ספרו החדש של שי אספריל (את השופט אהבתי, את אילו נולד איטלקי פחות) הוא ספר שאם הייתי צריך להגדיר אותו במילה אחת הייתי אומר מעצבן. השימוש במילה זו הפעם אינו בהקשר שלילי ולשמחתי יש לי הרבה מילים לפרט, מה מעצבן, ולמה זה רק הופך את הספר לטוב יותר וכל זאת בלי לפרט יותר ממה שכתוב בגב הספר.
מפלס העצבנות עולה כאשר כבר בפתיחה שירלי, גיבורת הספר, מוצגת כנואפת סדרתית בבעלה. בכוונה אני משתמש במילה המעט ארכאית הזו שגם מופיעה כאיסור בעשרת הדברות, שבערך על כולן שירלי עוברת במהלך הספר. היא הולכת בדרכו של אביה הדון ז’ואן, ועל אימה המסכנה שספגה בשקט את כל ההשפלות היא כלל לא חושבת ומרחמת. שירלי מתגלה גם כמעט אובססיבית בכל הקשור למין, וגם מקצועה כיועצת אסטרטגית הוא בסך הכל תואר למקצוע שמשמעותו “נשקר כמה שצריך, מתי שצריך למי שצריך”. בעלה מבחינתה הוא עציץ, ואמנם היא אוהבת את הילדים, אבל גם הם בעיניה כלי לשרת את מטרותיה. אין שם זוג מתפקד ואין שם משפחה מתפקדת.
גם אסף הוא גיבור מעצבן, בגלל החידלון שלו. בחור מוכשר מאד, חכם מאד, פסיכומטרי בשמיים, רפואה, משפטים מה שרוצים, גם פסיכולוגיה קלינית זה מכובד, אבל לא אם מוותרים על ההתמחות ובכלל לא עושים כלום עם החיים, רק מעבירים אותם מיום ליום, וגם ללא שום רצון לאיזה חיים משפחתיים פרט לסטוצים פה ושם. אספריל בכוונת מכוון, יצר גיבורים, שלפחות אני, ממש לא סובל אותם.
לפני כמה זמן העולם כולו (!) עסק בזוג שנתפס במצלמות בזמן הופעה ומשם התגלתה בגידה. קצת הופתעתי כי התרבות המערבית החילונית די נירמלה את כל הנושא וחלקה הפרוגרסיבי יותר אף רואה בו מעלה. לפחות בציבור השמרני ניאוף עדיין נתפס כמשהו שלילי, אבל לא לטעות הוא קיים לחלוטין גם שם. בספרנו נראה שיש גם נימה של ביקורת מצד המספר על שירלי, אולם קשה לדעת בוודאות.

נעתיק את המשפט “תאונת דרכים קטלנית בליל חורף חשוך מאלצת אותם להתמודד עם הכרעות קשות – כל אחת מהן תזעזע את עולמם מן היסוד, ואי אפשר לחמוק מהבחירה ביניהן” מגב הספר. התאונה קורית לאחר ששירלי ואסף נפרדים אבל בצורה שלא ממש מאפשרת היפרדות, והאירוע של תאונת הדרכים, בלי להרחיב יותר מדי, הוא סוג של אירוע שאספריל משתמש בו גם בספריו הקודמים ובעיקר בספר השופט, אירוע שבעקבותיו מקבלים החלטה לא נכונה ועוד אחת לא נכונה, עד שמגיעים למצב שממנו כמעט ואין מוצא אלא פשוט להמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר, ואמנם יש לכך מחירים, אולם הם זניחים למדי מבחינת הגיבורים ואפילו יש להם רווחים מהתוצאה של אותו עוול.
צדק לא נעשה והתהיה העתיקה של “רשע וטוב לו” שבה ועולה. וזה מעצבן. כי הקורא את הספר יודע קודם כל שככה בדיוק זה גם בחיים האמיתיים ויותר מכך, שגם אולי לדעת הקורא, לצדק המוחלט יש לפעמים מחירים גבוהים מדי שלא כדאי או אי אפשר לשלמם.
הזכרנו שאספריל משתמש במוטיב הזה גם בספריו הקודמים ולדעתי הפעם הביצוע מוצלח וכל האלמנטים שאהבתי בספריו הקודמים למעט עודף תיאורי מין שגם כאן היה אפשר להפחית נמצאים בספר. כך, למרות שהספר “מעצבן”, אספריל מצליח להציב בפנינו סיפור שיכול בהחלט להיות מהחיים, שכדוגמתו קורים כל הזמן, ולתת לנו עוד הצצה על המציאות שלו.

חבר קרוב
שי אספריל
עם עובד 2025
מגב הספר
שירלי, יועצת אסטרטגית מצליחה, היא אישה חזקה אשר יצאה משכונת העוני שבה גדלה ובנתה את עצמה בעשר אצבעות. היא גרה בדירה יפה, נשואה ואֵם לילד, והיא מנהלת רומן עם אסף, מורה ותיק לפסיכומטרי, שגם הוא בא מרקע מורכב אבל השאיפות שלו מסתכמות באספרסו טוב ובזמן פנוי לתחביביו. היא לא התכוונה לעזוב את בעלה; הוא לא רצה יותר ממה שהיה ביניהם.
הרומן נגמר, והם מצליחים להמשיך הלאה בחייהם, אבל תאונת דרכים קטלנית בליל חורף חשוך מאלצת אותם להתמודד עם הכרעות קשות – כל אחת מהן תזעזע את עולמם מן היסוד, ואי אפשר לחמוק מהבחירה ביניהן.
שי אספריל, מחברם של השופט ואילו נולד איטלקי, חוזר בספר מסעיר שמעורר מחשבה על אהבה ונאמנות, על מוסר ודחפים, על גורל ובחירה, ושואל מהי בגידה ומהי בעצם חברות.

גירסת הדפסה