“אני לא יכול לדבר על נקודת משבר מסוימת. אני חי במשברים כל הזמן. אצלי כל חג זה בעיה. בשמחת תורה, לדוגמה, דיברתי בישיבה על השואה, לא יכולתי לעבור שמחת תורה בלי השואה. לשואה יש השלכות על כל החיים שלנו. כל מה שיש בארץ קשור לשואה, הכול מושפע מהשואה באופן בלתי מודע. זה משחק תפקיד גדול בחיים שלנו בארץ – כל פחד הקיום, ההישרדות” (עמ’ 215)

הספר “לעולם יהא אדם” מביא דברים שאמר הרב עמיטל בישיבת הר עציון, ובמקומות נוספים במשך השנים. לא מדובר בשיחות שלמות אלא בקטעים, לעתים בני שורות בודדות ולעתים גם כמה עמודים, בנושאים שונים ומגוונים.

כמו בלקטים אחרים, ללקט יש שתי מטרות שאינן חופפות, ולעתים יש להכריע ביניהן. המטרה הראשונה היא עבור תלמידיו של הרב, שבהשערה מושכלת, ניתן להניח שיהיו רוב רוכשיו וקוראיו של הספר. המטרה השנייה, היא להרחיב את תפוצת דברי הרב לקהלים נוספים, בין אם אלו התלמידים הצעירים יותר בישיבה שלא זכו להכיר את הרב אך שומעים את שמו כמעט מדי יום או לציבור הרחב. מאחר ובסקירה על ספר מסוג זה, אין הרבה טעם להתפלמס על התוכן, נביא כמה קטעים ובעיקר נבחן את הצלחת העורכים להתאמת הספר לשני הקהלים.

עבודת הליקוט היא תמיד עבודה קפדנית ואיטית, בפרט שהדברים נלקטים ממקורות שבעל פה, הקלטות שונות, רישומים פרטיים, ויש להשקיע מאמץ באסיפתם, קריאתם ומיונם ובהחלטה באיזו צורה לפרסמם. הבחירה לפרסם קטעים קצרים משרתת את שני הקהלים. מי שרק צריך תזכורת, ייזכר מקטע קצר, ומי שלא מכיר, מקבל הצצה כמעין חלון ראווה בצורה קלה לקריאה, לעומת ספרי השיחות הארוכים יותר שיצאו (למשל הספר עת רצון על הימים הנוראים שיצא לאחרונה במהדורה מחודשת בהוצאת מגיד). הקטעים מסודרים לפי נושאים ואפשר להתרשם מתוכן העניינים שלרב שהוא ראש ישיבה, יש מה לומר במגוון נושאים הקשורים לפרט ולכלל. נושאי הקטעים יכולים להיות שונים מאד מנושאי השיחה, ולכן הבחירה לאן לשייך קטע מסוים לא תמיד פשוטה.

כמו כן מלאכת העריכה דואגת לרוב שלא יהיה חזרות, אולם בספר זה בהחלט יש חזרות, ומאחר והן גם מופיעות בקטעים סמוכים, הרי שיש בכך החלטה מושכלת, אולי לצורך חיזוק הדברים, אולי כמעין שרשרת המחברת בין כמה קטעים באמצעות נקודות השקה.

“יום קשה ונורא עבר על העם היושב בציון, על כלל ישראל. כל אבידה, כל נפש אחת היא עולם מלא, אבל כשמדובר על למעלה מעשרים אבידות על אחת כמה וכמה. כל אחד צריך לחשוב – ברוך ה’ לא נפגעתי, בן משפחה שלי לא נפגע, ידידים שלי לא נפגעו; ועדיין אנו מרגישים את האסון והטרגדיה של כל משפחה. סביב כל הרוג יש משפחה גדולה מסביב, אנשים שנהרסים ושנים שנהרסות. המבחן שלנו הוא לשמור על החוסן הנפשי, לא לאבד עשתונות, לא לאבד תקווה, לא לאבד אמונה” (עמ’ 130). דברים אלו של הרב נאמרו לאחר פיגוע קשה וכוחם כמובן נכון גם בימים קשים אלו עם מספר קורבנות, שמעלה שאלות קשות ונוקבות גם כלפי מעלה, שמזכירות דברים שהרב כתב על השואה, כפי שהבאתי בפתיחה, ומופיעים בספר בפרק בפני עצמו.

הרב עמיטל, ידוע גם בדרכו הפוליטית המיוחדת, בייסוד תנועת מימד שבבסיסה הייתה מפלגת שמאל (בהגדרות המתאימות ליום היווסדה, לא בהכרח בהגדרות ימינו), ואף כיהן כשר בלי תיק בממשלה שהקים שמעון פרס לאחר רצח רבין. דווקא בתחום זה לדעתי, ובוודאי בתקופה זה בה המתח והקיטוב גואים, חסרים בספר עוד כמה מובאות מדברי הרב והנה אחת מהן עם כמה השמטות: “יש סולם ערכים ביהדות, ומי שאינו מבדיל בין קודש לקודש, סופו שלא יבדיל בין קודש לחול. הערך של עם ישראל קודם לערך של ארץ ישראל… הערך של עם ישראל מתבטא גם בצורך לרומם את השלום כערך נשגב. אסור שהשלום ייפסל מלהיות ערך נשגב בגלל השימוש שעושים בו חוגים שונים למטרות פוליטיות… מדינת ישראל, במידה שהיא מבקשת להיות נאמנה לייעוד, חובה עליה בקביעות להעביר לעולם היהודי מסרים חינוכיים בתחומי האמונה, התורה והמוסר. זהו ייעודנו וזהו תפקידנו” (עמ’ 177). במקרה זה הרגישו העורכים לתת הקשר ומסגרת לדברים שנאמרו בעקבות הטבח בסברה ושתילה, ועוררו גל מחאות עצום של תנועת “שלום עכשיו”, אליה מתייחס הרב בדבריו בלי לנקוב בשמה.

מתוך הדוגמאות שהבאתי, והתמקדתי בכאלו הקשורות לאירועי ימינו, עולה אותה התאמה לקהלים שדיברתי עליהם. יהיו כאלו שייזכרו בשיחות ויהיו כאלו שיכירו מעט שבמעט את דמותו של הרב ואולי יתעניינו בדמותו למשל באמצעות הביוגרפיה שכתב אלישיב רייכנר (באמונתו, ידיעות ספרים 2008) או דרך ספרי השיחות והמאמרים שפורסמו. גם בלי לנדוד לספרים נוספים, הספר עומד בפני עצמו, והדברים שנאמרים בו כוחם יפה עד ימינו.

“רבותיי, אם הייתה נקודת אור היסטורית אחת בשואה, הייתה זאת: היו שם שני מחנות, מצד אחד מחנה הרוצחים ומצד שנה מחנה הנרצחים, ואשרינו שהשתייכנו למחנה הנרצחים. יעידו עלינו שמים וארץ: אילו ניתנה הברירה לכנסת ישראל להתחלף בתפקיד, הייתה כנסת ישראל אומרת שעדיף להיות בין הנרצחים מאשר הין הרוצחים. זאת נקודת אור היסטורית ששום דבר לא יכול להאפיל עליה”. (עמ’ 211)

לעולם יהא אדם – תורה בעל פה
הרב יהודה עמיטל
עורכים:קותי גלעד ויאיר שטדלר
ידיעות ספרים 2024
מגב הספר
“אין לי שום פטנט. אין לי שום תשובה. כל החיים יש בעיות וצריך ללמוד לחיות עם בעיות. ביום הראשון שבאו תלמידים לישיבה אמרתי להם: ‘חבר’ה, מי שמחפש תשובה לכל שאלה – שיחפש מקום אחר’. במיוחד אני, שעברתי את השואה, אני לא יכול להגיד שלכל שאלה יש תשובה” (פסקה קטו).

הרב יהודה עמיטל היה ראש ישיבה לאלפי תלמידים ומנהיג ציבור שהתבלט בין רבני הציונות הדתית כקול ייחודי, אמיץ וצלול. כמי שינק ממסורת הקהילות של הדורות הקודמים, שרד את השואה, עלה לישראל ופעל בה עד שנות האלפיים, תורתו נטועה במפגש שבין הלב היהודי השורשי לבין המציאות הישראלית המודרנית.

לעולם יהא אדם הוא ספר תורות ואמרות של הרב עמיטל שנמסרו בעל-פה בהזדמנויות שונות. הספר מאפשר מפגש עם דמותו האותנטית של הרב, המתאפיינת בבקיאות וברוחב ידיעה בחדרי התורה, באמונה פשוטה ועמוקה, באהבת אדם, בכנות נדירה ובהומור.

לעולם יהא אדם מציע תורה שלמה המבססת את העולם הרוחני בימינו על יסודות של כנות, של אחריות ואכפתיות, של התמודדות ופתיחות מחשבה, ועל יסוד ביטחון ואמונה בבורא עולם.