ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

התרגום החדש של הספר “פלישת הים”, מאה ועשרים שנה אחרי פרסומו במקור, הוא הזדמנות לדון באחד מהסופרים הגדולים אי פעם, ז’ול ורן. שלא בצדק, ורן מקוטלג אצל הקורא הישראלי כסופר ילדים ונוער,שם ימוקמו ספריו, ולפחות לפי בדיקה בספריה העירונית לידי, כמות ההשאלות שלהם מזערית. לפיכך, בסקירה זו לא נסתפק בדיון בספר שלפנינו אלא נרחיב את היריעה לכלל יצירתו של ורן, וננסה למקם אותה בהקשר רחב יותר, תוך דיון בכמה ספרי מפתח שלו, בגורמים מדוע קרנו ירדה, ובסיבות למה גם לקהל המבוגר יותר וגם כיום כדאי לקרוא את ורן. פלישת הים נחשב לספרו האחרון של ורן שראה אור בחייו. יצאו ספרים נוספים לאחר מותו, כמו “המגדלור בסוף העולם”, אולם התברר שאלו נערכו ושונו בצורה ניכרת על ידי בנו מישל. ספריו של ורן מקוטלגים כמעט כולם תחת הסדרה “מסעות מופלאים” (Voyages Extraordinaires), סדרה שרובה סיפורי הרפתקאות או מדע בדיוני, אולם פלישת הים הוא (ולא היחיד) דווקא ספר אקטואליה. הספר דן בנושא שעמד באותו זמן על הפרק, חפירת תעלה שתציף מרחבים עצומים מהסהרה הנמצאים מתחת לפני המים באזור שהוא היום בין תוניסיה לאלג’יריה. תעלות היו חזית ההתקדמות הטכנולוגית באותה תקופה. תעלת סואץ קיצרה את המרחק מאירופה לאסיה בשבועות רבים ותעלת פנמה ביטלה את הצורך להקיף את אמריקה הדרומית. תעלת הסהרה תהפוך את המדבר…

“שעוני נוכחות” ספרו של יואב אבני הוא פנטזיה אורבנית המתרחשת בישראל בעתיד הקרוב מאד ועוסקת בבינה מלאכותית ופיתולי זמן. בועז, מתכנת ראשי של בינה מלאכותית משוכללת, מוזמן לתוכנית אירוח כלשהי (לא ניפטר אף פעם מהטראש הזה?) שמנתחת בכל שבוע חמשיר כלשהו שהבינה המלאכותית המציאה ומשמש מעין נבואה. בועז מנסה לשלול את העיסוק הרציני מדי בחמשיר זה, ובכך פותח סדרת אירועים שנפתחת בכך שהוא מפוטר, וממשיכה בדמויות מהעבר הקרוב והרחוק שמגיעות דווקא לפתח תקווה. יתרה מכך, אותן נבואות מתחילות להתברר כאמיתיות או לחפות כמגשימות את עצמן ובועז מנסה בכלל להבין מה קרה ומה הוא עושה הלאה. מאחר והוא מפוטר טרי וגם בת זוגו נטשה ועזבה אותו, יש לו זמן פנוי לנושא. כיליד תחילת שנות השבעים, כאשר מחשבים אישיים רק נכנסו לשימוש והיו מגושמים וכבדים זכורים לי שני סרטים באופן מיוחד. בשניהם צפיתי שוב לא מזמן והם התיישנו מאד אך עדיין חביבים. הראשון הוא “חלום אלקטרוני” בו ארכיטקט חנון רוכש מחשב לצורך המצאה שלו ובנוסף משתמש במחשב כדי להצליח בחיזוריו אחרי שכנתו המצודדת. בסופו של דבר המחשב עצמו מפתח רגשות ומסבך את העלילה. הסרט השני הוא “משחקי מלחמה” בו חנון מחשבים צעיר בבית הספר מנסה לפתור חידון כלשהו וכמעט מתחיל מלחמת עולם גרעינית. הרעיון של מחשבים עם הרבה כוח שעושים כרצונים, אינו…

הספר ציידת היתומים מתרחש .על רקע השפעת הספרדית, מלחמת העולם הראשונה, כאוס כללי ברחובות ושנאה גלויה כלפי זרים באשר הם. חייה של פיה שהיגרה עם הוריה בגיל ארבע מגרמניה היו די מסודרים. אמנם בצמצום ובעוני אבל היה את כל מה שצריך. תוך פרק זמן קצר, אביה מתגייס למלחמה, על מנת להוכיח את הפטריוטיות שלו למודלתו החדשה, ואמה מתה מהשפעת הספרדית. פיה חייבת לחפש מזון לאחיה התאומים, בני ארבעה חודשים בסך הכל, ושכנה חטטנית, ברניס, פשוט גונבת לה את האחים. כמו בספר של דיקנס פיה מתגלגלת לבית יתומים, ששם אף אחד לא מוכן לשמוע על שום תאומים, אולם פיה לא מתייאשת בדרך למציאת משפחתה. הפרקים עוברים מדמות לדמות. הדמות של פיה כמובן מעוררת אהדה מוחלטת. נערה צעירה עם מחויבות עצומה למשפחתה הנקלעת למצב בלתי אפשרי, פועלת כפי הבנתה ומאשימה את עצמה ללא הפסק בתוצאות שלא בטוח שהיו שונות אם הייתה פועלת אחרת. גם מתוך בית היתומים היא מנסה למצוא רמזים לאחיה, אולם כל מה שהיא מנסה לעשות נתקע בקירות והיא אפילו סופגת עונשים.הדמות של ברניז נראית לי מוגזמת. בספר עצמו היא מתוארת בתור נוצרייה אדוקה, מה שלא מפריע לה לחשוב מחשבות לא ממש נוצריות, כהגדרתה היא, ואז לבצע פשעים מכל הסוגים. מדמות שספגה בעצמה אובדן ומחפשת פיצוי כלשהו, דמות שעוד יכולה…

ספר זה הוא השני בסדרת “אמת וצדק” מאת דנה אלעזר הלוי (להלן דא”ה) והוא מיועד לבני נוער בחטיבת הביניים ותחילת התיכון. חלפו כמה חודשים מאירועי הספר הקודם, שנת הלימודים הסתיימה ורמה כרמון, גיבורת הסדרה, מוצאת את עצמה בנקודת שפל בחייה. נזכיר שהספר הראשון מתחיל עם מעברה של רמה ואימּה למקום מגורים חדש, אתגר בכל מקרה, אולם האירועים בספר ניפצו את כל מה שרמה קיוותה ואף הצליחה להשיג בעמל: חברות עם מלכת הכיתה וגם אחד הבנים המוצלחים, עורכת עיתון בית הספר ופעילה בתנועת נוער. כל אלו נעלמו וגרוע מכך, רמה נתפסת כאשמה. כתוצאה מכך היא מנודה, אף אחת לא מדברת איתה כמעט, למחנה הקיץ היא ממש לא רוצה ללכת. בקיצור אף אחד לא מבין אותה ואין עם מי לדבר. ממש מזכיר את “שדרת החלומות השבורים” (אפשר להאזין ברקע). היחידי שהיא עוד בקשר איתו הוא איתמר מהספר הקודם, שגם הוא עוף מוזר בשכונה. בין רמה לאיתמר יש רגשות שונים, מצד אחד נראה שמתחיל קשר ומצד שני שאלות של יחסינו לאן. ספרנו נפתח בסערה, כאשר רמה מקבלת חדשות שהן משנות חיים. לא במלודרמה של מתבגרים, כפי שאולי תיארתי את האירועים עד עכשיו, אלא גילוי שהוא אכן מרעיש ומטלטל. רמה מתקשה להגיב, אבל אין לה זמן לחשוב יותר מדי או להתמודד, שכן כפי שכותרת…

אמת וצדק הן שתי מילים שנשמעות מפוצצות מדי עבור נוער, אולם אלו המילים בהם בחרה דנה אלעזר הלוי ככותרת לסדרת הספרים החדשה שלה. עוד לפני שקראתי את הספר אהבתי את השם. זהו ביטוי מהמקורות, תהלים פ”ה י”ב למשל: “אמץ מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף”. גם ברכת ההפטרה, מדברי הנביאים מסיימת במילים נביאי האמת וצדק. אלו שני דברים חשובים מאד, וגם אם לפעמים יש השקפות מעט שונות בקשר עליהן, הרי עיקרן כי עלינו לפחות לשאוף למימושם לפי מיטב יכולתנו. דנה אלעזר הלוי כבר חיברה סדרה מצליחה לנוער, והתחילה סדרת ספרים לילדים, אולם בסדרה זו היא כותבת מתוך צורך מוסרי והוא לפתח את חוש הצדק אצל נערים. את תוכן הספר אתם יכולים לקרוא למטה. אין לי כמעט מה להוסיף על מה שכתוב שם, אבל חשוב לי לכתוב דווקא להורים של בני הנוער, כי בעיני מה שאלעזר הלוי עושה בסדרה זו הוא חשוב מאד. מעבר לחשיבות הנושא, חשובה יותר דרך ההעברה שלו. לא כספר שבא לחנך או להטיף, אלא כסיפור עלילתי מותח, המשלב בעיות רגילות של מתבגרים (מקובלות בחברה, ענייני חברויות, תחרותיות בין חברות ועוד), עם הנושאים “הכבדים”. בספר אמנם מוצג מקרה קיצוני של עוולות והתעמרות, אולם כפי שאנו יודעים במציאות, יש דברים בגו, ויש אנשים שכולם מסתנוורים מהם, ויש גם כאלו שאמנם…

אולי ההפתעה הכי גדולה בספר זה, השביעי בסדרת שליחות חשאית של דנה אלעזר-הלוי, היא שהוא הספר האחרון בסדרה. ככה, ללא אזהרה מוקדמת, אבל בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, חתמה דנה (ומי שרוצה לדעת הכיצד ולמה אני משתמש בשם הפרטי בלבד מוזמן לקרוא את הסקירה על מבצע ברלין) את ספרה האחרון. זו החלטה מפתיעה כי הספרים אהובים מאד, עשרות אלפי ילדים קוראים אותם (וגם לא מעט נוער ומבוגרים), נמכרים מצוין, וערים בעולם לא חסר, ובכל זאת, ספר זה הוא האחרון. “כל השביעין חביבין לעולם” (ויקרא רבה כט יא). איני יודע מתי דנה קיבלה את ההחלטה שזה יהיה הספר האחרון, לפני הכתיבה, במהלכה או לאחריה, אבל ייתכן בהחלט שהוא הטוב שבסדרה. חסד גדול עשתה איתנו דנה שפירטה את מחשבותיה בנושא במאמר מרתק באתר הפנקס. זהו מאמר מעמיק ומרתק ובו דנה מסביר את שיקוליה ועוד שיקולים שונים בכתיבת ספרים. קחו לכם כמה דקות וקראו את כולו. לא תתחרטו. עכשיו כאשר חזרתם, מה שאני אעשה בסקירה זו הוא להתכתב עם שורות נבחרות במאמר, ולמעשה להגיב את דעתי עליהם כקורא אדוק של הסדרה. “…ומצד אחר הצורך לחדש, להפתיע, לא לשעמם” – גם אני בסקירות על הספרים האלו מוצא את עצמי באותה בעייה. לכתוב שוב שהם טובים, מהנים, ומלאים במסרים חיוביים. לא מחדש כלום. לא מאמינים?…

קראתי כבר כמה ספרים של שרון קריץ’ לפני הספר הזה, אני חושבת שהגעתי אליו בעיקר בגלל זה, והכריכה המינימלית שלו שפשוט קנתה אותי!! גם הספר הוא לא רגיל, אם תדפדפו בו, הוא מורכב משורות קצרות קצרות. השורות הקצרות הן כמו המחשבות של אנני, כמו הריצה שלה, חדות, מהירות, יש להן מקצב קריאה, נכנסים לאווירה של הספר ורצים איתו. אנני היא בת שתים-עשרה ואוהבת לרוץ. היא רצה עם מקס, ליד הבתים, במעלה השביל, קופצים מעל הנהר, ונחים על הספסל. החיים שלהם די רגילים. לאנני צריך להיוולד אח או אחות, סבא שלה מבוגר והיא חוששת שהוא לא יפגוש את התינוק הקטן, מקס מצטרף לנבחרת הריצה של בית-הספר, מציעים גם לאנני להצטרף, היא לא רוצה, מבחינתה המהות זה הריצה, לא התחרות. בשיעור אמנות המורה נותנת לכיתה של אני משימה- כל אחד מקבל תפוח, והם צריכים לצייר את התפוח במשך מאה ימים. נשמע משעמם? אולי בהתחלה. אחרי כמה ימים אנני מתחילה לצייר מזוויות שונות, לחקור את התפוח, להתבונן בו, כשסבא שלה בטעות נוגס בתפוח, היא מבינה שהיא יכולה להמשיך לצייר ללא צורך בתפוח הפיזי. ההתקדמות בציורים שלה נוכחת לאורך כל הספר, עד לסופו, כשנשארים רק החרצנים. יש בספר כל כך הרבה אנקדוטות קטנות, מחשבות מתוך ההסתכלות של אנני על הסובב אותה, על מה שחשוב…

קודם כל אני חייבת לפרגן להוצאה על הכריכה והשם בעברית. כשיש שינויים גדולים מדי זה משנה את המשמעות המקורית ומאבד מחשיבות השם, וכאן יש היצמדות למקור. סטאר בת ה-16 נקרעת כל הזמן בין השכונה והעולם של השחורים בו היא חיה והוא חלק ממנה, לבין בית הספר היוקרתי שאליו היא הולכת בו רוב התלמידים לבנים. אלה שני עולמות שונים מבחינתה, והם לא נפגשים. פשוט לא. עד שלילה אחד חבר ילדות שלה נרצח בידי שוטר לבן, והיא העדה היחידה למעשה. סטאר צריכה להחליט אם להתחיל לדבר ולהשמיע את קולה, או לתת לשוטר להצדיק את עצמו ואת הרצח. כל הזמן תוך כדי קריאה, חשבתי לעצמי שזה חייב להפוך לסרט. כנראה שמישהו כבר הקדים אותי וזה מעולה. לדעתי זה ספר חובה לנוער, ומקווה שהסרט לא מאוד שונה ממנו. לקח לי קצת זמן להתחבר לסלנג של הדמויות ולדינמיקה, אבל ברגע שכן הספר זורם. והוא מדבר על כל כך הרבה נושאים בוערים! החל מגזענות וסטיגמות, ועד לערכים ומשפחה. את הדמות של סטאר לא כל כך אהבתי. יש בה משהו מאוד פסיבי, ולמרות שהיא מוחה על סטיגמות וגזענות כלפיה כשחורה, היא בעצמה קצת גזענית כלפי החבר הלבן שלה. לעיתים הכל בראש שלה, היא לא מבינה שלמי שסביבה בכלל לא אכפת מה צבע העור שלה או באיזו שכונה…

כמו כל ספריה של אורה מורג, גם הספר הזה הוא ספר מתח היסטורי. למרות שיש לה ספרים רבים שעוסקים במלחמת העולם השניה, כל ספר מביא זווית אחרת וסיפור אחר. והפעם הוא על שתי חבורות ילדים שנמלטות כל אחת מארץ אחרת, לעבר היעד הנכסף- ארץ ישראל. תקציר: ספר מתח היסטורי זה מתאר שתי בריחות מסעירות של שתי קבוצות ילדים יהודים אמיצים, הנמלטים מציפורני הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה שולט על העולם הצוֹרֵר אדולף היטלר, מהבונקר האימתני שלו במאורת הזאב – משמיד מיליוני בני אדם ומחריב ארצות רבות. קבוצת ילדי המחתרת הציונית מעיראק – ארץ ערבית מוסלמית שגם בה משגשגת המפלגה הנאצית – מסַכּנים את חייהם בפעילות חשאית, לאחר הפַרהוּד (הפְּרעוֹת) בבגדד, ומוברחים בסתר לארץ ישראל בעזרת המחתרת. באותו הזמן, באירופה, קבוצת ילדים ללא הורים נמלטת מפולין הכבושה למחנות עבודה בסיבּיר הקפואה. לאחר נדודים וסכנות רבות מצטרפים הילדים לצבא הפולני למסע מאירופה לאסיה, ומשם עולים לארץ ישראל כ”ילדי טהרן”. אני קהל שבוי של אורה מורג ואני שמחה על כל ספר שלה. המחקרים המעמיקים על התקופה ההיסטורית, הידע העצום שהיא צברה לאורך השנים והשפה האיכותית שבה היא כותבת את הספרים, גורמים לי לקרוא כל ספר שלה שיוצא לאור. בספר הזה, מכיוון שעלילת המסגרת של מלחמת העולם השניה היא מאוד רחבה, יש…

הפעם על הכריכה יש אוניה ומפה וילד שנאחז בחבל ושוב ציפורים והכל לקח אותי לים. התחלתי את הספר הזה יום אחרי שסיימתי את ‘אני לא גנב’, והרגשתי, כמו בספר, שקפצתי כמה שנים קדימה. ניכר שהכתיבה בוגרת יותר, כבר לא מנקודת מבט של ילד, אלא נער שהמלחמה רק ביגרה אותו יותר. איצ’ו כבר עזב מזמן את בית היתומים של יאנוש קורצ’אק, הוא עובד בנגריה בגטו ופעיל בתנועת הבונד. הוא ורוזי לא היו חברים בבית, בכלל לא. אז הוא ממש מתפלא כשיום אחד היא מופיעה ומבקשת את עזרתו לברוח לארץ ישראל. בהתחלה, איצ’ו דבק במוטו שלו, אני לא עוזב, הוא אומר. אבל רוזי לא מוותרת ולאחר שכנועים איצ’ו מסכים לעזור לה. הם לומדים את המפות של הדרך, איך הכי טוב להגיע ובאיזה מקום יוכלו לעזור להם, והם יוצאים למסע לעבר הגשמת החלום. אחרי מעבר הגבול מפולין, הם עולים על הפאנצ’ו, אוניית המעפילים שיצאה מנהר הדנובה לעבר ארץ ישראל. מה קורה בדרך? הם הצליחו להגיע? ומה עם יאנק? כדי לדעת את כל אלה תצטרכו לקרוא את הספר. כבר בעמודים הראשונים איצ’ו אומר כמה פעמים שהוא לא עוזב. כי ורשה היא הבית שלו. והוא יעזור לרוזי, אבל אחר כך יחזור. אני הרגשתי, שהעזיבה שהיתה כל כך קשה לאיצ’ו היתה העזיבה של המקום שהיה לו…