ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

“כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים”. כך כתב ושר שלמה גרוניך. שירים בשני אקורדים הם אכן פשוטים, קליטים, קלים לנגינה, ואולי אפילו מרכיבים את רוב המוזיקה הפופולרית שאנחנו שומעים. השורה הבאה בשירו של גרוניך היא: “כולן דורשות מילים פשוטות שלא אומרות לי שום דבר”. ייתכן שספר זה של הרב שטיינזלץ שיצא במקור באנגלית עוד בשנת 1996 הוא התשובה לגרוניך ולשיר שנכתב עוד קודם לכן בשנת 1983. מטרתו המוצהרת של הספר היא להחזיר את המשמעות לאותן מילים פשוטות, אלו שאנחנו משתמשים בהן כל הזמן, אך משמעותן אינה פשוטה כלל וכלל. ההיפך הוא הנכון, הן כוללות הרבה בתוכן, עד שלעיתים אנו שוכחים, או כלל לא יודעים, מה באמת הן מביעות. לכן, לכאורה, היה צריך לקרוא לספר “מילים שכיחות”, אבל הדגש כאן הוא על אותה משמעות שבסופו של דבר צריכה להיות פשוטה לזו המשתמש בה או במילותיו של המחבר: “הספר ישיג את מטרתו אם בסיום הקריאה יחושו הקוראים שהדברים שכתובים היו ידועים להם מכבר” (עמ’ ט). עוד טרם קריאה בספר, ניסיתי בעצמי לחשוב על מילה שאינה מופיעה בספר ומה משמעותה. התרגיל היה על המילה: “מילה”. כצעד ראשון ניסיתי למצוא איפה היא מופיעה בתורה, ומשלא הצלחתי ובדקתי ראיתי שיש רק איזכור בעל דמיון “מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה” בספר בראשית. את עיקר…

ספר זה הוא המשך לספר “קוצק במאבק למען חיי אמת”. אצל השל שניהם הופיעו ביחד ובארץ מסיבות שונות הופרדו לשניים. תוכן ספר זה אינו הגותי אלא סיפורי יותר ובו השל מגולל את תולדות חסידות קוצק, דרך כמה צירים ראשיים: החוזה מלובלין, היהודי הקדוש, ר’ שמחה בונים, הקוצקר ותלמידיו.השל מתאר את תולדות החסידות אבל הוא מניח שלקורא יש כבר די הרבה ידע בחסידות. הוא גם משתמש פעם בשם, פעם בכינוי, פעם במיקום לתיאור אותה דמות, מה שגם יכול לגרום לבלבול מסוים למי שפחות מתמצא בחומר. התיאור ההיסטורי של השל הוא סיפורי, ומביא הרבה מעשיות, חלקן אפילו כמה פעמים, ומי שרוצה למצוא תיאור יותר היסטוגרפי, ימצא זאת בספרים אחרים. הייחודיות בספר זה היא שהקורא יכול להרגיש בצורה חיה, עד כמה שאפשר בספר כתוב, את החסידות, את ההתנהגויות השונות והמשונות המתוארות אצל האישים. היחסים בין האישים המרכזיים בספר היו מורכבים. הייתה הערכה וגם הערצה והיו גם כעסים מתחים והקפדות.הרבי מקוצק בוודאי לא היה איש קל, הדרישות שלו היו גבוהות מאוד ולקבל ממנו מילה טובה, כפי שחסידים לרוב מצפים מהאדמו”ר היה בגדר משימה בלתי אפשרית.התיאור מתמקד כמעט אך ורק בחצרות החסידים, וכמעט מנותק משאר העולם. החסידות היא עניין של מקום וזמן. מדינות ומשטרים התחלפו סביבה, פולין, אוקראינה, רומניה, הגבולות השתנו תדיר ולאירועים אלו היו…

הרבנית ימימה מזרחי זוכה לפופולריות עצומה בציבור וכעת הוציא ספר הכנה לפסח, סביב ההגדה של פסח. בכוונה אני מכנה אותו ספר הכנה לפסח, כי בעיני הוא נראה מתאים פחות, לשימוש בליל הסדר עצמו. הוא ארוך ומפורט, ויש תכנים רבים בין קטעי ההגדה. תכנים אלו פחות מתאימים לקריאה או אמירה בסדר עצמו ורובם מיועדים להכנה מוקדמת כפי שאדגים בהמשך. נפתח בהקדשה המופיעה בתחילת הספר: “מוקדש באהבה לכל הנשים שפוסחות בין הלימוד העמוק לבין הניקיונות ויש בהן החירות להתגאות בשניהם”. אני צריך להלך כאן בזהירות בין הטיפות כדי חס וחלילה לא להרגיז מישהי, אבל זה משפט שמייצג בעיה כלשהי ויש בו מתח בין התפקידים המסורתיים של האשה בחברה פטריארכלית (עבודות הבית) ובין מגמות של זמננו. לפחות מהקדמה זו אצל הרבנית ימימה כלל אין סתירה ולא צריכה להיות סתירה בין השניים, והחירות היא לא להצטרף למגמה כלשהי מתוך הכתבה מבחוץ, אלא לפי ההרגשה הפנימית. לרבנית מזרחי חוג קוראות גדול מאוד שמתחבר לתכנים שלה וכאן הם באים כהכנה לפסח, כספר, ושוב אני נזהר במילותיי, שאפשר גם לקרוא ולעיין בו בין הניקיונות. ואם לא רוצים לנקות? גם טוב. שהבעל ינקה, שהילדים ינקו, שבחורי ישיבות בבין הזמנים שרוצים להרוויח קצת כסף ינקו. לא חייבים לנקות כלום. צריך להגיע לחג שמחות ונינוחות כאשר גם ההכנות – הניקיון,…

הפיזיקה של האור כמעט כל מה שאנחנו רואים הוא “אור חוזר”. כל עוד איננו מסתכלים ישירות על מקור האור – שמש, אש או מנורה, הרי שאנו רואים אור שפגע בעצם כלשהו וחזר לעיננו. ההבדל בין אור ישיר לאור חוזר ידוע מקדמת דינא למשל בביטוי “פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה” (בבא בתרא ע”ה.). ייתכן וניתן להעמיד חלק גדול מחידושה של החסידות, ויש שיאמרו שזו נקודת המחלוקת העיקרית שלה, עם מה שכיום אנו מכנים “המתנגדים”, בפרשנות לביטוי זה. אלו אף אלו מסכימים שאנו חיים במציאות של “אל מסתתר”, אך השאלה היא האם ההסתתרות עצמה מוסתרת. במעט הפשטה ניתן לטעון שגישה זו מובלת על ידי האמירה המיוחסת לעולא (ברכות ח.): “מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב”ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד”. בחסידות לעומת זאת, יודעים שהאל מסתתר, אולם יש אפשרות למציאתו בצורה עקיפה, דרך אותו “אור חוזר”, בדומה לאופן ראייתנו הפיזיקלי את העולם. פתחתי בהקדמה העוסקת בשם הספר, כניסיון אישי שלי להבין אותו, שכן הוא אינו מוסבר בגוף הספר עצמו. ייתכן והמושג הוא מוכר בחסידות עד כדי כך שאין צורך כלל להסבירו, אולם גם בפרשנות החסידית שלו מתחילים בעיקר ממושגים קבליים, של האור בבריאה, שבירת הכלים והצמצום, ואילו אני בוחר להתחיל דווקא בעולם הפיזיקלי-ריאלי. מכאן תוכלו להבין…

הקדמה והקושי בלימוד התנ”ך לומד התנ”ך מתוך גישה אמונית בימינו, נאלץ להתמודד, בין היתר, עם טענות ביקורת המקרא. “ביקרות המקרא” טומנת בחובה שלל טענות שונות אולם עיקרן, בהפשטה, הוא שהתורה (וגם הנביאים והכתובים, אך שם הדברים חריפים פחות) אינם יצירה אחת מאוחדת אלא אוסף כתבים שחוברו בזמנים ומקומות שונים ונאגדו יחד זה לצד זה. רבים מהציבור האורתודוכסי מתעלמים כליל מטענות אלו, אולם הן תפסו להן אחיזה ניכרת. לפני זמן מה כתבתי מאמר העוסק בשני סיפורי הבריאה בספר בראשית, ובו טענתי שאלו אינם שני תיאורים של בריאה אחת, אלא למעשה שני עולמות שונים שנבראו תוך הסבר, מה היה חוסר בעולם של בראשית א’ שהצריך בריאת עולם נוספת. העליתי את תקציר המאמר לכמה קבוצות פייסבוק העסוקות בנושא, ובאחת מהן, שכנראה לא עמדתי על טיבה, התקבלו אך ורק תגובות פבלוביות על כך שמדובר בשני מקורות שונים, שלא יודעים כלום אחד על השני ולכן כל העיסוק בנושא מיותר ונואל. התרשמותי מהמעירים הייתה שהם לא ממש מכירים את ביקורת המקרא (וגם לא את המקרא) אלא בעיקר מצטטים את עיקריה כצפצוף הזרזיר. לאלו אין הרבה מה לענות, אבל מה תענה לעצמך? ישנן שיטות ודרכים להתמודד עם טענות אלו ומתוכן נציין רק את שיטת הבחינות של הרב ברויאר, או שיטתו של הרב אמנון בזק המפורטת בספרו “עד…

ספרו של הרב יוני רוזנצוייג הוא ספר שאלות ותשובות הלכתיות העוסק בבריאות הנפש ומיוד בראש ובראשונה לסובלים ממחלות אלו. כבר בתחילת הספר, ניתן לראות שכיום, ברוח התקופה המעודנת, מכונים אנשים אלו מתמודדי נפש. מאחר וסקירה זו נכתבת בדיוק בימים בהם מתנהל משפט מכוער ביותר, שעוסק בשאלה האם הכינוי “חולה נפש” הוא דיבה וקללה, יש בהחלט מקום לשינוי זה. הסטיגמה גם ככה קשה, והיא רק מחריפה את המחלה ואת ההתמודדות. ספר זה הוא צעד חשוב בתיקון. לכאורה הרב יוני לא מחדש דבר. מקרים של מחלות נפש אפשר למצוא כבר בתנ”ך: נוח היה בדיכאון והתרופה היחידה עבורו הייתה להשתכר. כך גם לוט. את שאול המלך אחזה מלנכוליה, והפתרון היחידי היה השמעת מוזיקה. מה אתם אומרים? האם דוד ניגן לפני שאול גם בשבת? מי יודע. בכל אופן, זו שאלה נפוצה ביותר, ויש עליה גם תשובה בספר ונגיע אליה בהמשך. גם העיסוק ההלכתי בנושא קיים. המושג לכך בהלכה הוא “שוטה” ויש בתלמוד התייחסויות למקרים רבים, כפי מה שהיה בתקופתם. גם למילה שוטה סטיגמות שליליות ולא נכונות, כאילו מדובר בטיפש או אידיוט, אבל זה לא כך, מדובר במעשים שנראים מנוגדים להיגיון. אין להם דבר עם טיפשות. העיסוק בנושאים אלו נמצא גם בספרות שו”ת והיא מובאת בספר. אבל הספר הוא חידוש גדול. קודם כל, העיסוק בפומבי,…

קרקע חרושה מגילת אסתר היא קרקע חרושה בפירושים וביאורים עליה. לאורך השנים נכתבו מאות כאלו ונראה שדנו בה מכל כיוון וזווית אפשריים. נזכיר רק כמה ספרים מהשנים האחרונות  “אסתר – מגילת סתרים” מאת הרב יונתן גרוסמן (מגיד 2013) מציע ניתוח ספרותי דקדקני של המגילה. הספר “אסתר קריאה במגילה” מאת הרב בנימין לאו (ידיעת ספרים 2011) ולהבדיל “מאחורי המסכה” מאת ד”ר תמר עילם גינדין (הוצאת זרש 2015) מתמקדים בצד ההיסטורי-ריאלי בסיפור, ואילו הספר “אם לעת כזאת” מאת הרב דוד סילבר בשיתוף בן ציון עובדיה (מגיד 2017) מחפש הקשרים ודמיון בין המגילה לספרי תנ”ך אחרים. גם מדרש אסתר רבה זכה למהדורה מדעית (פרופסור יוסף תבורי וד”ר ארנון עצמון, הוצאת שכטר 2015). בהתחשב בהיצע, נראה שמשימתו של הרב לונדין וכתיבת פירוש חדש הם משימה קשה, ואמנם תמיד יש מה לחדש, אולם לעשות משהו חדש לגמרי כפי שהשורה הראשונה מגב הספר מבטיחה הוא עניין סבוך יותר. אפשר לומר שהרב לונדין לקח “הימור” מסוים ובחר לכתוב את פירושו למגילה על דרך הרמז בלבד. בעבר נכתבו פירושים רבים יותר על דרך הרמז והסוד, אולם כיום רובם לא מוכרים לציבור והרב לונדין מציין שהרעיון לכתיבת הפירוש הגיע אליו לאחר לימוד כתבי הרב משה דוד וואלי (1697-1776) שאף הם זכו לצאת לאור בדפוס לראשונה לפני כשלושים שנה. נראה…

הספר דרשה, מקבץ מבחר מאמרים קצרים לפרשות השבוע פריט עטה של הרבנית פנינה נויבירט ומהווה מעין המשך לספרה הקודם, בעל השם והעיצוב הדומים שעסק בחגים. בסקירת הספר הקודם, כתבתי שהמייחד את כתיבת של נויבירט הוא בכך שלרוב אין דרך לדעת שאשה כתבה אותו. ראיתי בכך מעלה אז ואני רואה בכך מעלה גם ורציתי לבדוק האם הדבר כך גם בספר זה. עיקרו של הספר, הוא הבאת מדרשים על הפרשה ועיסוק מפורט במדרש עצמו. המדרש מופיע בתחילת הפרק, עומד בפני עצמו לקריאה ועיון עצמאיים. הפרקים עצמם פותחים בצורה שאינה מתייחסת מיידית למדרש אלא לנושא הכללי של הפרק ובאמצע הדיון מגיעים גם למדרש. כפועל יוצא, המדרש מופיע פעמיים, בתחילת המאמר ובגופו, והרגשתי שיש בכך מעט כפילות. עוד אציין שחלוקת החומר אינה אחידה. יש פרשות שזכו לכמה דרשות ויש פרשות שזכו לדרשה אחת בלבד או אפילו כלל לא, מאחר ופרשיות מחוברות מופיעות כאחת. אמנם זה נראה מעט מוזר, אולם לפעמים אם אין מה לכתוב עדיף לא לכתוב במקום לכתוב תחת אילוצים של מספר מאמרים לכל פרשה. דווקא המאמר בו פתחתי את קריאת הספר, המאמר לפרשת בא – “לידתה של הלבנה” (עמ’ 199) התגלה כממשיל את האשה ללבנה. כבר חששתי שמא ההבחנה שהעליתי בתחילת הסקירה אינה תקפה, אולם מעיון בפרקים אחרים נראה שזה היוצא דופן…

סידור התפילה הוא אחד מספרי היסוד ביהדות. אלפי מהדורות סידורים הודפסו, בנוסחים שונים, עם פירושים שונים ומגמות שונות, אולם ספרים המתמקדים בהסברים על התפילות השונות ואינם חלק מהסידור עצמו יש פחות, וספר זה מאת שלמה ברק, משלים את החוסר. בתחילת הספר פרקי מבוא על התפילה והתפתחותה ואחר כך פירושים והסברים לתפילות לפי סדר התפילה: תפילות החול , קראית התורה וההפטרה, ותפילות שבת ומועדים. הניסיון לכלל בכרך אחד את כל התפילות גורם בהכרח ליצירת ספר עבה, וגם הטקסט עצמו מודפס בקופן מעט קטן וצפוף. אולם לרוב, בכל נושא יש רק מספר מועט של דפים, ובהם תמצות של העניינים העיקריים. יוצאת דופן מבחינה זו היא תפילת העמידה, שמפאת מרכזיותה, היא הרי עיקר התפילה, מוקדשים לה כמאה עמודים. לצורך הדוגמה נתאר את הפרק העוסק בתפילת הסיום – עלינו לשבח. לאחר תיאור קצר של התפילה עוסק ברק בעניינים שונים בתפילה זו ונתמקד בקצרה בכמה מהם. מתי חוברה התפילה – ברק מדייק מהנוסח שהתפילה כנראה חוברה עוד בימי בית שני ובכך היא מוקדמת למדי, ומביא את הפירושים שהתפילה אפילו מוקדמת יותר ומיוחסת ליהושע בן נון דרך רמזים שונים, אולם דווקא רמז שהכרתי אני המייחס את חלקה השני לעכן (“על כן נקווה…” – ר”ת עכן) אינו מובא. מקומה של התפילה – התפילה במקורה היא תפילה לסדר…

הספר יוסף, מסיים את סדרת ספרי בראשית של פרופ’ יונתן גרוסמן. אודה שבכרך הרביעי בסדרה אין לי כמעט מה לכתוב ולחדש. שיטתו של גרוסמן מוכרת וידועה מהספרים הקודמים וכל מה שכתבתי עליהם (הנה על אברהם ויעקב) יהיה נכון גם כאן. מי שאוהב את שיטתו ואת ספריו הקודמים בוודאי יאהב ספר זה, והסדרה כולה היא תרומה נכבדה וחשובה למדף ספרי היהדות ובכל זאת נעיר בכמה מילים על הספר ועל סדרה : לא קשה לשים לב כי יצחק חסר. הנושא נידון בספר יעקב, בו בפרק יצחק הופיע סיפורו של יעקב, ואילו יוסף תופס את מקום אביו. החלוקה כאן שוברת שתי חלוקת קלאסיות מקובלות. בוודאי החלוקה לשלושת האבות – אברהם יצחק ויעקב, אבל גם את החלוקה של ספר בראשית לספרי תולדות ובה דווקא לאברהם אין ספר תולדות משלו והוא כלול בתולדות תרח, אם כי איש לא היה חושב לקרוא לכרך על אברהם בשם תרח, ויצחק ויעקב זוכים לתולדות משלהם (יחד עם ישמעאל עשו ועוד תולדות קודמות). גרוסמן מתרץ פער זאת (בספרו על יעקב) בכך שהוא בוחן מי באופן מובהק הוא גיבור הסיפור, ואכן אין הרבה ברירות אלא להסכים איתו. נראה שחלקו של יצחק בספר בראשית מועט מאד וברובו הוא סביל למדי. נוסיף על כך שגם מבחינה פרשנית ליוסף יש תפקיד כפול. מצד אחד…