ברומן המסופר בגוף ראשון אנו פוגשים בחורה צעירה, שמה יוודע לנו רק באקראי באמצע הסיפור, ולאחר שאני חשבתי שכבר לא נדע אותו, שמתעקשת לעשות, בצלילות דעת ובהכרה מלאה את כל הטעויות האפשריות בכמה תחומים אולם במיוחד בתחום הרומנטי. לאחר שהצליחה איכשהו להיחלץ מהוריה המדכאים למדי, היא מתאהבת בגבר נשוי, מבוגר ממנה בהרבה שנמצא ברגע של חולשה, כאשר כולם – הוא, היא, סביבתה הקרובה והקוראים יודעים שאין שום סיכוי שהוא יתגרש בשבילה. גם לא כאשר היא הרה ויולדת.

טוב בשלב זה הבנתי שהזדהות ואמפתיה מרובים כלפיה כבר לא יהיו לי, גם לא כלפי הגבר, שבכל זאת אחראי למעשיו והתכחשות מוחלטת לתינוק שנולד גם היא מכעיסה, אולם מעט אמפתיה חזרה כאשר היא נאלצת לגור עם הוריה, לשמוע את ההאשמות שלהם כל היום, לתת לאמא שלה להשתלט על התינוק ועל החיים, אולם גם אמפתיה זו נגמרה כאשר לא רק שטעויות נעשות, אלא הן כלל לא טעויות, סתם התנהגות מופקרת כאשר לה כלל לא איכפת על המחירים שאחרים יידרשו לשלם בגינם, וזאת תוך כדי המשכת החלומות על הגבר ההוא שעוד יחזור אליה על ארבע מה שלעולם לא יקרה.

אבל אהדה/אמפתיה כלפי הגיבורה הראשית אינה דרישה הכרחית לספר טוב, ומצאתי בספר עניין והנאה תוך כדי הכעסים על הגיבורה. כמובן שספרות אינה אמורה כלל לייצג מציאות אידאלית ומותר בה לבדוק מצבים שונים והתנהגויות שיכולות להיות מאד לא מקובלות. כמו כן, החיים מורכבים וסיפורים כגון אלו מן הסתם מתקיימים בצורה כזו או אחרת לטוב וגם לרע. הכתיבה בגוף ראשון מתקבלת ככנה ונראה שגיבורת הספר מודעת היטב להחלטותיה הגרועות ובכלל לחוסר היכולת שלה להיחלץ מכל המערבולת, לפחות עד סוף בו מתחיל תהליך של היחלצות, גם הוא עם מחירים משלו. אני מניח שיהיו אחרים, שלא לומר אחרות, שיגלו יותר אהדה לגיבורה, וזה רק מראה שקוראים משני הסוגים יכולים להנות מהספר. זו ראייה בפני עצמה שבולה מצליחה לספר סיפור, אמנם לא מאד שמח, בצורה טובה וישירה.

החדר הדרומי
אדוה בולה
כתר 2024
מגב הספר
אישה צעירה מתאהבת בגבר נשוי ויולדת את ילדו. היא בטוחה שיבוא יום והוא יבחר בהם על פני משפחתו. בינתיים, בודדה ועייפה, היא חוזרת לבית הוריה, שם אימה משתלטת על חייה ועל בנה. כדי להשתחרר מאחיזתה, היא נענית לחיזוריו של רופא שאיננה אוהבת, ומחפשת נחמה וריגוש אצל גברים מזדמנים.
החדר הדרומי הוא רומן מסעיר המביט מקרוב, כמו בזכוכית מגדלת, על גיבורה שחולמת להיות אישה עצמאית וזקופה, המגדלת את בנה על פי דרכה. אבל שוב ושוב נדמה לה שהיא אינה מסוגלת, שאין לה זכות, ושאחרים יודעים טוב ממנה. זהו סיפור על נשיות ואימהּות המתעצבות כנגד כוחות רבי־עוצמה – משפחתיים, לאומיים ומגדריים.

גירסת הדפסה