ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספר שאינו אמור להיכתב ביקורת זו לא הייתה אמורה להיכתב  בגלל שהספר בו היא עוסקת, לא היה אמור להיכתב. הרב שטיינזלץ עצמו פתח בכך ש”התוועדות טובה היא התוועדות שאי אפשר לסכם אותה בכתב”. תלמידיו, עורכי הספר, הגדילו לעשות ולא רק שלא החביאו אמירה זו אלא הדגישו אותה בהקדמה לספר והיא חוזרת על עצמה בפעמים שונות. למעשה אין צורך להגיע להקדמה שכן חוסר האפשרות ניכר כבר בתמונת הכריכה, ציור של שחר גזונדהייט, המראה התוועדות טיפוסית וממנה ברור, שאת מה שקורה במפגש האינטימי בין הרב לתלמידיו, בישיבה או בעמידה סביב שולחן, עם קצת אוכל ובעיקר משקה שבשתייתו סיימו כל שיחה, אין אפשרות לשחזר בכתב. גם מי שנכח בהתוועדויות אלו ספק אם יצליח לשחזר ומי שלא היה בהן על אחת כמה וכמה. למה הדבר דומה, לצפייה בהופעה מוזיקלית חיה לעומת שמיעת הדיסק. עיקר ההתוועדות הוא המפגש, החיבור שנוצר, השילוב של הדברים, טון הדיבור, רעשי הרקע, הניגונים ששרים וגם קצת היי”ש המוגר לגרון, ומפגש זה ספר אינו יכול לשחזר. מעבר לריחוק וההזרה שספר יוצר, הרי שאירוע של התוועדות, בדומה לדוגמה של הופעה, הוא אירוע חד-פעמי, וכל התוועדות תהיה שונה, אפילו אם השירים או הדברים הנאמרים זהים. הספר, הדיסק, או ההקלטה, תמיד יישארו אותו דבר. ובכל זאת הספר נכתב בידי תלמידי הרב לציון יום השנה…

הזמן הוא רציף, אולם משחר ההיסטוריה שם האדם את ליבו לתופעות מחזוריות המתרחשות בעולם. התופעות הברורות ביותר נובעות מגרמי השמיים. התופעה של האור והחושך המתחלפים, לה אנו קוראים יום, התופעה של הירח שמשנה מופעיו מנעלם ועד מלא ושוב נעלם, לה אנו קוראים חודש, ותופעות של עונות השנה החוזרות על עצמן, לה אנו קוראים שנה. מכל אלו ביחד אפשר לייצר לוח שנה. לוח שבו יכולים להיות תאריכים שחוזרים על עצמם, והם בעלי משמעות משל עצמם, משמעות שאינה אפשרית ברצף לינארי. ללוח העברי היסטוריה ארוכה מאז פרשת בא והוא עבר שינויים רבים עד שהפך מלוח המבוסס על ראייה וחשבון אפשרות ראיית הירח, ללוח מחושב על בסיס מולד הירח. בלוח מחושב זה וכלליו עוסק ספרם של מרצבך ורביב החוקרים את התחום כבר שנים רבות, ותורמים בצורות רבות להפצת ידע בנושא. בשנים האחרונות ההתעניינות בתחום הולכת וגוברת ורבים מבקשים ללומדו לעומק וספר זה נועד לסייע בידם. את הסקירה נלווה בתמונות שמש וירח שצילמתי במהלך השנים. עובדה מפתיעה בלוח העברי היא שכלליו פשוטים מאד, אפשר להעמידם על שבעה בלבד וללמוד את השימוש בהם תוך שעות בודדות. אולם הבנה מעמיקה יותר של הכללים, של מה עומד מאחוריהם, גם מבחינה מתמטית וגם מבחינה אסטרונומית, היא עניין מורכב בהרבה, הדורש זמן ויגיעה. חלקו הראשון של הספר הוא פרק…

הסקירה הופיעה לראשונה במוסף שבת במדבר בעיתון מקור ראשון במדור ספרים בעריכת ד”ר שמואל פאוסט ומובאת כאן בשינויים קלים המשימה שלקחתי על עצמי בבואי לכתוב סקירה על ספרו של ד”ר אורי אהרון היא מאתגרת. כיצד אפשר לכתוב סקירה על ספר שאת רובו איני יודע לקרוא? גם לו ידעתי לקרוא תווים, בהם כתוב רוב רובו של הספר, הרי שלכאורה ניתן לסכמו במשפט האחד המופיע על הכריכה: ‘אנתולוגיה של שבעים ואחד ניגונים ל”שיר המעלות” ‘. אך מאחר וגישתי היא שמאמר סקירה על ספר חייב לספק תובנות נוספות על עניינים היוצאים מהספר ולא להיות תקציר מורחב של עלילתו אעשה את המאמץ ואנסה להסביר מדוע לספר זה חשיבות רבה בעיני, אתאר את החוויות והרגשות שהוא מעורר בי לי ואדון גם במנהגים ישנים ודרכים לשמרם. אך לא מזמן חגגנו את חג הפסח ואבקש מכם הקוראים לחשוב, מה הרגע בו אתם הכי מרגישים את פסח בליל הסדר? אולי כבר בבית הכנסת בהלל, או בקידוש, בשירת מה נשתנה, באכילת המצה והמרור? כל אלו הם רגעים משמעותיים בערב, אבל איכשהו, אצלנו במשפחה ההבנה וההכרה שאנחנו ממש כבר בפסח מגיעה רק בשלב מאוחר הרבה יותר. אמירת ההגדה הסתיימה, הארוחה תמה, ואכלנו את האפיקומן על השובע. שעת חצות קרבה, אך הסדר עוד רחוק מסיום ואנו עוברים לסימן ברך ופוצחים בשירת…

הספר “פרשני המקרא” מילא אותי בהרבה שמחה ומעט עצב. שמחה כי הספר מעולה. עשרות ספרים נכתבו על פרשני המקרא אבל ספר כזה המרכז רבים מהם, הוא חידוש. שמחה כי הספר נכתב על ידי תלמידת חכמים גדולה ומהווה תוספת חשובה למדף הספרים המתחדש ובפרט אלו שנכתבו על ידי נשים, ובפרט אלו שמקריאה שלהם אין דרך לדעת שנכתבו על ידי נשים. אך עם השמחה גם מעט עצב על שהרבנית אביגיל ראק ז”ל לא זכתה לראות בצאת ספרה לאור ונפטרה טרם עת והובא לדפוס על ידי בעלה הרב יהודה הי”ו.בספר מעל עשרים פרקים העוסקים בפרשני המקרא הבולטים. כל פרק מתחיל בביוגרפיה קצרה על הפרשן, בעיקר בשביל להבין את הסביבה בה הוא למד וכתב ובעקרונות פירושו. מה היה חשוב לאותו פרשן, איך הוא מתייחס לפרשנים קודמים לו, מה הכללים שהיו לו, אם היו לו וכך הלאה. כל רעיון וכלל מודגם היטב, והקורא יכול להמשיך משם באופן עצמאי בעיון נרחב באותו פרשן.אורך הפרקים אינו אחיד, כצפוי רש”י זוכה לפרק ארוך במיוחד, הכולל גם עיסוק נרחב בפרשנות רש”י הבאה למטרות חינוך והתנגדותו לנצרות על רק גזרות התתנ”ו. פרשנים אחרים מקבלים פרקים קצרים יותר, ובכל אופן, אפשר למצוא הפניות לספרים נוספים ועבים שנכתבו על כל פרשן ופרשן. משרעת הפרשנות מגיעה מאונקלוס, שתרגומו הוא גם פירוש ועד הרב…

אני מעריך את פועלם של הרבנים סתיו, וספרם זה הוא הספר השני בסדרה בה הם כותבים ביחד מתוך ליבון ההלכה בין שני רבנים, משני דורות, עם גישות שונות במקצת, שבמקרה הם גם אבא ובן. הספר הקודם עסק בשאלות בנושא זוגיות ומשפחה וכאן בנושא דומה אך שונה, יחסים של צניעות וקרבה בין גברים לנשים. נפתח בהערת אגב שנראה שהעולם הדתי גילה באיחור אופנתי את נושא המיניות. כמעט כל פרופיל שני בפייסבוק יהיה של יועץ או יועצת מיניות, או מישהו/י שמעביר סדנאות לנערים/נערות/זוגות/הורים וכגון אלו. מעין לחץ שהודחקוזמן רב, של משהו שלא מדברים עליהם כי “הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופתה”, ופתאום נהיה סדק, והכל מתפרץ בצורה שאינה ניתנת לעצירה.הדבר מתקבל על הדעת בציבור הדתי שאינו חרדי ואינו סגור בדלת אמותיו, שכן אין אפשרות להסתובב מטר במרחב הציבורי בלי שאותה מיניות פורצת אליך. בטלוויזיה, באינטרנט, בפרסומות, בכל מקום כמעט. על פער זה ובעיותיו עמדה הרבנית אוריה מבורך בספרה “מה את מבקשת”, (לא כתבתי בהרחבה על ספר זה מאחר והוא מיועד בעיקר לנערות). עוד ספר שיצא, הוא ספרו של הרב אליקים לבנון “שלום אהלך”. ספר הלכתי ופחות בעל אופי של שו”ת ומיועד ללומדי הלכה ולמדריכי כלות וחתנים במגזר הדתי. שלושת הספרים האלו יצאו באותו זמן, באותה הוצאה והגיעו אלי בחבילה אחת. הרבנים סתיו…

כמו כל כרך חדש בסדרת ספרי ההלכה של הרב יוסף צבי רימון גם הכרך על חנוכה מומלץ מאד. לכתוב סקירה על ספרים אלו היא מלאכה קלה למדי, שכן אפשר לרוב להעתיק את השבחים מהסקירה הקודמת ובכל זאת ננסה לחדש. הרב רימון וספריו ההלכתיים הם חלק ממהפכת ספרי ההלכה בדורנו (ביחד עם ספרי “פניני הלכה” של הרב מלמד ואחרים). כל דור צריך ספרים חדשים. גם כי ההלכה מתפתחת וגם כי הדור משתנה. בילדותי הספר הנפוץ היה קיצור שולחן ערוך של הרב גנאצפריד, מגאוני ישראל, אבל ספרו הוא משנת 1864. אפילו הספר שבפסיקה האשכנזית אין אפשרות בלעדיו (משנה ברורה), גם יכול להיות פחות בימינו ואין לתמוה על פירושים נרחבים שהתחברו לו בדורות האחרונים (לרוב על ידי קהל חרדי יותר, שאינו מעוניין בחידושים נוסח הרב מלמד והרב רימון). הספרים החדשים בוודאי לא יחליפו את המשנה ברורה, אבל הם מאפשרים הגעה שונה לקהלים נוספים. בספרים של הרב רימון פשוט תענוג ללמוד הלכה. לא רק לחפש את ההלכה הסופית, אלא לקבל שיעור שלם על כל נושא, מהמקורות בתורה ובתלמוד דרך הראשונים והאחרונים ועד ההלכה בת ימינו, הכוללת את הפסיקה לכל העדות והמנהגים. גם זה איחוד חישוב של ספרות ההלכה שמראש נכתבת כך שלא תהיה מיועדת לעדה אחת. בכל זאת, מי שירצה את קיצור ההלכות ימצא…

אני מאד אוהב תנ”ך, ואוהב לקרוא ספרים בנושא המציעים פרשנויות חדשות מכיוונים שונים. בכל שנה יוצאים כמה וכמה ספרים על סדר פרשות השבוע וספרו של הרב יהודה הרצל הנקין מצטרף אליהם, אם כי דן בעיקר בספר בראשית ומעט מאד בספר שמות. לפני שנעבור לספר עצמו אומר שהמבוא גרם לי לעוגמת נפש מסוימת בפסקה הבאה: “אכן, לא חסרים חיבורים על התורה בדרך הפשט שהם אפרוריים וחסרי דמיון. אנו עדים בימינו לספרים המאריכים בניתוחים לשוניים סטרליים, בתיאורי רקע המוסיפים אך מעט להבנת הנעשה ולא כלום לתחושה הדתית ולהארתו של הקורא, ובהסברים מסוגים שונים שאינם מושכים ואינם משכנעים. אין פלא, איפוא, שהקורא זונח את הספרים הללו על המדף וחוזר למקראות גדולות הישן והמוכר”. פסקה זו צורמת ומטרתה אינה ברורה, ומדוע יש להקטין ספרים וכותבים אחרים בצורה כזו ומי מבטיח שלא יהיו כאלו שיחשבו דברים אלו על הספר הנוכחי? בקיצור פסקה מיותרת. תורה מוטלת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא ויכתוב, ומי שמתאים לו, יקרא. נניח לפסקה זו ונדון בספר עצמו. דברי התורה נקראים מהלכים ורובם מחולקים לכמה חלקים קצרים. מטבע הדברים לחלק מהרעיונות בספר אני מסכים, אחרים מתקבלים כאפשריים וחלקם אכן עושים שימוש בדמיון כפי שהרב עצמו העיד ואותם אני מתקשה לקבל. נדגים באמצעות המהלך הראשון לפרשת וירא המכונה “ענייני סדום”. במהלך ששה פרקי…

כבר כמה שנים אני קורא לקראת חג הפסח חלקים מספרו של הרב סולוביצ’יק, “זמן חירותנו”, ומגלה בכל פעם עומקים חדשים, גם בפרקים אותם קראתי בשנה שעברה. מאחר ושמתי לב שאין באתר סקירה עצמה על הספר, ראיתי לנכון, לסכם בקצרה מאמר אחד ממנו, בתור דוגמה. קשה לסכם ולקצר את דברי הרב, שכן בכל משפט מתגלות משמעויות ותובנות, ולכן אדגיש מראש, שבמקרה זה הקיצור הוא וויתור גדול שהוא הכרח, ומומלץ לקרוא המאמר במלואו. “אדם המכנה עצמו רב עוצמה איננו אלא טיפש מופלג. תא ממאיר זעיר אחד הורג את האדם החזק מכול, ודבר איננו יכול לעצור אותו. מגוחך הוא לדבר על בן אדם כעל רב עוצמה” (עמ’ 155).כמובן שלקרוא משפט זה בעיצומה של מגפת הקורונה, אינו דומה לקריאת משפט זה בכל שנה ושנה, אפילו שחיידקים ווירוסים הורגים מדי יום ביומו. הציטוו לקוח מתוך הפרק “משה והגאולה” הבא לענות על שאלת המדרש בשיר השירים: “על משכבי בלילות” – זה לילה של מצרים, “בקשתי את שאהבה נפשי” – זה משה. “בקשתיו ולא מצאתיו”. כיצד ייתכן שמשה רבנו כלל אינו מוזכר בהגדה (פרט כבדרך אגב בפסוק “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”). ההבנה מתחילה מהשליחות אל משה. “בא אל פרעה” אומר ה’ למשה. ולא לך לפרעה. הכוונה בבוא, היא בוא איתי ותהיה איתי. משה הוא השליח, אבל שליח…

“הגדה של הנפש” עוסקת בנושא הגאולה הפנימית המשתקף בכל מהלך סדר פסח, חג הגאולה. הרעיון מאחוריה הוא לנסות ולהגיע למשמעויות של כל אחד מסימני הסדר ולהבין ולהפנים דרכו את הגאולה. לא רק גאולת מצרים, אלא גאולה של כל נפש בכל זמן. יפים הדברים תמיד ובפרט בתקופה מתוחה וחריגה זו בה רבים יעשו את הסדר בביתם, לבדם. רבים יעשו סדר בפעם הראשונה בעצמם וישמשו כעורכי סדר ומכיני כל ההכנות, אנשים שהורגלו ללכת לבתי מלון, ומבוגרים רבים שיעשו אותו בנפרד מילדים נכדיהם וניניהם. דווקא מתוך מועקה זו, שכמובן לא עמדה כלל לעיני הרב לונדין בעת שכתב את ספרו, אפשר לפתח ולפתוח תהליכים פנימיים עמוקים, של חשיבה אופטימית, של ראיית האור, של התעלות מעבר לצרות היום היום. את כל אלו צריכים גם בזמנים רגילים, בוודאי במדינת ישראל, ובתקופת וירוס הקורונה על אחת כמה וכמה. הרב לונדין עוסק רבות בשנים האחרונות בכתיבת פירושים בהירים וברורים לכתבי הרב קוק וגם הפירוש בהגדה משופע ברעיונות ממשנת הרב וממקורות נוספים. מבנה ההגדה כולל כמובן את כל סימני הסדר ובתחילת כל סימן מאמר קצר של כמה עמודים המתאר את תהליכי הנפש השונים והתאמתם לאותו סימן. הדברים כמובן הם רעיוניים ומהווים רק אפשרות פירוש אחת. לא תמיד עולים ומתרוממים ויש גם ירידות (למשל בפרקי רחץ ורחצה), שהרי הטיפוס והעלייה…

ספרו של אורי בריליאנט יוצא במכוון סמוך לתחילת הלימוד במחזור החדש של הדף היומי. לבריליאנט זכויות רבות בתחום, בין היתר באתר סיני המביא שיעורים קצרים על כל דף המאפשרים לימוד, אך בעיקר חזרה וסיכום של הדף. סיום המחזור והתחלה של מחזור חדש נתנו לאורי במה מכובדת ואפשר בהחלט לומר במילותיו של צ’רצ’יל שזו שעתו היפה. פתחתי את הספר ביום ראשון השבוע, מתוך מחשבה שאם ממילא אני הולך עוד מעט לשיעור הדף היומי, למה שלא נעשה קצת לימוד מקדים בבית ותוך כדי כך נתרשם מהספר. קראתי בעיון את כל ההקדמה על מנת להבין את המתודה של הספר. אין באמת אפשרות ללמוד את כל התלמוד על רגל אחת, גם לימוד דף אחד ביום, בקצב של הדף היומי, וסיום לאחר 7.5 שנים אינו לימוד מעמיק, אלא יותר מעבר כללי, ואפילו אותו לא הייתי מכנה לימוד על רגל אחת. אורי לא מתכחש לכך, ומפרט את המתודה שלו, שעיקרה להציג את הדף הראשון של כל מסכת כחלון ראווה למסכת כולה, ודרכו ללמוד גם עקרונות כלליים על התלמוד. עוד נאמר שגם לפרקי הספר יש סדר ולמרות שאפשר לקרוא כל אחד לחוד, כדאי לקרוא ברצף. אני חולק מעט על הנחות יסוד אלו. אי אפשר לומר ככלל שהעמוד הראשון הוא חזות הכל ובו נמצאים תמיד עיקרים חשובים. לפעמים…