In Medias Res –”הומרוס התחיל את הסיפור שלו אין מדיאס רס שזה באמצע הסיפור. הוא התחיל בשנה התשיעית של המלחמה עם אכילס הגיבור שיושב באוהל שלו כועס. ומאז מספרים ככה הרבה הרפתקאות גדולות. בילי הרים מבט אל אחיו. אני די בטוח שאנחנו כבר בהרפתקה, אמט. אבל אני לא יכול להתחיל לכתוב אותה עד שאדע איפה האמצע”.  כך אומר בילי בן השמונה לאחיו הגדול כאשר זה שואל אותו מדוע אינו מתחיל לתעד את ההרפתקה שלהם והנה גם סקירה זו מתחילה מהאמצע.

“לינקולן אקספרס” הוא שמה של הדרך הראשונה בארצות הברית שחיבה את המזרח למערב מטיימס סקוור ועד סן פרנסיסקו בכביש ארוך ארוך, שלאורכו מתנהל הסיפור שלפנינו. עשרה ימים במסע בכביש בארצות הברית של שנות החמישים בספר שהוא מחווה לכל ספרי המסעות מהתקופה הזו עם נגיעות לימינו.

אמט בן ה-18 מסיים לרצות עונש במוסד לעבריינים צעירים ואפילו מקבל קיצור מסוים של העונש לאחר שאביו מת. אין לו מה לחפש בעיירה הזניחה מורגן נברסקה בה יש לו כמה אויבים שלא יתנו לו לחזור אפילו היה רוצה. אביו היה חקלאי כושל שהשאיר הרבה חובות, והוא רוצה לאסוף את כל מטלטליו המעטים, את הסטודבייקר הפרטית שלו שניצלה מהמעקלים, ואת אח שלו ולצאת דרומה לטקסס המתפתחת. אמט מחושב מאד וטקסס לא נבחרה לחינם אלא לאחר מחשבה מעמיקה כיצד הוא ובילי יוכלו להתפרנס ולחיות בכבוד.

בילי האח הצעיר הוא ילד חכם ורגיש, בעל לב טהור, ובשלב שבו התמימות שלו גורמת לו לחשוב שכל העולם טוב כמוהו. בילי מעריץ את אחיו, אבל בכלל לא רוצה לנסוע לטקסס. בילי אומר שחייבים לנסוע לקליפורניה כי אמא שלהם שם. בילי לא מכיר את אימו שנטשה את המשפחה כשהיה בן שנה אחת בלבד, אולם היא שלחה כמה גלויות ובילי בטוח שהוא יודע איפה ומתי למצוא אותה. לבילי אין הרבה רכוש, שעון עודפים מהצבא, אוסף מטבעות שכנראה יש לו ערך רב, והאוצר הגדול ביותר שלו: ספר שקיבל במתנה מהספרנית, סיפורי הרפתקאות גדולים אותו קרא כבר עשרות פעמים.

במורגן יש גם שכנים ואחת מהן היא סאלי בערך בת גילו של אמט. היא יתומה מאם ואביה לא ממש ידע איך לגדל אותה, ובעוד שהיא נערה חרוצה ונמרצת עם קצת מחשבות רומנטיות על קשר לאמט, בעיקר נמאס לה לנקות ולבשל לאבא שלה ולהרגיש כמו משרתת. סאלי רוצה בית לעצמה , לבשל לעצמה, לנקות לעצמה ובעיקר חיים לעצמה, והמסע של אמט יכול להיות גם כרטיס היציאה שלה מהחור הנברסקאי.

הכל מוכן ליציאה לדרך אבל התוכניות משתנות כאשר צצים פתאום שני חברים של אמט מהמוסד לנערים. הם צריכים, חייבים, להגיע לניו יורק. שני החברים הם דאצ’ס, שיש לו לרוב כוונות טובות אבל יכולת ביצוע נמוכה. הוא אימפולסיבי ועושה דברים ללא שום מחשבה על ההשלכות בדרך למטרה שסימן לעצמו. כך לדאצ’ס ניתן התפקיד של הדמות המניעה את העלילה בכיוון שלו השונה מאד מהכיוון של אמט.  השטויות של דאצ’ס יסבכו את העלילה ויעברו אפילו את סף הסבלנות של אמט, שיש לציין שהוא גבוה מהרגיל.

החבר הרביעי הוא וולי, כיום היינו אומרים שהוא על הרצף בצורה כלשהי, אבל בשנות החמישים הוא סתם היה ילד שעושה בעיות. הוא ממשפחה אמריקאית וותיקה מאד, מה שמכונה האריסטוקרטיה האמריקאית, ורק אחותו הגדולה, שרה, מצליחה להבין לנפשו המיוחדת. כל השאר מנסים להתעלם מקיומו ככל שניתן.

כל הדמויות האלו (ועוד דמויות משנה רבות) מופיעות בספר גם כדוברים וגם כמשתתפים בפרקים אותם מספרים אחרים. במהלך עשרת הימים של הספר נתוודע לעבר, ויישאר גם מספיק מקום למחשבות על העתיד. כיוון ההתקדמות במרחב הוא מזרחה, עיכוב בתוכניות של אמט ובילי, אבל אין להם הרבה מה לעשות עם זה מול ד’אצס שגונב, סליחה, שואל בלי רשות, מהם את הרכב. בדרך יקרו הרבה מאד דברים, מפגשים עם אנשים טובים, מפגשים עם אנשים רעים, מפגשים עם אנשים מהעבר ומפגשים שלא ממש יכולים לקרות כמו הפגישה של בילי עם הסופר של ספר ההרפתקאות שהוא כל כך אוהב לקרוא, אך מעולם לא יצא להרפתקה בעצמו.

אולם הספר המתוק מריר הזה ככל שהוא נטוע בשנות החמישים מדבר עמוקות גם על ימינו ברבדים נוספים שלו. לא נוכל לגעת בכולם וכל קורא ימצא  אחרים, ונסתפק בהערות בודדות. אחת ברורה היא שהספר נעוץ ואף נובע מבעיות של הזנחה הורית חמורה. אמם של אמט ובילי נטשה, אביה של סאלי לא מסוגל לגדל את בתו או לנהל משק בית ועוד בא אליה בטענות. וולי הוא מיטרד עבור משפחתו האריסטוקרטית, כזה שצריך איכשהו לטאטא הצידה. אולי אני טועה אבל נדמה שלי שערכי המשפחה היו קצת יותר חזקים בשנות החמישים. ניקח דווקא את דאצ’ס, שאולי סבל הכי הרבה הזנחה הורית, בתור דוגמה אחת. במעין הפוך על הפוך, העובדה שסבל מהזנחה וגם נכנס למוסד על לא עוול בכפו גורמת לו לבצע בעצמו כמויות עצומות של עוולות. משוכנע לחלוטין בצדקתו ובמטרתו בלי להסתכל הרגע הצידה כאשר התוצאות יכולות להיות הרסניות לסביבתו ובעיקר לו  עצמו. לא צריך לחשוב הרבה כדי לראות אנשים שיש להם רק מטרה אחת בעיניים והיא תקדש את כל האמצעים. אלו קיימים סביבנו לא מעט ונזקם מרובה. כך בכל דמות והתנהגות תמצאו קווים רבים לימינו, ובכך הטעם החמוץ מתוק שהוא משאיר מוצדק למדי בהיותו מציג את הפנטזיה האפשרית מול הריאליזם.

נהנתי מאד מקריאת הספר והוא מהטובים שקראתי בזמן האחרון. קריאתו מכשפת והוקרא מרגיש שהוא למעשה חלק מאותה הרפתקאה מופלאה ולא רק קורא עליה. אבל לינקולן אקספרס אינו רק סיפור הרפתקאה ומסע גדול, אלא מארג שלום של סיפור שבחלקו הוא מעין פנטזיה, כזו הנטועה בעולם הממשי, חיבורים שונים בין אנשים, בין הטוב לרע, בין טעויות שאנשים עושים ויתחרטו עליהם, בין חוזקות וחולשות של אנשים, וכזה שישאיר רושם עמוק על הקורא.

לינקולן אקספרס
אמור טאוולס
מאנגלית: אסנת הדר
מטר 2024
מגב הספר
ביוני 1954 חוזר אמט ווטסון בן ה־18 לביתו בנברסקה במכוניתו של מנהל מוסד לעבריינים צעירים, שבו ריצה 15 חודשי מאסר על הריגה בשוגג. היות שאמו נעלמה מזמן, אביו מת לאחרונה, והבנק עיקל את החווה המשפחתית, אמט מתכוון לאסוף את בילי, אחיו בן השמונה, ולנסוע לקליפורניה כדי לפתוח דף חדש. אבל כשמנהל המוסד נוסע, אמט מגלה ששני חברים מהמוסד הסתתרו בתא המטען של מכוניתו. לשניים יש תוכנית שונה לחלוטין לעתידו של אמט, תוכנית שתיקח אותם למסע גורלי בכיוון ההפוך – לעיר ניו יורק. ההרפתקה נמשכת עשרה ימים בלבד ומסופרת מכמה נקודות מבט. ספרו של טאוולס יעניק לקוראים תענוג קריאה אמיתי בעזרת סגנונו הספרותי העשיר ברבדים, בשלל דמויות שובות לב ומלאות חיים ובנושאים רעננים ועתירי דמיון לכל אורכה של אמריקה של שנות החמישים.