מסמכים ישנים שמתגלים פתאום, או שהחליטו להתייחס אליהם מובילים לגילויים מרתקים. כיהודים, אנו רגילים לכך ועשרות סיפורי חיים נחשפו כך בשנים האחרונות (הנה המחקר המשפחתי שלנו – ראו במאמר כאן גרו הבירים). אולם פחות אופייני לקרוא מחקר כזה על גרמני כלשהו. המסמכים מתגלים אולם לרוב אין לצאצאים עניין רב בהם. הסיבות מובנות. יצא לי כמה פעמים לשאול גרמנים ואוסטרים מה סבא שלהם עשה בזמן המלחמה, התשובה המקובלת היא “לחם במזרח” ללא פירוט יתר. יש תיבות פנדורה שלא רוצים לפתוח. ייחודו של ספר זה הוא בפתיחת תיבה כזו, של גרמני-נאצי רגיל לחלוטין, רוברט גרייזינגר.

כורסה שנקנתה בפראג מצאה את דרכה לאמסטרדם ובחידוש הריפוד בשנת 2011 נמצאו בה מסמכים רבים, לאחר כעשר שנים יצא ספר זה המשלב גם את סיפור המחקר עצמו והתקדמותו וגם את קורות חיי גרייזינגר בעל המסמכים. גרייזינגר אינו נאצי בכיר אבל גם לא כזה שהתנגד למשטר. להיפך הוא נהנה ממנו ושאף לנצלו להתקדמותו האישית. הוא דומה למיליונים אחרים. אין זה סוד, שרק מיעט שבמיעוט מהפושעים הנאציים קיבלו את עונשם, ומיעוטם נתבעו לתת עונש כלשהו. גרייזינגר מצא את מותו בסיום המלחמה בפראג, כחלק מהנקמה שביצעו הצ’כים, אולם רבים אחרים, דומים לו במעשיהם ובפעולותיהם, המשיכו את חייהם באין מפריע.

דניאל לי, שקיבל לידיו את המסמכים יצא במסע חיפוש, ואיתר את בנותיו של גרייזינגר, ביקר בביתו והתחקה אחר שורשיו כמה דורות אחורה. התחקות זו, ובפרט לענף האמריקאי בניו אורלינס, היא החלק הפחות מוצלח בספר, ומטרתו נועדה לבצע קישור בין ההשפעות של הסבא-רבא בעל העבדים על דעות גזעניות של גרייזינגר. קישור זה קלוש ומאולץ בפרט כי אביו התנגד להיטלר, ואפשר לדלג על הפרק הזה ולהתמקד בעיקר מתקופת מלחמת הועלם הראשונה והלאה.

בגרייזינגר אין שום דבר ייחודי. הוא לחלוטין סתם מישהו. לאיש לא היה עניין כלשהו בו, ובכל זאת הספר מרתק. זאת כי גרייזינגר אינו רק האיש הבודד, אלא מייצג של מאות אלפי גרמנים, רוצחים בשולחנות כתיבה, שלא הרגו אף איש במו ידיהם, אבל רצחו עשרות ומאות בשירבוט חתימתם על מסמך אותו כתבו במכונת הכתיבה דקות קודם לכן. זו קבוצה עצומה של אנשים שכמעט לא נחקרה. אנו יודעים רבות על בכירי נאצים, כולם זכו לביוגרפיות ומחקר. גם מיעוט המתנגדלים להיטלר זכו למחקר, אולם הגרמני הנאצי הממוצע נשאר תעלומה. הוא נעלם במאי 1945 כאילו לא היה מעולם, וגם מאז לא העסיק רבים. בספר זה נחשף מעט מכך, אולם זו חשיפה שמסייעת להסביר כיצד השואה בכלל התאפשרה.

כתיבתו של לי רגישה. הוא הרי נמצא במילכוד. הוא חייב סיוע מבנותיו של גרייזינגר, אולם ברור לו ככל שהעלילה מתקדמת שאביהן ביצע פשעי מלחמה לא פשוטים, ואת האמת הזו הוא צריך לחשוף בפניהן. כתוצאה מכך, הספר עוסק, גם אם לא בפירוט מלא, בהתמודדות הדור השני של הנצאים עם פשעי הוריהם, נושא שגם הוא נחקר מעט פחות לעומת למשל יחסו של הדור הצעיר יותר ואפנה אתכם כאן לסקירת הספר פרשת קוליני מאת פרדיננד פון שיראך כדוגמה. כמובן שהרגישות של לי כיהודי, שקרובי משפחתו נספו בשואה, אולי אפילו במקומות בהם גרייזינגר היה, מוסיפה לדיסוננס בין החוקר הנייטרלי לבין האדם המעורב רגשית.

בסיכומו של דבר זהו ספר שונה על השואה. ייתכן ותהיה רתיעה מלקרוא אותו. בסופו של דבר, להרבה אנשים, ולרוב גם אני ביניהם אין עניין בקריאה על נאצים, אולם קריאתו כדאית. מטרתו אינה גרייזינגר האיש הספציפי, אלא אותה שכבה של נאצים רגילים, שאחריותם לשואה אינה נופלת מהבכירים, ושעל אחריותם זו הם מעולם לא נדרשו לתת דין וחשבון.

הכורסה של קצין האס האס
מסע בעקבות חיים חבויים
דניאל לי
תרגום: תומר בן אהרון
הוצאת הכורסא
מגב הספר

ערב אחד בשנת 2011, במהלך ארוחה עם עמיתים בפירנצה, נחשף ההיסטוריון דניאל לי לתגלית יוצאת דופן: רפד באמסטרדם מצא צרור מסמכים חתומים בצלבי קרס בתוך מושב של כורסה שהגיעה אליו לתיקון. התברר שהם היו שייכים לד”ר רוברט גרייזינגר, עורך דין משטוטגרט שהיה חבר באס-אס ועבד במשרד הכלכלה והעבודה של הרייך השלישי בפראג הכבושה.

לי, היסטוריון של מלחמת העולם השנייה, להוט לגלות פרטים נוספים על האיש הזה ולהבין כיצד מסמכים אישיים כל כך הגיעו לתוך כורסה, במרחק מאות קילומטרים מפראג או משטוטגרט. הוא מחליט לצאת למסע בעקבות הביוגרפיה המפתיעה של גרייזינגר, שבו הוא לומד על חלקו של עורך הדין בפשעים הנאציים ואף נתקל בקשר בלתי צפוי בין גרייזינגר לרצח קרוביו שלו בשואה.

הכורסה של קצין האס-אס הוא סיפור בלשי מרתק ששופך אור חדש על חיי היומיום ברייך השלישי. בסגנונו הייחודי הוא פותח בפני הקוראים צוהר לחייהם של מיליוני חסידיו האלמוניים של היטלר ולמנגנונים שבאמצעותם ביצעו אנשים רגילים את הזוועות האיומות ביותר בהיסטוריה.

דניאל לי הוא היסטוריון של מלחמת העולם השנייה, המתמחה בהיסטוריה של יהודי צרפת וצפון אפריקה בתקופת השואה, ומרצה בכיר להיסטוריה צרפתית באוניברסיטת קווין מרי בלונדון. מחקרו הנוכחי עוסק ביהודי תוניסיה בזמן מלחמת העולם השנייה ובחקיקות אנטישמיות בצפון אפריקה, שהשפיעו לבסוף גם על יהודי צרפת.