אולנקה יושבת,על ספסל בגינה ציבורית בהלסינקי ומתבוננת במשפחה, יום אחר יום, אולם פעם אחת ניגשת אליה מישהי, זרה כמותה. “יכול להיות שהכול היה מתגלגל אחרת אילו זיהיתי אותה מיד והבנתי שאני מוכרחה לברוח. אבל זה לא מה שעשיתי”. למה אולנקה שם ומה האשה רוצה ממנה נבין לאט לאט כאשר נלך עוד ועוד אחורה להיסטוריה של אולנקה, של אוקראינה העצמאית וגם של תעשיית הפוריות שהיבטים רבים בה, בפרט במדינה כמו אוקראינה, מפוקפקים.

הספר פותח דלת לחצר האחורית והאפלה של התחום, שהוא במילים עדינות פשוט עסק מכניס וטוב מדי. כאשר ברית המועצות מתפוררת, אנשים מנסים להשיג ככל שביכולתם מרכוש המדינה ולהיות אוליגרכים, וגם תחום הפוריות הוא הזדמנות. במודעות הפרסומות אמנם מובטח שהתחום לא כולל זנות, אבל זה לא מאש רחוק מכך והנשים בהחלט מנוצלות וחסרות זכויות אבל יכולות להפוך גם למנצלות. כל עוד העסק מתגלגל הכל יכול להתנהל כשורה ועל מי מנוחות, ואם איזו בחורה פתאום מתחילה לעשות בעיות, נו תאונות באתרי בנייה קורות לפעמים, אבל מפעם לפעם מרגיזים את האנשים הלא נכונים והעבר שהורחק ונזנח צץ ורודף.

אולנקה התחילה מאפס ומפת לחם אבל מראה יפה ומצודד סלל את דרכה לתחום ועם האוכל מגיע התיאבון ובכל זאת עשר שנים אחר כך היא חסרת כל, מהגרת זרה ולא חוקית, עובדת בעבודת ניקיון וחיה בתנאים עלובים ועוד יותר מכך חוששת לחייה. היא מוכרחה לברוח, אבל נמאס לה, אין לה לאן ובסופו של דבר זה גם לא יעזור הרבה.

מה קרה שם בסוכנות הפוריות באוקראינה, במשרדים היפים, בבתי האחוזה, במכרות הפחם הבלתי חוקיים ובחבלים המזרחיים, שגרם לתוצאה זו נגלה לאט לאט בספר המטריד הזה. הכל לכאורה חוקי אבל מאד מסריח. לכל דבר בין אם זו התורמת או הנתרמת יש שוק ומחיר, וכמו מלון קליפורניה, אפשר להיכנס תמיד אבל לצאת? כלל לא בטוח.

כל הנושאים האלו כמובן לא מעניינים את הלקוחות. הלקוחות מהמערב יהיו פשוט שמחים לקבל את מבוקשם מסוכנת שכלפי חוץ משדרת אמינות, יוקרה, רצינות וחוקיות, ולא יטרחו גם לא יוכלו לגלות את ההצגה. עדיף לטפל אשלייה שהכל בסדר. אולם יש גם לקוחות עשירים מקומיים ואלו לא יבחלו בשום אמצעי לקבל את רצונם ואוי למי שיעמוד בדרכם. הדואליות הזו בין התוצאה של הבאת חיים לבין מה שקורה מאחורי הקלעים בהחלט מעלה שאלות לא פשוטות כלל על כל הנושא במדינות עולם שלישי, והספר מחצין את כולן בכתיבה טובה, אם כי לעתים קופצנית ומבלבלת, במיוחד לקרוא שאינו בקיא בנבכי אוקראינה, כמו לשקף את בלבולן של הדמויות עצמן הנבוכות ממה שהן מגלות.

ומה בפינה הקטנה שלנו על הפלנטה הכחולה? נושא הפונדקאות עולה בארץ אולם לרוב לא בהקשרים של הפונדקאית או תורמת הביציות. כל עוד מדובר בתורמות ישראליות, בה התרומה היא לרוב ממניעים אלטרואיסטים ניתן להניח שאין בעיות בתהליך, אולם בסופו של דבר הביקוש עולה על ההיצע המקומי ורבים פונים לפתרונות בחו”ל או לפתרונות שהם על גבול החוק ומעבר לו ומגיעים עד סחר בבני אדם פשוטו כמשמעו. מקרה אחד, טרגי וכאוב, ידוע בישראל מכונה “מור יוסף” ובו אשה שלא יכלה להרות השיגה תרומת זרע וביצית ובנוסף אחייניתה הסכימה לשמש פונדקאית. התהליך שאמנם נבע ממצוקה, הוליד למעשה ילדה יש מאין שאין שום אדם ידוע עם זיקה כלשהי אליה לעמט הפונדקאית שלא הייתה מעוניינת בגידול הילדה והנושא הגיע לבית המשפט. אירוע עכשווי יותר הוא בו אפוטרופוסית על חוסה הואשמה בכך שניסתה למכור את התינוק שנולד לחוסה. מקרה זה גרם לי לחשוב על כך שבמדינות מסוימות, יותר מסביר להניח שחוסות נאנסות בכוונת תחילה על מנת שיהיה ילד שאפשר למכור אחר כך. מזעזע. ככל שליבי עם כל זוג שרוצה ילדים לעולם שומה עלינו גם לראות את הצד השני ולהכיר בכך שיש בנושא תחום אפור כהה למדי.

גינת הכלבים
סופי אוקסנן
מפינית: רות שפירא
עם עובד 2025

מגב הספר
הלסינקי 2016. אוֹלֶנקָה יושבת על ספסל וצופה במשפחה משחקת בגינת כלבים. אישה מתיישבת לידה, אולנקה נבהלת. היא תזהה את האישה הזאת בכל מקום, אחרי הכול לפני שנים אחדות היא הרסה את חייה. האם באה האישה להשיב לה מידה כנגד מידה? ובכל זאת לרגע שברירי אחד הן יושבות להן יחד – צופות בילדיהן הגדלים בחיק אנשים זרים.

גינת הכלבים המטופחת בהלסינקי היא נקודת המפגש של שתי נשים שנחלצו ממזרח אוקראינה הקורסת בעימות עם רוסיה. בעקבות השתיים האלה צוללת סופי אוקסנן אל הצד האפל של תעשיית הפוריות הבין־לאומית במותחן ספרותי מסחרר. על קו התפר שבו השחיתות במזרח מזינה את תאוות הבצע במערב, והייאוש מושל, נחשפת רשת סבוכה של שחיתויות וניצול נשים, והיא לוכדת בציפורניה אישה אחת שניסתה להשיג לעצמה חיים טובים יותר בכל מחיר, ובסופו של דבר שילמה בעצמה את המחיר היקר מכול.