ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

נתחיל מהשורה התחתונה. גם לאחר קריאת הספר לא לגמרי הבנתי את מכניקת הקוואנטים. הייתי רוצה לומר שלא הבנתי אותה עד הסוף, אבל נראה לי שגם לא ממש הבנתי את ההתחלה. טוב, אני קצת מגזים, אולי חלק מההתחלה כן הבנתי. הבנתי גם שכמה אמירות נפוצות בשמה של תורה זו מונפצות למדי. חלקיק לא יכול להיות בשני מקומות באותו זמן למשל. הבנתי שכדאי לקרוא שוב את הספר והבנתי גם שאני צריך לרענן קצת את הידע שלי בפיזיקה. אמנם אין דרישה פורמלית לידע מוקדם כלשהו, אבל נראה לי שרצוי משהו מוקדם ולו ברמה תיכונית. בעיקר הבנתי שמאד קשה להבין את המכניקה הקוואנטית, מספיק אם מצליחים לקבל אותה. נתחיל בכך שנרענן את הזיכרון ההיסטורי שלנו מאיפה כל הסיפור הזה התחיל. ובכן האדון מקס פלאנק הוא האשם. הוא שיער בראשית המאה העשרים כי אנרגיה אינה גודל רציף, כלומר היא לא יכולה לקבל כל ערך אפשרי אלא רק ערכים שלמים (קוונטים!) של קבוע כלשהו שלימים יכונה קבוע פלאנק. העניין המשיך באיינשטיין שהציג את האור לא רק כגלים אלא גם כפוטונים שהם בעצם קוונטים של אנרגיה והמשיך לגילויים מרתקים על מבנה האטום בהם נראה שהאלקטרונים לא יכולים להיות בכל מקום שבא להם, אלא במסלולים מוגדרים בלבד, ושכל שינוי מסלול גורר בהכרח שינוי קוונטי, כלומר שינוי של מידה…

לקראת סוף שנות השישים, העלו מדענים שונים השערות בתחומי תיאוריות החלקיקים, מתוך מטרה למצוא מה נותן לאטומים את המסה שלהם. חישובים הראו שהמשקל הבודד של המרכיבים הבסיסיים יותר של החלקיקים שהתגלו בשנים הקודמות, אינו מגיע למשקל האטום בכללותו וחסר משהו במערכת.אחת התיאוריות טענה שהמרחב כולו הוא מעין שדה גדול, וחלקיק מסוים, מצליח לתת לחלקיקים אחרים מסה התחלתית כך שבשילוב עם האנרגיה שיש להם, מתקבלת מסה גדולה יותר (שחלקה מסה במובן שאנו מכירים וחלקה אנרגיה, שגם היא לפי תיאוריות היחסות של איינשטיין, שקולה למסה). אמנם יותר מאיש אחד הגו חלקים מהתאוריה, אבל בסופו של דבר היא, וכן אותו חלקיק נקראו בשם: “בוזון היגס”. אם לא הבנתם את המשפט האחרון, זו אשמתי, הספר מתאר זאת בצורה ברורה ונהירה. בשנות השישים לא הייתה שום אפשרות לערוך ניסוי שימצא את הבוזון או הוכחות לקיומו אבל ככל שמאיצי החלקיקים השתכללו ועבדו באנרגיות גבוהות יותר, היה נראה שהמטרה מתקרבת. בספר מפורט המסע הארוך מהתאוריה ועד הגילוי בפועל תוך הסברה של התאוריה והמונחים, כך שהיא תובן, ולו בצורה בסיסית גם להדיוטות (כמוני) בתחום. למעשה הספר מסתיים כמעט בתגלית. הספר יצא בעברית בשנת 2019, אולם המקור הוא משנת 2010 עוד בטרם החלקיק התגלה. זה היה נראה לי די מוזר, ואכן הסופר היה צריך להוסיף אחרית דבר, למעשה פרק…

כשהייתי סטודנט צעיר למדעי המחשב ומתמטיקה, יצאנו כמה חברים מהלימודים לטיול בגליל. לאותו טיול הזמנתי נערה חמודה שהייתה חברתי באותו הזמן. מה שהיא זוכרת ממנו עד היום (כן, כן, התחתנו) היה אוסף הבדיחות של “החנונים המתמטיקאים” האלו. נזכרנו במשפחה בסיפור זה, בגלל שבדיוק אותו סוג של בדיחות מופיע, ובכמויות נכבדות בספר “אין לנו מושג” מאת דניאל וייטסון (פיזיקאי רציני ומכובד) וחורחה צ’אם (קומיקסאי מכובד ורציני). הספר עוסק בכל מה שאנחנו לא יודעים, ומאחר והמשפט “אין לנו מושג” מופיע בו עשרות פעמים, מסתבר שיש הרבה כאלו. כבר בכריכה רואים את חלוקת היקום לדברים ידועים (5%) ולא ידועים (95%- חומר אפל ואנרגיה אפלה), בהם הספר פותח ואחר כך עובר להמון דברים שאין לנו מושג עליהם בתוך ה-5%. בסופו של דבר זה ספר מדע פופולארי בפיזיקה והוא עושה עבודה מצויינת בהסברת הדברים שאנחנו יודעים, והדברים שעדיין אנחנו לא יודעים, ואולי גם לעולם לא נדע. נתתי לבן שלי (14) לקרוא אותו, מתוך הנחה שהוא יאהב את ההומור בספר ואכן קולות הצחוק נשמעו בכל הבית. גם אני מודה שצחקתי כמה פעמים בקול רם. אבל צחוק בצד, לומדים המון מהספר והוא ברמה גבוהה וטובה. רק נעיר שאם אתם ממש לא מתחברים להומור, עדיף יהיה לדלג על הערות השוליים. ועכשיו כמה דוגמאות. בפרק שכותרתו “המרכיב הבסיסי ביותר…

מרכז צרן על גבול שוויץ-צרפת הוא אחד משני הפרוייקטים המדעיים היקרים ביותר שישנם ועלותו הכללית כבר עברה מזמן את הסכום של 10 מיליארד דולרים (השני הוא תחנת החלל הבינלאומית). במתקן עצמו עובדים מאות פיזיקאים מכל רחבי העולם ועוסקים בנושא של הפיזיקה התת-חלקיקית. בשנים האחרונות המכון מייחצן את עצמו ולאחרונה ערך מסיבת עיתונאים חגיגית כדי להודיע על התקדמות מסוימת במחקר. אין ספק שהיחצנות נצרכת על מנת להצדיק למשלם המיסים את ההוצאה הכספית הכבדה שתחזוקת מכון כזה דורשת. ואומנם בדומה לתעשיית החלל ולנאסא שנאלצת להגן על תקציבים ולהציג שימושים מעשיים בחיי היום יום להמצאות שנעשו שם, גם מאיץ צרן צריך להציג קבלות לקיומו (ובהחלט יש). אז מה ואיך בדיוק עושים בצרן? על כך בא ללמד הספר “המסע אל שחר היקום”, המסכם את תולדות צרן, ואת תולדות הפיזיקה התת-חלקיקית מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. הספר כתוב בשפה פשוטה ומיועד גם ללא פיזיקאים למרות שלעיתים מופיעים בו מושגים ושמות שלא הוזכרו קודם לכן ושעשויים לבלבל את הקורא. אפשר פשוט לדלג ולנסות להבין את עיקרי הדברים ואין צורך להכיר את כל המודל התקני ואת כל משפחות החלקיקים בעלי השמות המוזרים והתכונות המוזרות עוד יותר (כמו צבע, ספין ושמות תואר כמו קסום ומוזר). אם שמו של אלוקים מעורב במדע הפיזיקה המודרני, זה בעיקר בגלל החלקיק האלוקי…

קשה להגדיר במדויק את הספר הסינגולריות מתקרבת, גם בסיום קריאתו לא החלטתי אם מדובר בספר הגות פילוסופי, בספר מדע, פסאודו-מדע, מדע-בדיוני על גבול הפנטסיה, היסטוריה, עתידנות, פסיכולוגיה או ביולוגיה, כנראה שיש בו קצת מהכל. בספר עצמו מבחר רעיונות מענינים שעיקרם מה יקרה בעתיד כאשר המחשבים והרובוטים יהיו חזקים מאד, אבל בעיקר יעברו מטכנולוגיות מבוססות צורן (סיליקון) לטכנולוגיות מבוססות פחמן (ננו-טכנולוגיה) ויהיו קטנים יותר וחזקים יותר ובעיקר משולבים יותר בתוך גופנו. הנקודה בה מתעניין המחבר היא הנקודה בה נבין לגמרי איך עובד המח, על כל תאיו והקשרים ביניהם ונוכל לכתוב תוכנה שהיא מח. תוכנות שנכתבות היום אינן חושבות והן גם אינן יוצרות. הן יודעות לעשות בדיוק מה שלימדו אותן. לפעמים לימדו אותן ללמוד דברים חדשים, אבל גם זה במסגרת מוגבלת ומה שילד עושה בשנותיו הראשונות, תוכנה לא עושה (עדיין, לפי המחבר). המחבר כתב כבר ספרים על מכונות נבונות וחושבות, ובספר הוא חוזר על חלק מהדברים ובפרט על חוק מור האומר שכח החישוב מוכפל מדי שנה וחצי שנתיים. אבל כאשר המחבר תיאר את שיגרת יומו המורכבת מלקיחת 250 גלולות ומהזנה של תוספי מזון בצורה ורידית ועקיפה של מערכת העיכול, התחלתי לחשוד ואכן המחבר קיצוני בדעותיו, ועוד כאשר הוא מנסה לשכנע אותנו כי התנהגות כזאתי תהיה מנת חלקנו בעתיד, אולי רק בצורות נעימות…

פרופסור מיצ’יו קאקו לוקח אותנו למסע מופלא בעתיד של המאה הקרובה. בספרו: “הפיזיקה של העתיד”, מנסה המחבר לתאר איך התקדמות הפיזיקה תוביל להמצאות והתפתחויות חדשות שישנו את חיינו. הספר מחולק לפרקים שונים כאשר כל פרק מסתיים במעין שאלה הפותחת את הפרק שאחריו. פרקי הספר עוסקים בהתקדמות המחשבים, הבינה המלאכותית והרובוטים, הרפואה ושאלת חיי הנצח, מקורות האנרגיה, מסעות בחלל, קצת על כלכלה ומסיים באפשרויות השונות להתיישבות בחלל. אמנם קשה לנחש את העתיד, אולם קאקו מציין שלפחות הטכנולוגיות אותן הוא מציג עד שנת 2030 נמצאות כבר כיום בצורה כזו או אחרת במעבדות. בוודאי שהמשך התחזיות עד לשנת 2100 עובר את גבול המדע וחלקו נמצא בגבול המדע בדיוני. קאקו אופטימי מאד ורק במקומות בודדים עולות השאלות האם האנושות בכלל תגיע לשנת 2100 לפני שהתחממות גלובלית, מלחמה חדשה או פעולות טרור אטומיות יובילו לחזרה לימי הביניים דווקא (אם לא לתקופת האבן כפי האימרה הידועה של איינשטיין). הספר נותן הצצה לעשרות נושאים הנחקרים בזמן זה ממש מצד אחד ופותח את הדמיון לגבי עושר האפשרויות שהמדע מאפשר לנו מצד שני. הספר לרוב נשאר בתחום הפיזיקה וסוטה ממנו מעט לתחום הכלכלי, אולם נושאים סוציולוגים, פוליטיים ואחרים לא מופיעים. שמחתי לראות כי המתרגם השתמש בשמות אורון ורהב, השמות העבריים לכוכבי הלכת אוראנוס ונפטון. היה לי חלק מסוים בבחירת…