ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספרו החדש של ג’יילס מילטון עוסק בהקמתה של הברית הכמעט בלתי אפשרית בין בריטניה, ובהמשך גם ארצות הברית לבין ברית המועצות של סטלין. על הקשרים בין המנהיגים כבר נכתב הרבה אבל מילטון כדרכו מצליח לכתוב על ההיסטוריה גם ממעוף הציפור וגם דרך התמקדות באירועי מיקרו ובאישים פחות ידועים. במקרה זה האישים הם בעיקר אברל הארימן וארצ” קלרק קר. הארימן היה תעשיין עשיר וידידו של רוזוולט וגויס על מנת להפעיל את תוכנית הסיוע לבריטניה ובהמשך לברית המועצות ואף התמנה לשגריר ארצות הברית במוסקבה. קלרק-קר היה השגריר הבריטי במוסקבה. גם בתו של אברל, קתלין, הצטרפה לאביה ולמרות שלא היה לה תפקיד רשמי, הייתה מעורבת לא מעט מאחורי הקלעים. צ’רצ’יל לא אהב את סטלין ולא את הקומוניזם. הדם הרע זרם עוד מימי המלחמה ברוסיה, הרצח של משפחת הצאר שהיו קרובי משפחה של המלך ג’ורג, וכמובן האכזריות הנודעת של סטלין ועצם העובדה שהוא חתם על הסכם שלום עם היטלר. אולם למרות זאת ברגע בו היטלר פתח במבצע ברברוסה, צ’רציל, בהחלטה אמיצה ולא מובנת מאליה, מיהר להתייצב לצד ברית המועצות עם הציטוט הבלתי נשכח שלו שאני מביא במקור: “”If Hitler invaded hell I would make at least a favorable reference to the Devil in the House of Commons”. היטלר אכן פלש לגיהנום, וצ’רציל היה צריך…

סוכן בצללים משלים את טרילוגיית “להקת הזאבים” – סיפורה של רשת הריגול אותה יצר והפעיל הסוכן הבריטי בארני אלן. אהבתי את שני הספרים הקודמים בסדרה (סוכן בברלין , סוכן על הכוונת) וטוב יעשה הקורא אם יתחיל בהם, למרות שהספר יכול לעמוד גם בפני עצמו. נקודת ההתחלה של הספר היא בערך נקודת הסיום של הספר הקודם ולכן אפילו לכתוב עליה צריך לעשות בזהירות עבור אלו שמגיעים לסדרה רק עכשיו. נכתוב רק כי גם לאחר שנדמה שכבר אין עוד אפשרות למשימה נוספת, אירועי המלחמה מחייבים את כולם ובפרט את ג’ק האמריקאי וסופיה הגרמנייה, שניצלו בקושי ממשימה קודמת, לשנס מתניים ולחזור לשטחי הרייך והפעם לצרפת הכבושה, לעיר ליון בה שולט ראש הגסטפו קלאוס ברבי. אלכס גרליס לוקח אירועים ומקומות אמיתיים ושוזר לתוכם עלילה בדיונית, אולם כזו שנדמית כאחת שיכלה להתרחש. הקורא הישראלי כמעט שאינו יכול להפריד בין אירועי השואה לאירועי מלחמת העולם השנייה, אולם ברומנים רבים על מלחמת העולם השנייה לא תמצאו אזכור לשואה. גרליס לעומת זאת, רואה חשיבות רבה גם בהנחלת זיכרון השואה דרך ספריו. בספר זה מוזכרים בהרחבה מפעל “המתות החסד” שלא כוון נגד יהודים וגירוש ילדי בית היתומים באיזיו שבוצע על ידי בארבי. יתרה מכך, בספר מופיעים שמות כל הקורבנות של גירוש זה, שאירוע כתוצאה מהלשנה שמקורה עד היום אינה…

בתזמון מצוין, לאחר עלייתו של הסרט אופנהיימר יוצא ספר זה בעברית ומביא אספקט נוסף של הפצצה האטומית בספר תיעודי שבוחן את הנושא מנקודה שונה מעט ונותן לקורא הישראלי שפע מידע בנושא. נקודת ההתחלה אינה בתורת הקוואנטים, אינה באיינשטיין, הפיזיקה כלל לא נמצאת בספר זה, אלא מתחילה ביום בו רוזוולט מת וטרומן מוצא את עצמו בתור POTUS. המלחמה באירופה כבר לקראת סיום וטרומן שומע בחצי משפט משהו על איזה נשק חדש שהוא יקבל תדרוך מלא עליו כמה שיותר מהר. טרומן חסר הניסיון מבין שהוא למעזה זה שצריך להחליט האם להשתמש בנשק זה, האם הוא אכן יביא לסיומה של המלחמה, האם הנזק יעלה על התועלת, האם העולם יושמד? אז גיבור אחד של הסיפור הוא טרומן. גיבור אחר הוא מטוס ה B-29, זה שהיה צריך להטיל את הפצצה, מפקדו קולונל טיבטס וכל אנשי טייסת 509 שהתאמנו חודשים לקראת משימה שאת פרטיה ידעו רק זמן קצר לפני כן. בשלב זה של האירועים הפצצות כמעט מוכנות, המדענים די בטוחים שזה יעבוד, אבל גם הם גיבורים בעלילה ובעיקר בהכנות לניסוי טריניטי, שנערך תוך כדי פסגת פוטצדאם ליד ברלין. יש עוד שני סיפורי משנה, שבאים לתת תמונה כוללת יותר, האחד הוא של עובדת במפעל העשרת אורניום והשני של ילדה בהירושימה. שני סיפורים אלו נבחרו מהסיבה שמחבר הספר…

הפרולוג לספר, ולכן לא יהיה זה קלקלן, מפתיע עם הטענה (השנויה עד מאד במחלוקת) שלאמריקאים היה מידע ברור על המתקפה בפרל הרבור. משם ואילך הספר עוסק בשאלה כיצד הגיע המידע הזה, לידי מי ומה נעשה, או לא נעשה איתו. אלן ברנבי מגלה שההון המשפחתי ירד לטמיון והוא צריך פרנסה. למזלו, קשרים מהעבר וגרמנית טובה מאפשרים לו קבלת משרה חשאית והוא נדרש לארגן רשת סוכנים בברלין. הקורא מעט מתפלא על תהליך הקבלה המהיר לתפקיד כל כך חשאי והמצריך יכולות גבוהות, אבל מילא. אולי ככה היה פעם, סמכו על תחושות בטן וזהו. אנו רק בתחילת שנת 1936, אבל ארגונים חשאיים תמיד אוהבים לאסוף מידע. שאר עלילת הספר מתאר את בניית הרשת והפעלתה בימים שלפני המלחמה ובעיצומה. העלילה בדיונית, אולם משולבת בצורה נפלאה בעשרות תיאורי אירועים, אישים (אפילו אייכמן ימ”ש מוזכר בדרך אגבית לחלוטין) ומקומות אמיתיים, כך שלקורא קל להאמין כי אלו אכן אירועים שהיו, ואם לא אלו, אז אירועים דומים, בשיטות הפעולה, המסתור, המפגשים הסודיים, דרכי העברת הודעות, חילוץ אנשים וכמובן אימת ההלשנות והגסטפו האורב בכל פינה, ששום דבר לא נעלם מעיניו. הרשת פועלת, אולם כולם עושים טעויות. אין כאן צורת כתיבה הבאה לתאר ג’יימס בונד שהכל מצליח לו. ההיפך הוא הנכון, וכך גם כנראה יותר דומה למציאות. יש כשלונות ויש זעזועים,…

מאות אם לא אלפי ספרים נכתבו על יום הפלישה וגם אני קראתי לא אחד ולא שניים, כך שעוד לפני שפותחים את הספר שלפנינו עולה התמיהה, מה עוד אפשר לחדש. על הכריכה מופיע איזכור לספרו הקודם של מילטון “הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה” המרמזת גם על ספרו. לא התמקדות במאקרו, אלא במיקרו, ולא במרכז אלא גם בשוליים. כך נפתח הספר דווקא באווה אייפלר בעלת תפקיד זוטר כלשהו בלופטוואפה, דמות חסרת חשיבות לחלוטין, אבל כזו שהייתה חלק, קטנטן אמנם, באותם מאורעות וממשיך בעוד ועוד דמויות כאלו. זו החלטה מעניינת ומאתגרת. אם נפרק את המבצע הענק לפרטיו, הרי שמעורבים בו מאות אלפי אם לא מיליוני אנשים, כאשר לכל אחד מהם יהיה סיפור כלשהו, וצריך לבחור די בפינצטה דרך איזה דמויות להוביל את הסיפור מתוך כמות החומר האינסופית. מצד שני, ההתמקדות בפרטים עשויה לגרום להחמצת התמונה הכללית של המערכה הקשה, בה בהחלט קרו הרבה יותר מדי דברים בו זמנית, בשביל שיהיה אפשר לעקוב אחר כולם, אפילו ממרחק של כמעט שמונים שנה. למרות שגב הספר טעון שהעצים הרבים אינם מעלימים את היער, הדבר אינו מדויק ומרכז הכובד בספר נוטה באופן ברור אל העצים, על חשבון התמונה הכללית. אני לא חושב שבחירה זו היא בהכרח דבר רע, כפי שכתבתי, נכתבו ספרים רבים על הפלישה (מבין החדשים…

מסמכים ישנים שמתגלים פתאום, או שהחליטו להתייחס אליהם מובילים לגילויים מרתקים. כיהודים, אנו רגילים לכך ועשרות סיפורי חיים נחשפו כך בשנים האחרונות (הנה המחקר המשפחתי שלנו – ראו במאמר כאן גרו הבירים). אולם פחות אופייני לקרוא מחקר כזה על גרמני כלשהו. המסמכים מתגלים אולם לרוב אין לצאצאים עניין רב בהם. הסיבות מובנות. יצא לי כמה פעמים לשאול גרמנים ואוסטרים מה סבא שלהם עשה בזמן המלחמה, התשובה המקובלת היא “לחם במזרח” ללא פירוט יתר. יש תיבות פנדורה שלא רוצים לפתוח. ייחודו של ספר זה הוא בפתיחת תיבה כזו, של גרמני-נאצי רגיל לחלוטין, רוברט גרייזינגר. כורסה שנקנתה בפראג מצאה את דרכה לאמסטרדם ובחידוש הריפוד בשנת 2011 נמצאו בה מסמכים רבים, לאחר כעשר שנים יצא ספר זה המשלב גם את סיפור המחקר עצמו והתקדמותו וגם את קורות חיי גרייזינגר בעל המסמכים. גרייזינגר אינו נאצי בכיר אבל גם לא כזה שהתנגד למשטר. להיפך הוא נהנה ממנו ושאף לנצלו להתקדמותו האישית. הוא דומה למיליונים אחרים. אין זה סוד, שרק מיעט שבמיעוט מהפושעים הנאציים קיבלו את עונשם, ומיעוטם נתבעו לתת עונש כלשהו. גרייזינגר מצא את מותו בסיום המלחמה בפראג, כחלק מהנקמה שביצעו הצ’כים, אולם רבים אחרים, דומים לו במעשיהם ובפעולותיהם, המשיכו את חייהם באין מפריע. דניאל לי, שקיבל לידיו את המסמכים יצא במסע חיפוש, ואיתר את…

היסטוריון לא יכול לשאול את השאלה מה היה אילו. אין עליה תשובה והשאלה חסרת ערך ואף מטופשת. יש אינסוף אפשרויות, ורק משהו אחד מהן קרה, אין טעם לעסוק בסוגיות היפוטתיות. אבל סופר בהחלט יכול לשאול מה היה אילו ורוברט האריס, בספרו ארץ אבות, מציג תמונה שונה של העולם, עולם בו גרמניה ניצחה במלחמה. ניצחה, לא בדיוק, יותר נכון לא הובסה. עם הרוסים, או יותר נכון מה שנשאר מהם עדיין נלחמים הרחק הרחק מעבר להרי אורל, יפן הובסה בידי ארה”ב בצורה אותה אנו מכירים, סין כלל לא קיימת (גם לא הודו ושאר אסיה ואפריקה ואמריקה הדרומית), כל מזרח אירופה מסופח לרייך בצורה דומה למה שהיה במלחמה וכל מערב אירופה הן מדינות חסות, פרט לשוויץ. בריטניה נכנעה, אדוארד השמיני שויתר על כתרו לקח אותו בחזרה, אליזבת וצ’רצ’יל ברחו לקנדה, וארצות הברית נמאס לה ממלחמות וחתמו הפסקת אש ומאז הם במלחמה קרה. הספר לא בדיוק עוסק בשאלה מה היה קורה אם היטלר מנצח, יש ספרים אחרים שמבצעים ניתוחים עמוקים יותר של הנקודה ההיפוטתית הזו (וגם שם יש לקחת הכל בערבון מוגבל כפי שכתבתי בפתיחה), אלא מציב מצב נתון של העולם. העלילה בשנת 1964 ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-75 של היטלר. היטלר עדיין חי אבל לא ממש מתפקד ולא נראה בציבור, וכנראה כבר…

כל כך מעט היה צריך בשביל ש-20 ביולי 1944 ייראה אחרת. ניסיון ההתנקשות בהיטלר שכלל אחריו הוראות מדוקדקות להפיכה צבאית, להשתלטות על מוסדות השלטון בבירה ולהכפפת כוחות צבא ענקיים בחזיתות השונות לשלטון החדש יצא לדרך.תקלות רבות, החלטות שגויות עד כדי אבסורד, והמון חוסר מזל, ושום דבר מזה לא קרה. עוד שמונה חודשים ועשרות אלפי הרוגים ונרצחים עד אשר הושגה הכניעה. כמעט כל המשתתפים בהתנגדות הוצאו להורג.מעבר לשאלה מה בדיוק השתבש ולמה, הנידונה במפורט לקראת סוף הספר, מנסה הספר להביא בצורה מלאה את סיפורה של תנועת ההתנגדות הצבאית להיטלר החל מעלייתו לשלטון ועד ניסיון ההתנקשות הכושל. אבל מעבר לתיאור ההיסטורי, עושה אורבך מעשה שקצת “מסוכן” להיסטוריון והוא ניסיון להיכנס למניעים.את מאמצי ההתנגדות אפשר לחלק לשניים, מעשים יחידניים וכאלו מפורטים שניים בספר (לא נראה שהיו הרבה יותר מזה): גיאורג אלזר שעוד בשנת 1939 הצליח כמעט להתנקש בחייו של היטלר ולגרום לשאלה שאף אחד לא יכול לענות עליה, “מה היה קורה אם”, במבצע יחיד בלתי ייאמן, והניסיון השני שהיה יותר מעשה סטודנטי ללא תוצאות של ממש ובוודאי ללא יכולות להתנקש בהיטלר של הנס שול, סטודנט ממינכן וחבורתו הידועים בכינוי “הורד הלבן”. אבל פרט לאלו, הייתה תנועת התנגדות נרחבת, עם קשרים בצבא, במודיעין (עד ראש האבווהר עצמו, אדמירל קנאריס) ובגופים אזרחיים שונים. היו אנשים…

ברוב שנות מלחמת העולם השניה החיים באיטליה היו שלווים. בתור בעלי ברית של הנאצים הם לא סבלו יותר מדי מהגרמנים וגם לא מכוחות הברית. המפנה החל בשנת 1943, עת בעלות הברית התמקדו בפלישה ליבשת דרך סיציליה ואיטליה, פלישה שהצליחה באופן חלקי בלבד. איטליה עברה שעשועים ורצתה לפרוש ממדינות הציר ואז פלש אליה הצבא הגרמני בכל עוצמתו. בנקודת זמן זו, בה האמריקאים מפציצים מהאוויר והצבא הגרמני ובעקבותיו האס אס והגסטפו נכנסים לאילטיה פתוח הספר ומוצא את פינה ללה, צעיר בן 17, שעסוק בלחזר אחרי בחורות, שתמיד מסרבות לו כנער הניצב בפני הבאות. ומה שקרה לפינו בשנתיים שיעברו הוא אחד מהסיפורים המרתקים על אומץ וגבורה במלחמה, אלו שקשה להאמין שהם אמתיים. מה פינו לא עשה: התרחק ממילנו למנזר ושם הוביל קבוצות יהודים נמלטים במעברי הרים דרך האלפים, התעמת עם שודדי דרכים, התגייס לצבא הגרמני, על מנת להימנע מלהישלח למלחמה בחזית הרוסית, נהיה נהגו של גנרל נאצי, פגש את מוסוליני והשתתף בפעולות במחתרת, סיכן את חייו פעמים רבות, וראה מראות קשים, קיבל אמונה בבני אדם ואיבד אותה וגם את האמונה בעצמו, אותה היה צריך להחזיר לאחר המלחמה. אוסף החוויות האלו מתואר בלשון בהירה בספר ועוסק מעט גם בהיסטוריה של איטליה ובשסע הפנימי שהיה בה בין הפאשיסטים לפרטיזנים. הספר מבוסס על עובדות ועל סיפור…

מלחמת העולם השנייה היוותה כר פורה למרגלים. טכנולוגיית האלחוט, מכונות ההצפנה ובעיקר סוכנים וסוכנים כפולים שימשו את כל מי שהיה מעורב במלחמה. בעוד שהסיפורי הריגול וההטעיה האמתיים מופלאים ומרתקים, הרי גם סיפורים מומצאים כמו זה, שאמנם הם ברוח התקופה, אבל רחוקים מלהיות מבוססים על אירועים אמתיים כנטען בגב הספר, מרתקים לא פחות. נטלי מרסיה עשתה מעשה טיפשי בצעירותה כשפנתה לנציג גרמני וגילתה שאין לה דרך חזרה. איאן קווין, קצין צי חדור מוטיבציה נפגע בקרב על כרתים ומפונה לבית החולים. מעל ראשיהם של השניים מתחוללות מניפולציות ומזימות בינלאומיות, כאשר הפרט הוא רק פיון במלחמה. הגרמנים משוכנעים שנטלי היא אחת הסוכנות המוצלחות ביותר שלהם, והבריטים מפמפמים את נטלי במידע מוטעה דרך איאן, שהופך להיות בעלה. העניינים הולכים ומסתבכים כאשר נטלי מגוייסת כסוכנת בפני עצמה, לשמחתם של הגרמנים, ונשלחת לצרפת הכבושה, ואיאן בסופו של דבר מתחיל להבין שמשהו, למעשה הרבה משהו, למעשה שהכל לא לגמרי בסדר, וחייו הופכים למערבולת בלתי אפשרית. לא יכולתי שלא לחשוב על הגירסה המקומית שלנו לנישואי מודיעין מסוג זה (ראו בכתבה הבאה, על סוכני שב”כ שנישאים לצעירות דתיות בישובי יהודה ושומרון), בהחלט לא נעים, ומצד שני איאן כקצין בצבא מחויב להצלחת המשימה גם במחיר האישי הכבד אותו הוא נאלץ לשלם. כדי שלא נרחם על איאן ונטלי יותר מדי, ונישאר בפרופורציות, מגלים…