אני מאד אוהב תנ”ך, ואוהב לקרוא ספרים בנושא המציעים פרשנויות חדשות מכיוונים שונים. בכל שנה יוצאים כמה וכמה ספרים על סדר פרשות השבוע וספרו של הרב יהודה הרצל הנקין מצטרף אליהם, אם כי דן בעיקר בספר בראשית ומעט מאד בספר שמות.

לפני שנעבור לספר עצמו אומר שהמבוא גרם לי לעוגמת נפש מסוימת בפסקה הבאה: “אכן, לא חסרים חיבורים על התורה בדרך הפשט שהם אפרוריים וחסרי דמיון. אנו עדים בימינו לספרים המאריכים בניתוחים לשוניים סטרליים, בתיאורי רקע המוסיפים אך מעט להבנת הנעשה ולא כלום לתחושה הדתית ולהארתו של הקורא, ובהסברים מסוגים שונים שאינם מושכים ואינם משכנעים. אין פלא, איפוא, שהקורא זונח את הספרים הללו על המדף וחוזר למקראות גדולות הישן והמוכר”.

פסקה זו צורמת ומטרתה אינה ברורה, ומדוע יש להקטין ספרים וכותבים אחרים בצורה כזו ומי מבטיח שלא יהיו כאלו שיחשבו דברים אלו על הספר הנוכחי? בקיצור פסקה מיותרת. תורה מוטלת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא ויכתוב, ומי שמתאים לו, יקרא.

נניח לפסקה זו ונדון בספר עצמו. דברי התורה נקראים מהלכים ורובם מחולקים לכמה חלקים קצרים. מטבע הדברים לחלק מהרעיונות בספר אני מסכים, אחרים מתקבלים כאפשריים וחלקם אכן עושים שימוש בדמיון כפי שהרב עצמו העיד ואותם אני מתקשה לקבל.

נדגים באמצעות המהלך הראשון לפרשת וירא המכונה “ענייני סדום”. במהלך ששה פרקי משנה העוסקים בעניינים השונים אך אין ביניהם קשר ישיר (כך בהרבה מהלכים ולכן איני בטוח שהשם מהלך הוא השם המתאים לכתיבה זו באין קו אחד העובר דרך כל פרקי המשנה פרט לכותרות הכללית). נתרכז בפרק המשנה “את מי ביקש אברהם להציל?” המציג את השאלה האם אברהם רצה להציל רק את הצדיקים בסדום או למעשה את כל העיר והערים, ומדיוק אפשרי אך אינו מוכרח מניח הרב הנקין כי רשעים בפסוק הם רשעים באופן יחסי ובכך שאברהם האמין שעוד יש לאנשי סדום זכויות, אך אמנם אם אין אפילו עשרה צדיקים, אין אפשרות להציל את העיר ויש להציל רק את הצדיקים. ההנחה המובלעת שאמנם אינה נאמרת בפירוש היא שלאברהם היה ברור שהקב”ה לא יספה את הצדיקים עם הרשעים ולכן ניסה למצוא זכויות נוספות, אולם אלו כידוע נכזבו. הפירוש יפה ואפשרי אולם ייתכנו גם פירושים אחרים כפי שהעזתי אני להציע .

הפרקים המשתמשים בכוח הדמיון, לא שכנעו אותי. אביא כדוגמה את המהלך הראשון לפרשת ויחי וכותרתו “לאן נעלמו שאר בני יוסף?” בו פותח הרב הנקין כך: “נהוג לחשוב שליוסף היו שני בנים בלבד, אפרים ומנשה, איך אין זה נכון”. לאמירה זו אין כלל על מה לסמוך כפי שהנקין עצמו מעיד אחר כך שבני יוסף הנוספים לא מוזכרים בשום מקום ולא בדברי חז”ל. מילא לו הרעיון היה מנוסח בצורת תהייה ולא כאמירה מוחלטת כל כך, עוד היה אפשר לקבל לפחות את המסר שהיו בנים נוספים (אם כי ייתכן שלכל אחד מהאחים היו בנים רבים נוספים והדבר אינו מיוחד כלל ליוסף), שנטמעו עם המצרים, ולדבר זה יש אחיזה מסוימת במדרשים, אך לקבל אפשרות זו כממשית נראה לי רחוק מדי וחורג בהרבה מכל פשט ודרש. לי נראה ששימוש בדמיון, צריך להיות בצורה זהירה ושקולה תוך הצגתו כאפשרות תיאורטית בלבד.

המהלכים אינם ארוכים אבל מצריכים עיון ומחשבה, ובעיקר התמודדות עם הדברים, כל אחד לפי ליבו, האם מקבלם או דוחים. זה אחד הדברים שאני מחפש בספר, את הויכוח שלי עם הדברים שיש בו לכל כיוון שהוא. לכן הספר מתאים ללימוד. לצורך המוכר של אמירת דבר תורה כלשהו בשולחן שבת יש להכין מראש את המהלך ולהעלותו לשיחה ולמחשבה בפני הסועדים. בספר מופיעים גם דברים קצרים יותר, שורות בודדות, “וורטים” בלשון העם, וגם מאלו נוספו דברים קצרים בסוף כל פרשה אותם ניתן להקריא כמות שהם.

רובו המוחלט של הספר עוסק בחומש בראשית בו לכל פרשה מספר מהלכים. נראה שהעבודה לא הושלמה, שכן לספר שמות מספר נמוך בהרבה של מהלכים ורק לחלק מפרשיותיו, ומהלכים נוספים מופיעים זעיר פה זעיר שם בנספחים שבסוף הספר. נאחל לרב הנקין שיזכה להוציא עוד מחידושיו ולהשלים את יתר החומשים.

באדיבות ההוצאה דפים לדוגמה, בהם תוכלו להתרשם מהמבוא התוכן וכמה מהלכים.

מהלכים במקרא
סוגיות בתורה מבריאת העולם ועד מתן תורה
הרב יהודה הרצל הנקין
עורך: הרב איתם שמעון הנקין

מגב הספר
הפשטן, אם עושה את עבודתו נאמנה, משקיע בעמלו דמיון וראייה חודרת. אם גם זוכה לסייעתא דשמיא, הוא מוצא את עצמו נפעם ע”י תגליותיו, לא פחות מארכיאולוג החושף פריטים משנות קדם. הוא הולך בעקבות האבות, צופה על מעשיהם, קשוב לשיחתם, עד שהוא חש שעומדים לנגדו. הוא מגלה פרטים שהיו גנוזים למשך אלפי שנה.ספר זה יש בו הסתכלות חדשה של פשטן-חדשן על ספר בראשית ומחצית ספר שמות, מהסוג המופלא שאנו מוצאים בדבריו הקצרצרים של הרשב”ם. מחבר הספר עוסק בין השאר בפרשיות עמומות בחיי האבות.