”ך עצמו מרחיב עליהם ובעיקר ירבעם, אחאב ושושלתו, שושלת יהוא, והמלכים האחרונים. הפרק על אחאב וביתו תופס מעל מחצית הספר, וגם תקופה זו נזכרת רבות בתנ”ך בעיקר בגלל שני הנביאים הגדולים שהופיעו בה אליהו ואלישע שספר מלכים מקדיש להם מקום רב. על מנת להצליח בכל זאת ליצור משהו חדש תוך…

כותרת המשנה של הספר, “סדק של אור” מרמזת על אופטימיות מסוימת, כזו שמיד גרמה לי לחשוב על שירו של לאונרד כהן “המנון” Anthem   עם השורה: There is a crack, a crack in everything. That’s how the light gets in, אבל מתברר שמחברי הספר כיוונו דווקא לאזכור מספר של נבוקוב, המדמה את הסדק של האור לחיינו הקצרים ומתכתב היטב עם הפסוקים הבאים בקהלת: “וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה: וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ” (ד ב-ג), תיאור שאינו אופטימי במיוחד. שירו של כהן מופיע בספר בעמוד 145, אולם נקטע לפני השורות שהזכרתי. כך כותרת המשנה של הספר מביאה לקדמת הדיון את המתח בין הפסימיות לבין האופטימיות בקהלת, נושא שיורחב בספר עצמו. ספר קהלת הוא מספרי המקרא האהובים עלי ביותר ואני מוצא בו תובנות חדשות מדי קריאה, פעמים רבות לאורך השנה ובלי להמתין לחג הסוכות דווקא. ספרם של גרוסמן ואבלמן מהווה תוספת חשובה גם לסדרת הפרשנות מבית מגיד וגם למגילה עצמה, שיש הנרתעים מהעיסוק בה. הספר נפתח במבוא ארוך הדן בקהלת, בזיהוי שלו עם שלמה, בראיות הרבות שהוא ספר מאוחר בהרבה מתקופת שלמה, בסתירות השונות ובדרכים ליישובן וגם במטרה המוצהרת למצוא קו כלשהו ההופך…

גרסת קומיקס של מגילת אסתר לילדים מבית היוצר של קורן. זהו ספר נוסף במה שאולי יהיה סדרה (הקודם הוא הגדה של פסח). הצגת סיפור המגילה בקומיקס, עם כיתוב, שכפי שהכריכה מציגה הוא עברית מדוברת. יש לי מעט בעייה עם עברית מדוברת. העברית במגילת אסתר אינה סבוכה יחסית לספרים, ונראה שגם במהדורה העברית לא נעשה תרגום מהנוסח האנגלי שכן דבר זה מיותר לילדי ישראל. הספר אינו כולל פירושים אולם הם טמונים באיורים. למשל אחשורוש המוצג עם החושן, דבר המובא במדרשים ועד למשפטי נירנברג, נושא שהוא חסר הקשר לילדים ומצריך תיווך מבוגרים. במקרה זה, היה רצוי להשתמש בתעתיק העברי ולא לתרגם נורמבורג מאנגלית, צורת כתיבה שאינה בשימש בארץ.. אלו דוגמאות מרפרוף מהיר ואיני יודע כמה עוד יש בספר, הם קצת נחבאים, בתוך האיורים. באיורים הושקעה מחשבה רבה ותשומת לב לפרטים קטנים והם דורשים התבוננות איטית. כהצעת ייעול הייתי מפנה בהקדמת דבר את תשומת לב הקורא לקיומם, על מנת שיתעמקו בהםן יותר מאשר רק בקריאת הכיתוב ואם יש צורך, גם מסמן מקומות מסוימים בכוכבית המפנה לנספח בסוף הספר, שיכלול הרחבות ומקורות, מעין הערות שוליים. מאחר וקומיקס הוא סוגה “בזבזנית” במקום, הספר עבה מאד עבור מגילת אסתר, אבל זה יכול להיות יתרון לקצרי רואי. האיורים אינם מחליפים את הנוסח והאותיות של המגילה עצמה שמופיע…

הספר יוסף, מסיים את סדרת ספרי בראשית של פרופ’ יונתן גרוסמן. אודה שבכרך הרביעי בסדרה אין לי כמעט מה לכתוב ולחדש. שיטתו של גרוסמן מוכרת וידועה מהספרים הקודמים וכל מה שכתבתי עליהם (הנה על אברהם ויעקב) יהיה נכון גם כאן. מי שאוהב את שיטתו ואת ספריו הקודמים בוודאי יאהב ספר זה, והסדרה כולה היא תרומה נכבדה וחשובה למדף ספרי היהדות ובכל זאת נעיר בכמה מילים על הספר ועל סדרה : לא קשה לשים לב כי יצחק חסר. הנושא נידון בספר יעקב, בו בפרק יצחק הופיע סיפורו של יעקב, ואילו יוסף תופס את מקום אביו. החלוקה כאן שוברת שתי חלוקת קלאסיות מקובלות. בוודאי החלוקה לשלושת האבות – אברהם יצחק ויעקב, אבל גם את החלוקה של ספר בראשית לספרי תולדות ובה דווקא לאברהם אין ספר תולדות משלו והוא כלול בתולדות תרח, אם כי איש לא היה חושב לקרוא לכרך על אברהם בשם תרח, ויצחק ויעקב זוכים לתולדות משלהם (יחד עם ישמעאל עשו ועוד תולדות קודמות). גרוסמן מתרץ פער זאת (בספרו על יעקב) בכך שהוא בוחן מי באופן מובהק הוא גיבור הסיפור, ואכן אין הרבה ברירות אלא להסכים איתו. נראה שחלקו של יצחק בספר בראשית מועט מאד וברובו הוא סביל למדי. נוסיף על כך שגם מבחינה פרשנית ליוסף יש תפקיד כפול. מצד אחד…

ספר זה על מגילת קהלת מצטרף לקודמיו ומאחר וכבר הרעפתי מחמאות בעבר על סדרה זו (למשל: יונה, איכה, רות) אני מתקשה לחדש וכל מה שאמרתי תקף גם כאן. ספר קהלת הוא אחד מהחביבים עלי ואני לומד בו הרבה ואף התחלתי לכתוב פירוש עליו. ספר זה שונה מיתר המגילות בהיותו פילוסופי ומעלה הרהורים רבים ואינו מכיל כלל אלמנטים של סיפור על של אירוע המתייחסים אליו. ככזה הוא נתפס כספר מסובך יחסית, ארוך, לא תמיד ברור וגם מכיל סתירות פנימיות ביחסו של קהלת לעניינים שונים. בכל הנושאים האלו דן שנאן כבר בהקדמה החל מהקביעה המקובלת באקדמיה, שקהלת אינו שלמה המלך, ושהיתלותו באילן גבוה נועדה לקדם את ספרו. גם בכך אין חדש תחת השמש, ושיטות שיווק שונות היו קיימות תמיד. שנאן גם דן בנושא הסתירות ומראה שרובן אינן ביחידה ספרותית אחת של קהלת אלא ביחידות שונות, ולכן אין להתרגש מהן, אולם מכך עולה שאלה אחרת, כיצד יש לחלק את קהלת ובעוד אני מעדיף לראות את קהלת כספר אחד ולא כאסופת יחידות בוודאי לא כאסופת פרגמנטים שצורפו להם יחדיו ואם כבר מעדיף את חלוקתו של מרדכי זר-כבוד (בפירושו בסדרת דעת מקרא) שנאן מציע חלוקה שונה מעט ומביא את נימוקיו עמו. לאחר ההקדמות מאירות העיניים מגיע הפירוש, המורכב מדברי קודמים ומפירושים חדשים של שנאן עצמו,….

ספר יחזקאל הוא אחד מספרי המקרא הקשים. אולי אתם חושבים שאני מתכוון לפרק א’, הידוע בכינוי – מעשה מרכבה (ואותו תמצאו בפרקי הדוגמה לספר), אולם דווקא פרק זה אינו קשה כל כך, על אף שתיאוריו הם בעולמות העליונים. המשך הספר קשה הרבה יותר. המילה קשה מתפרשת בשני מובניה. ההיפך מרך וההיפך מקל. נבואות התוכחה המתחילים במשל האסופית בפרק ט”ז וממשיכים בפרקים שלאחר מכן ובפרט בפרקים כ’ וכ”ב הן מנבואות התוכחה הקשות ביותר שיש, כאלו שקשה לקרוא אותן בלי להרגיש מחנק. בפרקים אלו אף ישנה דעה בגמרא, שנדחתה להלכה, שאין לקרוא בהם להפטרות. בפועל כל הפרקים האלו נקראים בהפטרות (ואצרף את מאמרי להפטרות אלו: משל האסופית למנהג תימן בהפטרת פרשת שמות, פרק כ”ב בהפטרת אחרי מות ופרק כ’ בהפטרת קדושים). פרקי הסיום של ספר יחזקאל המתארים את בית המקדש לעתיד לבוא ועבודת הקורבנות שם, כוללים קשיים עצומים, בכך שפרטיהם אינם מובנים ואלו שכן מובנים, סותרים גם את הפרטים בתורה, וגם את הפרטים המוכרים לנו מימי בית שני. פרשנים רבים לא פירשו כלל פרקים אלו ובמקומות אחרים מופיע שפרקים אלו נועדו לאליהו הנביא לפרשם. סתירות אלו היו חמורות עד כדי כך שחכמים ביקשו לגנוז את הספר כולו. בגמרא מסכת חגיגה יג, א נאמר: “אמר רב יהודה: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה…

יחיד ומיוחד הוא ספר דברים מבין חומשי התורה, בכך שרובו הגדול, הוא דבריו של משה רבנו. הפסוק הידוע “וידבר ה’ אל משה לאמר” מופיע בו רק פעם אחת (בצורה שונה מעט להדגשת העובדה שזהו יום מותו של משה רבנו). ספרו של הרב גרנות מציע פירוש מעמיק ושיטתי לספר, ובעיקר הצגתו כספר בעל מבנה ברור, שאינו מהווה רק השלמות ופירוט נוסף של עניינים שהופיעו בחומשים הקודמים. בצורה כזו, נעשה ניסיון לפרש את החומש כולו ולא להתמקד בפרשייה בודדת בכל פעם ובהבדלים בינה לבין הופעה של עניין דומה בחומש קודם. הספר יצא לפני כשנה, אולם עקב הקורונה “זכה” למעין השקה מחודשת השנה. קיוויתי להספיק לכתוב עליו בתחילת הקריאה בחומש דברים, אולם מבנה הספר אינו מאפשר זאת והתכונה אותה הקורא מגלה מיד היא אורכו, וכפועל יוצא מכך, משקלו של הספר. אריכות זו הופכת את צימוד הספר לקריאה השבועית בבית הכנסת לבלתי רלוונטית. לכל פרשה מוקדשים עשרות רבות של עמודים, יותר מהאפשרות לקריאה מעמיקה במהלך השבת, אלא אם מייחדים לכך זמן רב. לכן כבר ברור שהספר מיועד ללימוד מעמיק במשך זמן ארוך. אולי אפתח דווקא בדבר שהפתיע אותי מעיון בתוכן, והוא שלא מופיע שום דבר על פרק ל”ג (ברכות משה בפרשת וזאת הברכה). בהערת שוליים, מובאת מעין התנצלות של המחבר על כך שפרק זה…