לספר הגעתי בעקבות פרסומים על הספר החדש של תמי שם-טוב, “אני לא עוזב”, והבנתי שמומלץ לקרוא קודם את הראשון.הכריכה של הספר לקחה אותי לעבר. העיתונים הישנים, הילד המדלג, הציפורים והמצלמה, שנותנים רמיזה לדמויות מהספר. יאנק הוא ילד. והוא יתום. הוריו נפטרו ואחר כך גם סבתו. יש לו אחות- מירה, ולה יש בעל וילד. הוא רץ. הוא אוהב לרוץ. אבל הוא כבר לא יכול. בבית המחסה הקודם שהוא היה בו, שברו לו את הרגליים. כי הוא גנב. זה היה בעיקר עיתונים, ואוכל, ואת העיתונים הוא לפעמים גם החזיר. אבל זה לא היה משנה יותר. הוא חש נבגד ממירה, ששלחה אותו למקום כזה, שהשאיר אותו קצת צולע. ולכן הוא לא מאמין ואף כועס עליה כשהיא אומרת שהיא מצאה לו בית יתומים נהדר. צירוף מילים בלתי אפשרי. יאנק מגיע לבית היתומים של יאנוש קורצ’אק בלי אמון. הוא חושב שלכל דבר צריכה להיות תמורה ולכן מתייחס בחשדנות לכולם סביבו. הוא לא רגיל לזה שהילדים מנהלים את בית היתומים, שיש בו חוקים אחרים, וששם לא גונבים- מבקשים. (“אם אפשר-נותנים לו, ואם לא-לא.” זה כל כך פשוט ונכון!) ברגע שיאנק מבין שהוא הגיע למקום אחר, שרואים אותו, ושתמיד יש בו דרך להשתפר ולהתקדם, דברים מתחילים להשתנות. הוא מגלה שלמרות שלפעמים יש נפילות, אפשר לבקשר סליחה וגם…
החיים של מרגרט נראים מושלמים. צעירה, נאה, מחכה להצעת הנישואין מהארוס שלה, עומדת להתחיל עבודה נהדרת ומכניסה ואז הכל משתבש. כל התוכניות נהרסות ואת התכנונים הקודמים אפשר לזרוק לפח ומרגרט צריכה למצוא מחדש את מקומה בעולם. את הספר קראתי במצב מעט דומה לזה של מרגרט, נפילה טיפשית ומיותרת ומצאתי את עצמי עם רגל שבורה ואחרי כמה זמן גם עם ניתוח, ועם תקופת התאוששות ארוכה. אמנם יש קורונה וגם ככה לא היו יותר מדי תוכניות לבטל, ואמנם הפציעה אמורה בסופו של דבר להיות רק זיכרון רחוק, ובכל זאת את החלקים המתארים התמודדות עם פציעה, הגם ששל מרגרט קשה בהרבה, קראתי תוך כדי ניסיון אישי. הספר הוא רומן קליל ונחמד, על אהבה ועל שונות ועל לחפש את הדברים החשובים. לא נכחיש כי הוא מעט קיטשי (למה מעט, לגמרי) ולא נכחיש כי הוא קצת צפוי (למה קצת לחלוטין) וכל מה שאנחנו חושבים שיקרה אכן קורה, אולם הוא מהנה למדי והתאים לי בול להתאוששות אחרי אשפוז בבית. את משפט המפתחה של אמא של איאן כבר שמעתי בצורות אחרות ואני מסכים איתו לחלוטין: “כשאתה לא יודע מה לעשות בשביל עצמך, תעשה משהו בשביל מישהו אחר”.הנה דוגמה למשפט זה בסיפורו המופלא של רבי שלמה קרליבך “הגיבן הקדוש”. הקדישו לו כמה דקות. נחזור לספר, מרגרט צריכה את…
סקירה של הבת שלי מתוך דף האינסטגרם שלה: “אל תסתכלו בכריכה“ כששמעתי את השם ‘מוזיאון החלל’ חשבתי שמדובר בספר ילדים, ולא ידעתי אם אני רוצה להשקיע בזה זמן. אבל הבטיחו לי שזה לא וזה באמת לא ספר ילדים! אפשר לתווך את הידע בו גם לילדים אבל לדעתי הוא מתאים בעיקר לנוער צעיר ומעלה, וכן, הוא אפילו יעניין מבוגרים. גדלתי על אסטרונומיה. מה זה גדלתי, אני לא זוכרת איזה סרט ראיתי קודם- הארי פוטר או אפולו 13.. מאז ומתמיד יצאנו לתצפיות בלילות בלי ירח, במדבר ובשקט. כל הקרדיט על זה הוא רק לאבא שלי, ובזכותו יש לי עולם מושגים גדול בהקשר לחלל וליקום, ככה שרוב הדברים בספר לא היו חדשים לי, אבל בהחלט היו מעניינים. הספר גדול, מרגישים כאילו נכנסים למוזיאון ועוברים במסדרונות של התצוגה. אני דמיינתי את זה עם דגמים של כוכבי הלכת בקנה מידה מסתובבים במערכת השמש. בתור התחלה, עושים לנו קצת סדר במה יש ביקום, איפה אנחנו בתוך הדבר הזה ומה הולך להיות. החלק הראשון של הספר נותן הקדמה על טלסקופים, והסבר על כוכבי הלכת, השמש, וקבוצות הכוכבים שאפשר לראות בשמיים (אתם יודעים לזהות חלק?). בהמשך, הספר מתקדם מעבר למערכת השמש שלנו, ומגיעים לעולם שרחוק שנות אור מכאן: איך כוכב נולד? מה קורה עד שהוא מת? מהם חורים…
דנה אלעזר-הלוי היא סופרת ילדים ונוער (וגם עורכת ומתרגמת) וידועה בזכות סדרת ספריה “שליחות חשאית“, על חבורת נערים העוזרים למוסד במבצעים מסובכים והעלילה כל פעם בעיר אחרת בעולם: מנהטן, ברלין, קהיר, טוקיו, לונדון. כבר כיניתי את הסדרה “חסמבה של שנות האלפיים” והיא מומלצת לנוער בגילאים 9-13 בערך וגם יותר. כעת יצא ספרה של דנה “אור נגד פז”, ספר בסדרה לילדים בכיתות א-ד (6-10). הבת שלי ערכה ראיון עם דנה בדף האינסטגרם שלה “אל תסתכל בכריכה” והנה הוא מובא לפניכם גם כאן. 1. מתי יתפרסם הספר הבא בסדרה שליחות חשאית? יש לך רשימה של מקומות בעולם ורעיונות, או שאחרי כל ספר את חושבת על הספר הבא? “מבצע תל אביב” צפוי להתפרסם בסביבות פברואר 2021. מאז שהסדרה התחילה, הספרים יוצאים בקצב קבוע פחות או יותר של אחת לשנה. ולא, אין לי רשימה מוכנה מראש – אני מתאימה בכל פעם את היעד לסוג המבצע שאני רוצה לתאר. 2. מה את יכולה לספר על השירות הצבאי שלך? ואיך עולם המודיעין עזר לך בכתיבה של הספרים? שירתתי ביחידה 8200, שאז היה אסור אפילו לומר את שמה, בתפקיד שקשור בשפה הערבית. השירות הצבאי שלי לא קשור לדברים שאני מתארת בספרים, אבל הוא עזר לי להבין את האדרנלין ותחושת האחריות של כל מי ששותף לסודות ביטחוניים, ואני…
אם אתם בערך בגיל שלי, אולי אתם זוכרים את הלהיט הקולנועי משנת 1983 “משחקי מלחמה” או בשמו האנגלי WARGAMES. הלכתי לקולנוע כמה וכמה פעמים לראות אותו. נער צעיר שהוא קצת האקר של אותם ימים ושינה ציונים בבית הספר, מנסה לפרוץ לחברת מחשבים אבל מתברר שהוא פורץ לרשת של מפקדת ההגנה מטילים אטומיים וכמעט מחולל מלחמת עולם.נזכרתי בסרט הזה בקריאה בספר “המרדף אחר הנביא”. העולם עומד על סיפה של מלחמת עולם שלישית. לא ממש ברור למה, אווירת סוף העולם ברקע כולל כתות משונות (מרכיב הכרחי בענייני אפוקליפסה) ומי יכול למנוע את הכל רק הנביא, זה שיודע מה הולך לקרות ועונה על שאלות ותמיד צודק. מי הנביא? איך הוא יודע? כיצד הוא מתמרן את כולנו? התשובה פשוטה ומתגלה די מהר בתחילת הספר. למעשה כבר בכריכה אם רק תתבוננו בה במספיק תשומת לב. אין בכך סוד גדול וגם לא צריך להיות, לא זה עיקר הספר, אלא ההמשך. מסתבר שכל עניין “הנבואה” כמעין שעשוע בתכנות ולאט לאט קם גולם בלתי ניתן לעצירה, כך שלנביא יש גם אויבים מכל הסוגים, טובים ורעים, שרודפים אחריו. בספר משולבים שני סיפורים. אחד המציג שאלות “גדולות” של הליכה כעדר אחרי מקור סמכות לא ברור, או את העובדה שתחזיות מגשימות את עצמן בצורה לא רציונלית, או בסכנות של השתלטות הטכנולוגיה…
יש משהו בספרים, שהם מלמדים יותר מכל קריאה בויקיפדיה או שיעור בכיתה, וזאת אחת הסיבות שספריה של אורה מורג אהובים עליי, ולא משנה אם כבר גדלתי, עדיין אקרא כל ספר חדש שלה.הספר הזה מספר על אלי כהן- חייו, הכשרתו כמרגל, פעולותיו החשובות בסוריה, וסופו. למי שלא מכיר את הסיפור, הספר יהיה מותח ומרתק עד סופו. ומי שכן מכיר, יהיה מהספר למרות שהעלילה הכללית ידועה מראש.. אלי כהן נולד במצרים, ובהמשך חייו עלה לישראל. הוא נישא לנדיה, הצטרף למודיעין, והתחיל הכשרה על מנת להפוך למרגל בארץ אויב. הוא נשלח כמה פעמים לסוריה, התידד עם אנשי צמרת חשובים במדינה, והעביר לישראל מידע מודיעיני חשוב מאין כמותו, כמו הטיית מי הירדן ופגיעה במוביל הארצי. הספר מספר שתי עלילות נוספות, שהכרתי ממש בכלליות ושמחתי ללמוד עליהן יותר – פרשת “עסק הביש”, שהיתה ניסיון לפגוע במצרים אבל עם המון מחדלים וכישלונות. סיפור של צעירים שאהבת הארץ היתה כל כך חזקה בהם, ונפגעו מהתנהלות של אחרים. סיפור שני הוא של וולפנג לוץ – זאב גור-אריה – מרגל נוסף שהיה לישראל באותה תקופה, במצרים, ופעל במקביל לאלי כהן. הוא התחבר לצמרת הנאצית והעביר לישראל מידע על התכנונים שלהם. לי סיפורו היה פחות מוכר אך לדעתי הוא לא פחות משמעותי וחשוב.שני המרגלים האלה תרמו בצורה בלתי נתפסת למדינה,…
דלתות הן חיבור בין עולמות. זה מופיע בעשרות מקומות והנה רק כמה דוגמאות: הסיפור שאינו נגמר, נרניה, סדרת המגדל האפל של סטיבן קינג (ועוד הרבה ספרים שלו) וגם במשחק המחשב King’s Quest II. אלו דלתות שחייבים להיכנס בהן, אם רק תלכו מסביבן רק תשארו באותו מקום. הנה כך זה נראה במשחק המחשב, אחד ממשחקי ההרפתקאה הטובים ביותר בכל הזמנים. העולם שלנו מלא בדלתות, וג’נאורי, נערה שגדלה עם אביה בביתו של המעסיק של אביה, שבפטרונות מרובה מגלה כלפיהם נדיבות יוצאת דופן, אולם גם כזו העושה בהם שימוש כרצונו כאילו הם חפצים, כבר גילתה בעבר דלת בלי לדעת על כך. לאחר שאביה נעלם במסע מסתורי בשליחות המעסיק הנדיב, היא מוצאת ספר בדיוני המספר על הדלתות האלו. אבל איך מוצאים אותן? צריך לעקוב אחרי הסיפורים. בעיקר אלו המוזרים, שסיפרו שהגיעו למקום מוזר, שפגשו יצורים משונים. סיפורים שהרוב לועגים להם. אולי בבית המשוגעים. אין ספק, בבית המשוגעים תמצאו הרבה קצוות שיובילו אתכם לדלתות. בספר תמצאו רפרנסים לכל הדוגמאות שמניתי בפסקה הראשונה ולעוד ספרים רבים בשפע להנאתכם. העלילה נעה בכמה צירים, תולדותיה של ג’נוארי עצמה, ההתקדמות שלה בקריאה בספר, ובקטעי עלילות מהעבר ומהעתיד המתוארים בספר שכולם יתחברו להם יחדיו. הספר מיועד לבני נוער, והוא עטיפה מוצלחת לסיפור אהבה אופייני לגיל הנעורים (Young Adults -YA). עבורי…
הספר “מוות על הנילוס”, תרגום חדש לקלאסיקה של אגתה כריסטי הגיע בדואר ביום שישי העמוס. בשבת בערב הזמינו אותנו חברים וכשחזרתי כבר לא היה כוח לקרוא. קמתי בשבת מוקדם בבוקר והתחלתי מייד את הספר. הבן שלי ראה אותי קורא ואמר לי שאם ישי, הבן הצעיר שלי, יראה אותי, הוא יקרא את הספר ולא ילך לבית כנסת. תוך כדי כך נכנס ישי וראה אותי קורא ואכן ברגע שהלכתי לבית הכנסת ישי התחיל לקרוא עד שבעצמו הלך גם הוא לתפילה המאוחרת יותר, וכך התחלקנו אני וישי בספר במהלך השבת, וכשאני פרשתי לשנת צהריים ישי סיים אותו, ואילו אני סיימתי רק במוצאי שבת. סיכומו של דבר, תוך יום אחד קראנו שנינו את הספר. ומה אומר ומה אגיד, כריסטי עושה זאת שוב. אמנם הפעם, הייתי ער להטעויות ולשיגועים, כי בכל זאת כבר קראנו כמה ספרים בסדרה בזמן האחרון, והיה לי מושג לא רע מה בערך קרה, אבל אצל כריסטי גם אם יודעים, וממילא זוכרים משהו מהילדות או מהסרטים, הדרך היא העיקר, והמוני הרמזים המפוזרים בכל מקום, שלחלקם ייחסתי חשיבות בלי לדעת מהי (כמו מדוע טים רק הקריא חלקים מהמברק מגו’אנה לאימו ולא נתן לה לקרוא אותו) ומאחרים התעלמתי לחלוטין (טירון שכמותי), דורשים חזרה לאחור וקריאה צמודה, ואז מתגלה כי לכל פרט, כבר מהעמוד הראשון…
סופי היא ילדה בת 12 ויש לה סוד היא מסוגלת לקרוא מחשבות של בני אדם אחרים, זה לא כזה טוב כמו שזה נשמע, היא לא שולטת בשמיעת המחשבות כך שבכל רגע נתון היא קולטת את המחשבות של בני האדם הקרובים אליה ודבר זה עושה לה כאב ראש. בנוסף לסופי יש מוח מאוד מפותח והיא חכמה מאוד, היא לומדת בתיכון ובדיוק קיבלו אותה לקולג’ בסן דייגו. לסופי אין חברים מכיוון שהיא בת 12 שלומדת בתיכון, והיא תמיד מרגישה לא קשורה, הילדים בכיתה שלה מעליבים אותה ובכללי היא מרגישה אומללה. יום אחד במהלך סיור במוזיאון היא פוגשת בנער נאה בן 15, פיץ שדווקא את מחשבותיו היא לא מצליחה לקרוא ואילו הוא מסתבר גם מצליח לקרוא מחשבות אבל לא את מחשבותיה. פיץ מספר לסופי שהיא אלפית ושמחפשים אותה כבר המון זמן הוא מגלה לה שיש עולם שמלא באנשים כמוה שמסוגילים לעשות כל מיני דברים מיוחדים כמו קריאת מחשבות, פיץ גם אומר שיש משהו מוזר בעיניים של סופי הן חומות ועיניים של אלפים הן תמיד כחולות, פיץ מתעלם מפרט זה בשלב זה ועובר איתה לעולם האלפים, שם הוא מסביר לה יש אפשרות ללמוד בבית ספר יוקרתי שמתאים לאלפים כמוה ויוכל לספק לה אתגר מה שבית הספר הקודם לא עשה כי מוחם של בני אדם חלש…
נחמד לפעמים ללכת קצת אחורה לספר ראשון של סופר, שיוצא בהמדורה מחודשת, מאחר ואת הישן כבר אין להישג ועדיין יש קוראים שמחפשים אותו. כזה הוא ספרה של אתי אלובים “סחלבים בשער הגיא”, שנכתב לפני כעשרים שנה. הייתי צריך לחפש ראיון עם אתי אלבוים כדי לשלות ממנו את המשפט הבא: “האמת שלקרוא ספר שכתבת לפני הרבה זמן יכול קצת לזעזע אותך, כי אתה פוגש את עצמך צעיר ולא מבושל. היום הייתי כותבת את הספר בצורה אחרת” (ראיון עם אהוד מקסימוב במגזין מוצ”ש). איני יודע עם אלבוים כיוונה לספר זה או דווקא לאחרים. לא צריך להזדעזע, הספר נחמד מאוד, אבל בוודאי שהצעירות וחוסר הבשלות מורגשים בו. טוב, חלפו עשרים שנה, ואין טעם לעסוק בכך, אז ננסה לכתוב מנקודת מבט שונה מעט. מה גורם למישהו בכלל לכתוב ספר? נראה שאלבוים, שהייתה מדריכה בבית ספר שדה שער הגיא נשארה מאוהבת במקום ובהיסטוריה שלו ופשוט החליטה לספר עליהם בספר חצי היסטורי. סיפור המסגרת הוא סיפור עכשווי (במונחי 1998) בו ליאור, נכד של ג’ף שלחם באזור יוצא לחפש תרמיל שסבו הטמין לפני חמישים שנה. ליאור חילוני, והוא צריך עזרה בחיפושים ומגיע דווקא לרות, שהייתה בעצמה מדריכה באיזור בשביל שתעזור לו. רות, דתייה, דוסית אפילו בפי חברותיה. אבל תצא לסיור באיזור עם בחור, חילוני שהוא בכלל לא…