תיאו הוא אסטרוביולוג, לא מוצלח במיוחד יש לציין, שהתאלמן ונאלץ לגדל לבד את בנו רובין בן התשע. רובין הוא ילד חריג, עם תסמונות שהספר לא טורח להגדיר במדויק אבל הוא רגיש מאד, סובל מפרצי זעם קשים, ולא ממש מסתדר בבית הספר. עד כאן משהו שמאפיין לא מעט ילדים. בנוסף, רובין לוקח בצורה קשה את ענייני שמירת הסביבה ומבחינתו כדור הארץ גוסס. התיאור הילדותי הזה, הזכיר לי במעט את גרטה השבדית, שכעת היא מוקצה מחמת מיאוס, אבל מעבר ליחס שלה, גם מראה על הרדידות העולמית בטיפול הכללי בנושא משבר האקלים.

בספר תיאו מנהל מאבק על מנת להצליח איכשהו להחזיק מעמד, אבל מצבו של רובין אינו טוב, ותיאו חסר כל כלים ויכולת להתמודד עם המצב. חוסר היכולת שלו מעט מוגזם בעיני והוא מוקצן רבות עד גבול הלא הגיוני. כמובן שתיאו כלל לא מוכן לל לרובין תרופות כלשהן וכאן נכנסים גם לסוגיית הרטילין וכו’, אבל גם זה בשוליים.

בסופו של דבר, טיפול חדשני המאפשר למטופל להפעיל אזורים במוח, שגרמו לרגש מסוים אצל מישהו אחר, מוצע כאפשרות טיפול נסיונית, ולא רק זו, אלא שהמטופל האחר הוא אליסה, אימו של רובין שנהרגה בתאונת דרכים כאשר סטתה בפתאומיות מהכביש כדי לא להרוג איזו חיית בר קטנה. הטיפול מצליח מעל ומעבר ורובין כאילו מקבל זכרונות וידיעות של אליסה, מה שכמובן אינו אפשרי, אבל תיאו לעתים כבר לא יודע לזהות בין הילד לאימו. במקביל, רובין נמשך יותר ויותר למאבק למען האקלים תוך נקיטת פעולות שמצליחות להרגיז אנשים ואפילו את הנשיא, מי היה מאמין. בין לבין יוצאים השניים למסעים ברחבי הגלקסיה ובחיפושים אחרי כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש שיכולים להיות בהם חיים, אך כרגע קיימים רק בסימולציות מחשב, למרות שקריאה זהירה תראה שכל פלנטה כזו מייצגת משהו בכדור הארץ.

למעשה הניסיון לערבב סיפור משפחתי עם דיסטופיה וביקורת חברתית נוקבת משאיר תוצאה שהיא לא פה ולא שם.ההתקפות על טראמפ, על הציבור הרפובליקני, על הציבור הדתי בפרט והדתי נוצרי בכלל, לא תורמות ואף מזיקות, מאחר והן הופכות את כל עניין האקלים והסביבה לעניין פוליטי ובהכרח כזה שמעניין רק צד אחד של המפה הפוליטית ומדיר ממנו את כל האחרים. לפחות ככה אני הרגשתי לגבי עצמי. נשמע מוכר גם לגבי כמה נושאים בארצנו הקטנטנה, נכון?

הכתיבה יפה, התיאורים מרגשים והסיפור היה יכול לעבוד, אפילו עם סוף הסיפור שלא אגלה כאן אבל נבחר יותר על מנת לשמש כאלגוריה מאשר לסגור את הסיפור. הייתי שמח לכתוב דברים יותר נלהבים, בסופו של דבר כבר המשפט הראשון בספר הזכיר טלסקופ, אבל יש לספר מגרעת משמעותית. ההתעקשות של פאוארס, שכבר זמן רב כותב על ענייני סביבה, לערבב בין הסיפור הפרטי של אבא שלא מצליח לתפקד כהורה לאחר פטירת אשתו, יחד עם הסיפור הפוליטי של ביקורתו של פאוארס על טראמפ, נמצאת בעוכרי הספר. אפשר להחזיק את החבל בשני קצותיו, אבל מתקבלת תוצאה שהיא לא פה ולא שם, ולפחות מבחינתי היה עדיף לבחור נקודת מוקד אחת להתרכז סביבה, ולא ליצור נדנדה לא מאוזנת ממנה יכולים להנות חובבי טבע וסביבה, אבל בעיקר מצד פוליטי מסוים אחד.

השתאות
ריצ’רד פאורס
מאנגלית: שירי שפירא
עם עובד 2024
מגב הספר
רובין הוא ילד חריג, חכם ורגיש עד כאב, פרי אהבתם הגדולה של אליסה ושל תיאו. שימור הטבע היה משימת חייה של אליסה. לאחר מותה התסכול והרגישות של רובין גוברים, והוא פוגע באחרים ובעצמו. תיאו האסטרוביולוג שקוע בחיפוש חיים ברחבי היקום, אבל אז הוא מבין שמוטלת עליו משימה דחופה יותר – להציל את בנו מעצמו וכן מחברת הילדים האכזרית וממערכת החינוך האטומה. באמצעות טיפול חדש וניסיוני רובין מצליח לאמץ את דפוסי המוח של אימו, שהוקלטו לפני מותה, ומוצא דרך משלו לעורר מודעות לסכנת ההכחדה הנשקפת למינים ביולוגיים שונים, המספקת לו גם מקור לחוסן נפשי ומטרה לחיים. האם, בתקופה שמהללת את הבורות ואת הפופוליזם ומזלזלת במדע, יצליח רובין להמשיך את דרכה של אימו ולהציל משהו מן הטבע? האם ימשיך הטבע להציל את רובין?

רומן מתוחכם, קורע לב ואקטואלי מאין כמותו, מפרי עטו של ריצ’רד פאוארס, זוכה פרס פוליצר לשנת 2019 ואחד הכותבים המבריקים והמקוריים באמריקה של דורנו, הכורך את גורלה של משפחה אחת קטנה בגורל האנושות וכדור הארץ כולו.

גירסת הדפסה