הסופרת אריאל לוהון מוצאת דמויות משולי ההיסטוריה, לרוב נשים, ומעמידה אותן במרכזו של רומן בדיוני שמתבסס או בהשראת (עניין של מינון) סיפור חייהן האמיתי. בספר הנהר הקפוא אנחנו מגיעים לעיירה הלוואל (1200 תושבים, 184 משפחות) שנמצאת על נהר קנבק בלב מסצ’וסטס בשנת 1790 כאשר העלילה מתרחשת בפרק זמן של מחצית השנה בה הנהר, עורק החיים של העיירה קפוא.

הגיבורה הראשית היא דמות היסטורית אמיתית, מרתה באלארד שהייתה המיילדת של העיירה במשך עשרות שנים, ותיעדה בצורה חריגה מאד לתקופה, שכן היא ידעה לקרוא ולכתוב, את קורותיה ביומן. יומן זה שימש כמקור ההשראה של לוהון לסיפור שנפתח כאשר במורד הנהר מתגלה גופה של גבר, שלא מעט אנשים רוצים ושמחים במותו, כל אחד מסיבותיו הוא. הגבר הואשם באונס, עברה חמורה שעונשה האותו זמן הוא מיתה, אולם במערכת המשפט האמריקאית, שכדברי הסופרת  באחרית הדבר, הייתה אז בוסרית מאד, החוקה רק אושרה, ומגילת זכויות האדם לא הייתה קיימת, זו אשמה שכמעט ואינה ניתנת להוכחה. אם ממילא אי אפשר להוכיח אשמה, הכי טוב להכריז על מותו של אותו גבר בתאונה כלשהי, ולטאטא את כל הפרשייה העגומה הצידה.

אבל מרתה לא מוכנה לוותר, כי באונס השתתף גבר נוסף. מרתה, שכמיילדת היא גם אשת הרפואה הזמינה, נהנית מאמון רב של הנשים והיא תיעדה את עדותה של הנאנסת ביומן שלה אבל ראיות ממשיות כמעט ואין, זיהוי פלילי, טביעות אצבע ודי.אני.איי יומצאו עוד עשרות רבות של שנים, ואמנם בית המשפט מוכן לשמוע עדויות אבל כאשר אין עד ראייה נוסף, אין אפילו אפשרות להעמיד לדין באשמת אונס אלא רק באשמת ניסיון לאונס.

מרתה בכל זאת לא מוותרת, לוחצת, חוקרת, מעידה, לא נותנת לעניין להיעלם ובכך היא מסכנת את עצמה ואת משפחתה. הנאשם הנוסף הוא אחד הגברים החזקים בעיירה, קולנול והשופט המקומי, וגם נציגה של חברת ההחכרה עם יכולת שליטה מי יקבל אדמה ושטח ומי יקבל צו פינוי. הוא לא מהסס לאיים על מרתה או על בעלה, וגם פועל לממש את איומיו.

אין חולק על כך שנשים לא קיבלו את הזכויות המגיעות להן, אולם הרמיזות הפמניסטיות הרבות בספר אינן מתאימות לתקופה, והדבר נראה מאולץ למדי, בהקשר לאותה תקופה. כמו כן, מקריאת הספר רואים שאפילו שמערכת הסדר והמשפט בחיתוליה, לא היה שם “מערב פרוע” (המונח אנכרוניסטי, ההגעה למערב הפרוע הייתה שנים רבות לאחר עלילת הספר), אבל הריחוק והבידוד, מאפשר לאנשים לצבור הרבה כוח ולהשתמש בו לרעה, בלי שלמערכת החוק יהיה מה לעשות נגדם. במקרים כאלו אנשים יכולים לקחת דין לעצמם, לפעמים על חשבון הצדק, ולפעמים כדרך היחידה להביא לצדק כלשהו. זו דילמה שמופיעה הרבה בספרים ובסרטים, ואפילו במציאות במקרים קשים ומורכבים, ובסוף המאה ה-18 בעיירה נידחת בחורף, ייתכן שזו האפשרות היחידית, לאחר שידו של בית המשפט קצרה מלהושיע.

לסיכום, למרות שחלק מהדמויות אמיתיות והאירועים מתועדים, זהו מותחן בדיוני המיטיב להעביר את האווירה והלך הרוחות באותה תקופה. לוהון לא מטפלת בכל היבטי התקופה, השבטים הילדיים ומשפחות שחורות מוזכרות רק בקושי, אולם היא מטפלת בהיבטים אחרים: הקידמה מול המסורת, יחסי כוחות בעיירה, צדק ואי צדק. כל זה במותחן עשוי היטב, המתקדם במהירות למרות שהנהר קפוא, חוזר עם כמה פלאשבקים נחוצים לעבר ובסיכומו של דבר, גם מצליח להגיע לפתרון טוב של התעלומה, והרגה שלפחות חלקית, הצדק נעשה.

הנהר הקפוא
אריאל לוהון
מאנגלית: אביגיל בורשטיין
כתר 2025
מגב הספר
מרתה באלארד היא אמנם אישה עם חוש צדק מפותח ושכל חריף, אבל השנה היא 1789 , ובעיירה הקטנה שבצפון ארצות הברית יש לנשים הרבה להפסיד אם הן יוצאות נגד גברים בעלי כוח. מרתה היא מיילדת משכילה. מתוקף תפקידה היא מכירה את העשירים והעניים, את הישרים והרמאים, את תאבי השררה ואת אלה שנפגעים – ובעיקר נפגעות – מהם. ביומן שהיא כותבת היא מתעדת את האירועים שהיא לוקחת בהם חלק, למרות שיש אנשים שהיו מעדיפים שמעשיהם לא יראו אור לעולם. אבל מרתה עושה כמיטב יכולתה לצאת נגד עוולות שהיא עדה להן, והיא לא מהססת להציג את ממצאיה מול חוקרים ושופטים שיעשו הכול כדי להשתיק אותה.

בחורף קר במיוחד, גופתו של אדם שהואשם באונס נמצאת צפה בקרח. העיירה כולה נסחפת למערבולת של שקרים, חשדות ופשעים. מרתה נקראת לקבוע את סיבת המוות, ומוצאת את עצמה מעורבת הרבה יותר מכפי שהייתה רוצה. לחרדתה הרבה היא מגלה שבניה המתבגרים קשורים לאירוע, והיא מבינה שמאמציה לפתרון התעלומה עלולים לגבות ממנה ומכל היקרים לה מחיר כבד מנשוא.

הנהר הקפוא מבוסס על חייה האמיתיים של מרתה באלארד, שיילדה יותר מאלף תינוקות במהלך הקריירה שלה. הספר מספק הצצה נדירה לחיי הזוגיות, המשפחה והקהילה במאה ה־ 18 , ויפרוט על מיתרי הלב של קוראיו.