ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

סקירה זו נכתבת כאשר אנו כבר באמצע חומש בראשית ומאחר שלרוב אני מנסה לקורא פרק בשבוע מספר זה, הרי שבערך באמצע הדרך אפשר כבר לומר דברים מגובשים עליו יותר מהסקירה הקצרה שפרסמתי בעבר. ברכי אליצור לוקחת אותנו בספר זה למחקר מעמיק נושא מסוים במדרש בכל פרשה. בפרשת בראשית חקרנו את שושלת למך ובפרשת נוח בודקים עם המדרשים את נושא הפער בין ההכרזה על המבול לביצועו. בפרשת לך לך נדון באגדות על אברהם אבינו בכבשן האש וכך הלאה. המשותף לכלל מדרשי אגדה אלו הוא שהם באים לסתום חור בעלילה, נושא שהתורה לא מתייחסת אליו בצורה מספקת, או שמופיע רק ברמז אותו דרשו הדרשנים. כך למשל המילה אור (בשורוק) מתקשרת עם אש ומספקת את המקור לסיפורי אברהם אבינו והכבשן (כמובן גם לאור סיפור מפורש דומה בספר דניאל). כיום ידוע שאכן זו הייתה שמה של עיר ענק באותו מרחב, עם או בלי קשר לאש, ואין סיבה לראות במילה עצמה רמז למשהו, אולם המדרשים כבר קיימים ועומדים. אליצור מביאה מדרשים רבים ומציינת גם את מיקומם בזמן מה קדם למה ומה השפיע על מה ושולחת ידה גם למקורות חיצוניים לתנך, יהודים ולא יהודים כאחד, מתוך מטרה להקיף את הנושא בצורה כוללת. כך למשל בפרק על הולדת יצחק נמצא דיון מפורט בצורה בה סיפור הולדת יצחק…

תענוג גדול לקרוא וללמוד בספרו החדש של הרב מנחם פרומן המלמד את הזוהר על פרקי הבריאה. ואם עושים זאת בסוכות ממש לפני שבת בראשית על אחת כמה וכמה. כמובן שהרב נפטר לפני שנים רבות, אבל הספר בעריכת שלמה ספיבק והמשפחה יצא רק עכשיו ומביא תמלול השיעורים שהעביר בנושא. התענוג הוא גם מהמגע הישיר עם הזוהר עצמו, נושא לצערי לא עוסקים בו מספיק ובוודאי לא לומדים אותו מספיק, למרות שהזוהר מקיף אותנו מהרבה כיוונים. גם אלו שלא נוהגים לפתוח כל תפילה עם “פתח אליהו” ואפילו לא אומרים כגוונא בשבת יפגשו את הזוהר בבריך שמא, ובעוד מקומות רבים אולי אפילו בלי לדעת. עליהם מתווספים דבריו של הרב פרומן בשפתו המיוחדת ואיני יודע כמה עריכה בוצעה אולם הדברים נשמעים כדברים הנאמרים ולא כדברים שנכתבו, כך שהקורא יכול לדמיין את עצמו בשיעור עם הרב. “מטי ולא מטי” שמו של הספר, בארמית זוהרית, הוא ביטוי שנוגע(!) עוד באור היוצא דרך האות י’ ולא נעמיק בכך, אולם זהו מושג מפתח בקבלת הזוהר (וגם בחסידות) ועיקרו שאי אפשר למעשה לגעת במשהו. ברגע שנגעת במשהו שינית אותו והרי אתה נוגע במשהו אחר. כך גם כריכת הספר הנאה והמושקעת המציגה את היצירה הכל כך ידועה “הגל הגדול” של האומן היפני קצושיקה הוקוסאי ומביעה רעיון זה בצורה גראפית. מה לגל…

זכה יואל שפיץ להיות תלמיד של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, וזכינו אנו שהוא מעלה (שוב! זה כבר ספרו השני בנושא) סיפורים קטנים שהוא היה שותף להם בספר ומשתף אותנו בבחינת “אל תמנע טוב מבעליו” ואכן תענוג גדול לקרוא בספר, לפי הסדר, או באקראי פרק כאן ופרק כאן, ואם קוראים סיפור אחד פעמים, מה בכך, לומדים עוד משהו. הסיפורים קצרים, עמוד או שניים, לעתים רחוקות מעט יותר, ואלו לרוב פרגמנטים של שיחה קצרה, סיפור רקע ואיתו משפטים בודדים של הרב, אולם כדרכו של הרב, יש לקחת כל מילה ברצינות (ראו מילים פשוטות) ולהבין את משמעותה היטב, ומלים מעטות מספיקות לרב את מה שאחרים לא מצליחים לומר בספרים שלמים. הספר מחלוק לחמישה שערים עם הכותרות: “הדרך העולה מעלה”, “לכתחילה אריבע’ר”, “יהודי מהלך בעולם”, “בא בימים”, “איך לגדל בנאדם”, ואמנם כותרות אלו אומרות לא מעט על התוכן, אלא שאין הן מצמצמות אותו ונועדו למעין חלוקה כלשהי לקורא. העיר הבן שלי, ונראה לי שבצדק, שבספר כגון זה, אפשר לקרוא סיפור אחד, או שניים מפעם לפעם, והרווחתם סיפור, לרוב עם לקח והשכל ונקודה למחשבה, אולם התועלת למעיין תהיה דווקא בצירופם של סיפורים רבים, משערים שונים, היוצרים אפקט סינרגטי בו השלם עולה בהרבה על סך חלקיו, ומתוך אוסף הפרטים בגישת BOTTOM-UP יוכל המעיין ללמוד לא…

“איך אתם רואים את שולחן השבת שלכם?” היא אולי הקלישאה החבוטה ביותר בשאלות של צעירים מהמגזר הדתי בדייטים. אני לא יודע אם עוד מישהו שואל את זה וטורח לענות, אבל בסופו של דבר ולאורך השנים, התשובה תהיה די שונה מהמתוכנן, ועל הפער הזה בין הרצוי למצוי מנסה לענות הרב יוני לביא, בספרו שכבר מהכותרת מובנו מטרתו – להביא יותר עניין לשולחן השבת. לכאורה, סעודה חגיגית כאשר כולם בבגדי שבת וכאשר כל המכשירים מסיחי הדעת מחוץ להישג יד אמורה להוות כבר עניין בפני עצמו כאשר המאכלים מיוחדים יותר וכל אחד יכול לספר דברים ולעורר שיח, ובאמת במשפחות רבות אלו דברים שקורים, אבל אלו לא קורים מעצמם ולפעמים צריך לעזור להם לקרות. הרב לביא, שכתב רבות בנושאים אלו, מנסה בספר גדוש ועמוס כל טוב (וגם כבד, מדובר בהפקה יוקרתית והדפסה משובחת – כמו שצריך לכבוד שבת), ייתכן שקצת גדוש מדי, “לתקוף את הבעיה” מהרבה צדדים, בבחינת שכל אחד יצליח למצוא לעצמו משהו. בין אם אלו כמה שורות שהם מעין סיפור מהחיים, בין אם בדבר תורה קצר, שמתמקד בדילמות שעלו, בין עם קטעי העשרה שזכו לכינוי “הידעת”, סיפור קצר בסגנון הסיפורים החסידיים ושאלות לדיון סביב השולחן. התוצאה היא מרתקת גם אם מעט אקלקטית, אבל ייתכן שהבחירה לעשות זאת נובעת מכך שגם ביום החול…

שמחתי מאד לראות ספר חדש של הרב שטיינזלץ שהלך לעולמו לפני כחמש שנים. הספר נכתב ונערך על ידי תלמידו הרב מאיר הנגבי, מתוך שיחות ושיעורים שהרב לימד, והעורך השתדל לשמר את סגנונו הייחודי של הרב ככל שניתן. כותרת הספר מעידה על תוכנו במדוייק. למרות הדגשת המונח הקבלי “ספירות”, הספר הוא ספר בחסידות והוא מציג את השפעתה של התורה הקבלית, קבלת האר”י בעיקר דרך ספר עץ החיים של ר’ חיים ויטאל, על החסידות בכלל ובעיקר על חסידות חב”ד. זו מסגרת הספר, ורצוי להגיע אליו עם ידע מסוים בקבלה ובחסידות. איני מומחה בתחומים אלו הדורשים לימוד והעמקה, אולם לפחות לגבי הקבלה, מעבר לתוכנה מעניינת גם צורתה ומטרתה, שהיא המכונה תורת הסוד, והיא למעשה הדרך להבין וליצור את הקשר בין האינסופי, שאפשר לכנותו גם האלוקי, או הטרנסצנדנטי לבין העולם הסופי. המסלול הקבלי העושה זאת מתואר בקצרה בחלקו האחרון של הספר, שיכול לשמש כמבוא ומתאר צעד אחר צעד את המסלול החל מהאינסוף, דרך הצמצום, העיגולים והיושר, העולמות הקדומים, העולמות העליונים עד לעולם שלנו. הדיון בנושאים אלו קצר ותמציתי, אולם נותן תמונה כלשהי. הספירות עצמן הן מעין תבניות לתכונות או מידות. מדוע דווקא אלו הספירות? הספר לא דן בכך, ולרוב הן מופיעות כנתון, אולם אעיר שלכולן רמזים בתנ”ך, לרוב בספרי החכמה כדוגמת איוב ומשלי. לפי…

הלכה כשמה כן היא אמורה להיות הולכת עם האדם והעולם קדימה. ההתקדמות הטכנולוגית במאות השנים האחרונות מציבה אתגרים חדשים שההלכה מתקשה להתמודד איתם. אין זה אשמת ההלכה בהכרח אלא בעיקר שאין מקור סמכות בעם היהודי שכולם יסכימו להיות כפופים לו. גם בזרם האורתודוכסי שרואה את עצמו כפוף לחלוטין להלכה יש זרמים ליברלים יותר ושמרנים יותר והבעיות הולכות ונערמות ולעתים הן יותר פוליטיות מאשר הלכתיות. הרב שלמה הכט בספרו “עתידין להתחדש” עוסק בנושאים טכנולוגיים שבהם כבר כיום אפשר לראות את המגמה ולהעריך את האתגרים שיעמדו בפני ההלכה בשנים הקרובות. הכט סוקר בספרו מגמות הלכתיות שונות, דרכי התמודדות בעבר ואת האתגרים לעתיד. נושא החשמל והמנועים למשל הם אתגר להלכה כבר עשרות רבות של שנים, אבל אם פעם מנוע המופעל בדלק ובשריפה הוגדר מיד כאש בוערת, הרי שכיום אפשר לייצר חשמל סולרי, לאגור בסוללה של זרם ישר ולהשתמש בצורה שלפחות לכאורה אין בה איסורי תורה. אמנם בשבת בפרט יש איסור של “עובדין דחולין”, כלומר אין להפוך את השבת ליום חול, אולם גם הגדרה זו אמורפית ומשתנה. בעתיד הלא רחוק, חשמל, חיישנים, בינה מלאכותית וכל אלו יעטפו אותנו מכל כיוון. הדברים קיימים גם כיום ובעתיד זו תהיה ברירת המחדל. מצלמה תזהה אותנו מתקרבים לבניין שלנו. הדלת תיפתח מעצמה, המעלית תגיע ותעצור בקומה של הדירה…

ספרו של הרב אורי ליפשיץ פותח לנו חלון הצצה למה שמתרחש ביומו ובמוחו של רב קהילה. הספר מביא נושאים שעלו במהלך התקופה בה כיהן הרב אורי ליפשיץ כרב קיבוץ טירת צבי. ספרות השו”ת היא ספרות ענפה, אבל ספרות העוסקת בחוויה האישית של הרבנות נדירה יותר ואני נזכר כרגע רק בספר “שררה שהיא עבדות” מאת הרב משה לוונטהל שנכתב לפני שנים רבות, כספר דומה באופיו (ומומלץ מאד). כמו כן נעיר כי רבנות בקיבוץ או מושב שונה מהותית מרבנות בקהילה עירונית או ביישוב שאינו חקלאי. בקיבוצים ומושבים יש המון סוגיות שבמקומות גדולים יותר מתחלקים על פני יותר אנשים, אולם רב בקיבוץ (וביישוב) אחראי גם על העירוב וגם על המקווה וגם על עשרות נושאים חקלאיים שונים ומשונים, אחריות שמצריכה ידע רב ובגלל אופיו החברתי של הקיבוץ, גם תפקידו של הרב כפסיכולוג מקבל משנה תוקף. המילה “שאלה” מופיעה בכותרת הספר וכותרת המשנה שלו היא “סיפורה של פסיקת הלכה”, וכל פרק עוסק בשאלה הלכתית מסוימת, אבל יהיה זה שגוי להתייחס לספר כחלק מספרות השו”ת. למעשה אומר, ואדגיש שזו מחמאה, שהחלקים ההלכתיים של השאלות והתשובות, ככל שהם מרתקים בפני עצמם, הם דווקא החלקים הפחות מעניינים בספר. נראה לי שגם הרב ליפשיץ והעורכים הבינו זאת והזיזו חלקים מהדיון ההלכתי לסוף הספר לפרקי הרחבות, לאלו המעוניינים בהעמקה נוספת….

הרב שרלו עוסק שנים רבות בנושאי האתיקה, ואחד מספריו האחרונים עסק בפרט באתיקה של המחלוקת, נושא מהותי למדי לחברה הישראלית, שאוהבת מחלוקות ולא יודעת איך לנהל אותן, כפי שאנחנו חווים היטב בשנים האחרונות. ספרו החדש כללי יותר ומכיל פרקי עיון כלליים בנושא האתיקה והמוסר ביהדות לצד פרקים בנושאים ספציפיים בהם הוא נכנס יותר לעומק הדברים. במקומות רבים, הרב שרלו מפנה לספרים וחיבורים אחרים שכתב והוא מרבה להביא מדבריהם של הרמב”ן והרב קוק במהלך הספר. הספר נפתח בשלושה פרקים קצרצרים, שאולי היה כדי לאחדם לפרק אחד של מבוא, המתארים חלק ממטרת הספר, דנים בשאלה מדוע נעשה השימוש במונח אתיקה ולא במונח היהודי “מוסר” ופרק שכותרתו “קיומה של אתיקה”, והאם היא בכלל קיימת, או מה שמכונה המוסר הטבעי. לאחר מכן מופיע פרק ארוך שכותרתו “הכרת התורה במוסר העומד בפני עצמו”. כותרת פרק זה, מטעה מעט מאחר והוא עוסק בהוכחות שונות ומרובות לכך שפרקי התורה שאינם רק מצוות מחייבים בהיבט המוסרי. בעיני אין בכך מוסר העומד בפני עצמו, אלא מוסר המגיע מהתורה אך אינו מצווה במפורש. מוסר העומד בפני עצמו, הוא אולי אותו  “מוסר טבעי”. דעתי בקצרה היא שהתורה מניחה אותו כקיים, שהרי היעדרו של אותו מוסר, הוא הגורם לקב”ה לכעוס על קין, שלא קיבל שום ציווי שאסור לו להרוג נפש, ולאחר מכן…

ספרה של עדינה שטרנברג נכתב במערכת בה יש שני צירים, הציר הראשון הוא ציר המועדים השנתי, והציר השני הוא המחבר בין המקרא התלמוד והמדרש. בתנועה מתמדת בשני צירים אלו, מנתחת שטרנברג את מועדי ישראל ובפרט על זיקות שיש להם למקדש. כנקודת פתיחה לדיון נעיר, שחיבור של מועדי ישראל למקדש (ולפניו למשכן) נראה לנו ברור מאליו. אמנם לאחר חורבן הבית, התפתחו מסורות ומנהגים חדשים, ליל הסדר הוא למשל אחד מהם, האמור להוות תחליף מסוים לקורבן הפסח עצמו, אבל המועדים, גם בתפיסתנו וגם במקורות התלמודיים נטועים במקדש. שבעה פרקים במסכת יומא עוסקים ביום הכיפורים במקדש, ורק הפרק האחרון עוסק ביום הכיפורים של ימינו. לכן, בתזמון מוצלח, אפשר לדון דווקא בפרקים על חג הסוכות, ובפקט בפרק על הסוכה עצמה. ארבעת המינים גם הם קשורים למקדש. לולב ניטל בשבת במקדש, זקיפת הערבות, ניסוך המים ושאר טקסי החג, אבל סוכה כל אחד בונה לעצמו בביתו הוא. נביא את מהלך הפרק לסוכות כדוגמה. בכל פרקי הספר שטרנברג מתחילה מפסוקי התורה העוסקים במועד. סוכות הוא הרגל הראשון שעוסקים בו בספר ולכן מופיעה האבחנה על הדואליות של החגים כולם כחג היסטורי וכחג חקלאי ועל יחודו הנוסף של סוכות כחג הנמצא גם בשלושת הרגלים וגם בחגי תשרי ומכאן מזכירה את המחלוקת הידועה האם הסוכה היא זכר לסוכות ממש או…

ספרה המרגש של עפרה לקס מביא סיפורי גבורה מהשביעי באוקטובר. משהו בכריכה שלו משך את תשומת ליבי באופן מיוחד. אבני הפסיפס הכחולות המשתלבות הזכירו לי את פסיפס השמיים באנדרטת הזיכרון במגדלי התאומים. אולי ככה צריך להיראות אתר הזיכרון המרכזי לאירוע הנורא, כאשר ייבנה. להיות מעין מודל של יישובי העוטף כאשר המבקרים נעים גם במרחב וגם בזמן מנקודה לנקודה. לאחר עיון בספרה של לקס, הבנתי שהספר עצמו בנוי במתכונת דומה ומעבר לספר משמש גם כאתר זיכרון. לא קל לקרוא את הסיפורים שכל אחד מהם, לצד גילויי הגבורה, מציף את הצער העצום על האובדן ועל אלו שעדיין בשבי ועל השבר בחברה הישראלית שחלקים ממנו נרפאים וחלקים אחרים בו אולי מעמיקים. פרט לאבני הפסיפס הכחולות מופיעות בכריכה גם חמש ידיים מושטות אחת לשנייה. ארבע ידיים נראות כקוראות לעזרה ויד אחת באה להושיט את העזרה. לצערנו הרב, היו מעט מדי כוחות, מעטים מול רבים ולא היה ניתן לסייע לכולם. הספר מביא כמה סיפורים מתוך רבים, של אלו שניסו, של אלו שנענו לקריאה ובלי תירוצים והתלבטויות פשוט הגיעו, בכל הדרכים האפשרויות, למקום שבו צריך אותם, פעלו ככל יכולתם וחלקם גם שילמו בחייהם. חיילים, חברי כיתות כוננות, שוטרים, אנשי רפואה ואזרחים. כל פרק נפתח באקספוזיציה קצרה המציגה את הדמויות ואת המיקום של הסיפור וגם, על מנת…