ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

רבי לוי בן גרשון, הרלב”ג הוא אחד מחכמי היהדות הגדולים. הרלב”ג נולד בשנת 1288 בצרפת והיה פרשן המקרא, מדען, רופא ופילוסוף. איש אשכולות אמיתי שחוכמתו חבקה את כל תחומי הידע בתקופתו. המצאתו הנודעת – מקל יעקב – כלי עזר למדידת גבהים ומרחקים, שימשה יורדי ים ואחרים במשך מאות (!) שנים. הרלב”ג הוא אחד מחכמי היהדות שעל שמם יש מכתש בירח (ניתן לראות אותו מהארץ באמצעות טלסקופ) וכמו הרמב”ם שמו באנגלית הוא רק שם אביו Gersonides. ספריו ופירושיו לתנ”ך ידועים פחות. בשנים האחרונות הם נדפסים בחלק ממהדורות מקראות גדולות וגם הוצאו בנפרד בכמה מהדורות בהן נציין את המהדורה של ישיבת ברכת משה (הוצאת מעליות). פרופ’ שרה קליין-ברסלבי עוסקת רבות בחקר כתבי הרלב”ג וספרה החדש פותח צוהר לפרשן חשוב זה. הספר הוא בהוצאה אקדמאית וכתוב לפי כל כללי האקדמיה, אולם המחברת השכילה לכותבו בצורה המאפשרת קריאה לכל חובב מקרא ופרשנות. הטקסט רציף וכל המידע הנוסף, שברובו אקדמי יותר כדוגמת השוואה לחוקרים אחרים, מופיע בהערות שוליים ואינו קוטע את רצף הקריאה. גם תיחום הספר נעשה בשום שכל. יצירתו של הרלב”ג מקיפה ומתכתבת עם עצמה פעמים רבות, אבל צריך להתמקד בחלק מסוים, וחלקה הראשון של התורה, סיפורי בריאת העולם וגן העדן – העידן הפרימאוואלי (Primeval) מתאים לכך. זהו אוסף סגור של פרקים המהווים יחידה…

כאשר אני רואה ספר שאביגדור שנאן ויאיר זקוביץ חתומים עליו, אני מפתח ציפיות גבוהות. שני חוקרים מבריקים שאני אוהב  את הכתיבה שלהם, ביחד ולחוד. שמחתי לראות שהספר החדש שלהם הוא על ספר יונה, אחד מנביאי תרי עשר. הסיפור עצמו קצר מאד והוא נקרא כולו בהפטרת מנחה של יום הכיפורים. עוד יותר שמחתי לראות שפורמט הספר דומה לספר פרקי אבות המצוין של שנאן שיצא לפני כמה שנים. סיפור יונה הוא סיפור מדהים. קצר מאד כבר אמרנו, מכיל כאלף מילים בסך הכל. אבל איזו דרמה. הנה תמצות שלו: יונה מצטווה ללכת אל נינוה ולנבא להם נבואת פורענות על חורבנה. יונה מנסה לברוח באוניה לכיוון תרשיש (אולי קרתגו ובכל אופן 180 מעלות מנינוה, והכי רחוק שאפשר באותו זמן), אלוקים מטיל סערה עצומה בים, המלחים משליכים את יונה לים, דג גדול בולע את יונה ומקיאו לחוף, יונה מצטווה שוב ללכת לנינוה והולך בחוסר חשק בולט, אנשי נינוה חוזרים בתשובה ויונה מתלונן על כך לה’ שמסיים את הספר בדבר כוחה של תשובה וסליחה. אל תסתפקו בתמצות שטחי זה קחו לכם מעט זמן וקראו בנחת את הספר כולו. ספר יונה מספק רבדים על רבדים של משמעויות שונות והוא העסיק עשרות חכמים והוגים. מה בעצם עובר על יונה? איך הוא חושב שאפשר לברוח מאלוהים, הרי אדם הראשון כבר…

הספר “בית המקדש וארמון שלמה” מהווה מעין המשך לספרו הקודם של יוסף גרפינקל: “עקבות דוד המלך בעמק האלה“. בניגוד לספר הקודם, ספר זה הוא אלבום מהודר ומרהיב מודפס על נייר כרומו וגדוש בצילומי צבע. הספר עוסק בתגלית מחורבת קאיפה, שהמבנה שלה מזכיר במשהו את מבנה בית המקדש הראשון של שלמה המלך! זהו מבנה אבן, לא גדול. 35*25 סנטימטר בסך הכל, אבל לטענת מחברי הספר, זהו דגם של מקדש ואולי בצורה דומה נבנה בית המקדש. את מבנה המקדש אנו מכירים בעיקר בזכות הדגם הידוע של מיכאל אבי-יונה שהוצג שנים במלון הולילנד וכעת מוצג במוזיאון ישראל, אולם את שני מפעלי הבנייה האדירים של שלמה (בהם עסקנו מעט בהפטרות לפרשת תרומה, ויקהל ופקודי) – בית המקדש ובית יער הלבנון, מכירים הרבה פחות. הספר מתחיל בחזרה מסוימת על ממצאי חורבת קאיפה ומשם עובר לנסיונות פיענוח של מבני הבנייה בירושלים. פסוקי התנ”ך משמשים כעוד מקור לחוקרים והם מנסים גם להבין אותם. הפסוקים עצמם קשים, התנ”ך לצערנו אינו כולל תמונות ותרשימים, ומונחים רבים הם בגדר תעלומה. אולי המוכר מבין ביטויים אלו הוא “חלוני שקופים אטומים”. איך חלונות יכולים להיות גם שקופים וגם אטומים? רבו לכך הפירושים והפירוש המדרשי הוא שהחלונות מאפשרים לאור המקדש לצאת החוצה אך לא לאור השמש להיכנס פנימה (מאחר ואורו של המקדש מהמנורה,…

גם מי שלא מכיר את ד”ר יונתן גרוסמן יוכל להבין משהו על המתודה שלו כבר משם הספר: “אברהם – סיפורו של מסע”. גרוסמן אוהב את המתודה הספרותית ומשתמש בכל כלי הניתוח שהיא מעמידה לרשותו על מנת להציף ולהבין את הפרטים העדינים המרכיבים את סיפורו של אברהם. מיד במבוא מציג גרוסמן את המבנה הכיאסטי האהוב כל כך על חוקרי הספרות, מבנה בו הסיפור מתחלק למחציות שוות כך שיש הקבלה בין כל חלק לחלק. במבנה זה הדומה למנורה עיקר החשיבות הוא באמצע והנה המבנה כולו. א. תולדות תרח: אברהם נחון והרן (יא, כז-לב) –ב. ניתוק אברם מבית אביו: “לך לך… אל הארץ אשר אראך” (יב, א-ה) —-ג. מסעות אברם בארץ כנען וקריאה בשם ה’ (יב, ו-ט) ——ד. שתי פרידות אברם מבני משפחות: שרי נלקחת לבית פרעה ומוחזרת(יב, י-כ), לוט פורש לסדום ואינו שב (יג) ——–ה.הצלת לוט משבי סדום (יד) ———-ו. הבטחת הזרע והארץ – ברית בין הבתים: “ויחשבה לו לצדקה…” (טו) ————ז. בשורת המלאך על לידת ישמעאל (טז) ————–ח. ברית מילה: שינוי השם (יז) ————ז1. בשורת המלאך על לידת יצחק לאמו (יח, א-טו) ———-ו1. דיון על החרבת הארץ – “לעשות צדקה ומשפט” (יח, טז-לג) ——–ה1. הצלת לוט מחורבן סדום (יט) ——ד1. שתי פרידות אברהם מבני משפחתו: שרה נלקחת לבית אבימלך ומוחזרת (כ),…

הספר תנ”ך שבעל פה מרכז 15 שיעורים של הרב חנן פורת ז”ל שנאמרו בימי העיון בתנ”ך בגוש עציון. ימי העיון המתקיימים כבר למעלה מעשרים שנה הפכו כבר מזמן לשם דבר וקהל של אלפים גודש את השבוע וכמעט צר המקום מלהכיל. תמיד יש קושי בהעברת הרצאות בעל פה אל הכתב.  אלמנטים רבים של הופעה פורנטלית-ורבלית הולכים לאיבוד. הטון, מהירות הדביור, ההדגשות והניואנסים, תנועות ומחוות קטנות, מתי מורידים את המשקפיים, הפסקות קצרות, ואפילו חיוכים ובדיחה פה ושם הולכים לאיבוד. על כל הקשיים האלו נוסף סגנונו של חנן פורת שצירף להרצאותיו קטעי פרוזה ושירה ממקורות שאינם מופיעים לרוב בבית המדרש. מיענקלה רוטבליט דרך סטיינבק וטולסטוי. חנן פורת מוכר בציבור הרחב יותר כדמות פוליטית ופחות כדמות רבנית. בזמנים מסוימים הוא אפילו היה מסומן בחוגי השמאל והתנכלו לו רבות. דבריו של חנן פורת מתובלים באהבת ארץ ישראל, אהבה אמיתית ומרגשת. ערוך הספר אביעזר כהן העביר היטב את הדברים מההרצאה אל הכתב. קחו בחשבון שמשך כל הרצאה הינו כשעה. והמאמרים הכתובים אינם ארוכים. הצעתי (שטובה לכל ספר) היא פשוטה למרות שאולי תישמע לכם משונה מעט: קיראו את המאמרים בקול רם. נסו לחוות מעט את חווית ההרצאה. למה לנסות? חוו אותה! הרצאותיו של חנן (אם בהקדמה לספר כתוב שכך העדיף שיקראו לו, נקרא לו כך גם אנו…

מאיר עוזיאל מוכר ככותב טורים בעיתון, חלקם סאטירים (שיפודים) חלקם על אהבה (פינת השלולית). נראה שברומן החדש שלו -“איש הישר בעיניו” הוא נתן את כל מה שיש ובשיא העוצמה. העלילה ממוקמת בשלהי תקופת השופטים, ולמעשה בסוף ימיו של שמואל הנביא, אולם לא ברור אם זו עלילה היסטורית בלבוש מודרני, או שמא, כפי שהקורא חושד לאיטו, עלילה עכשווית בלבוש ישן או אולי שילוב וערבוב מוזר כלשהו של השתיים. הספר מתאר את המהלכים המובילים להמלכת מלך בישראל, מהלכים שהתחילו במחתרת ופרצו והתעצמו עד המלכת שאול. הספר הוא שילוב של סאטירה, פארודיה, פארסה, קומדיה וגם טרגדיה, כאשר יש להניח שרוב הקוראים ידעו לאיזה כיוון חיצי הסאטירה מכוונים כבר בתחילת הסיפור, אולם גם מי שמפספס את הרמזים מגלה זאת בסופו של דבר. אבל עוזיאל אינו כותב רק סאטירה פוליטית אלא גם עצות בעניני אהבה, וברומן עצמו שזור סיפור אהבה עדין ויפה. הביטוי איש הישר בעיניו יעשה הוא בוודאי ביטוי שלילי בספר שופטים, שהוביל לפרשיות מכוערות וקשות כדוגמת פסל מיכה ובעיקר המעשה הנורא בפילגש בגבעה שהסתיים במלחמת אחים ובכמעט הכחדה של שבט בנימין, אולם דווקא אצל עוזיאל אירועים אלו נעלמו להם (או מוזכרים בצורות מרומזות), והתקופה מתוארת כ-“אלו היו ימים נפלאים…”. התורה דווקא אינה אוסרת על המלכת מלך, למעשה פרשייה שלמה בתורה עוסקת הנושא משפט…

הספר “עד היום הזה” היה מונח אצלי המון זמן ואיכשהו לא הגעתי אליו, למרות שנושא התנ”ך קרוב מאד ללבי ואני עוסק רבות בנושאים שבהם הספר עוסק (ומספר הקישורים בסקירה יוכיח). לא ברור. בכל אופן בחג שבועות האחרון הצצתי בו קראתי ונפגעתי, וכך תוך שבועות ושבת אחת גמרתי את רובו. ההקדמה לספר מבארת היטב את מטרתו. מעין מורה נבוכים ללומד התנ”ך הדתי של ימינו. לומד המאמין בתורה ובמצוות מחד אולם לעיתים שומע התקפות מכיוונים שונים על התנ”ך ואינו יודע מה לעשות. הספר אינו ספר פולמוסין מה להשיב למבקרים השונים אלא בעיקר ספר לקורא שאולי נבוך מעט. הביקורת מתחלקת לכמה סוגים והראשונה שבהם היא ביקרות המקרא – הקלאסית והעכשווית – על טענותיה השונות בדבר זמן חיבור חלקי התנ”ך השונים, חיבורם מכמה יחידות, ענייני ניסוח שונים, בעיות לשון ועוד. סוג הביקורת השני הוא הביקורות שהחלה בתחילת המאה העשרים עם התפתחות מדע הארכיאולוגיה וחשיפת ממצאים קדומים מחד וממצאים ספרותיים מתקופות הקודמות לתורה. הביקורות השלישית היא עניין פנים דתי הקשור לויכוח המכונה בשם “תורה בגובה העיניים”. בכל חלק מציג הרב בזק את הביקורות השונות עם האפשרויות להתייחס אליהן. במקרים רבים מתברר כי טענות הביקורת ישנות מאד ולמעשה חז”ל בעצמם עמדו עליהן (פסוקים בתורה שאינם במקומם, עריכה מאוחרת של ספרי הנ”ך ועוד), חלקם נובעים ממגמות ודעות…

ספרו של יואל אליצור מאגד שיחות מפינת רדיו ששודרה לפני כשש שנים. השיחות נאגדו והתעבו לכדי ספר הערוך על סדר פרשות השבוע ומתרכז במקום אחד לכל הפרשה. הקשר לפרשה אינו הדוק במיוחד. לפעמים מדובר על מקום המוזכר בפרשה (סדום ועמורה, באר שבע), לפעמים על מקום המוזכר בהפטרה (מלחמת דבורה וברק בסיסרא)  ולפעמים על נושאים כלליים בעלי קשר רופף יותר. לדוגמה, הפרק לפרשת צו העוסק במונח הגיאוגרפי “מול” והקשר לפרשה הוא הפסוק “…ושם על המצנפת אל מול פניו…”. בין פרקי הפרשות מתחבאים להם פרקי חגים ומועדים בהתאם לסדר הזמנים המקורב. המאמרים – שעובדו משיחות רדיו – שומרים על אורכם המקורי. אורכה של כל שיחה היה כעשר דקות וזהו גם פרק הזמן הדרוש לקריאה נינוחה של מאמר בודד. הקריאה נוחה מאד, אין הערות שוליים מעיקות. בסופו של כל פרק מופיעה רשימת מקורות לטובת מי שרוצה להעמיק בקריאה נוספת על נושא הפרק. לטעימה מהספר נביא תמצות קצרצר של הפרק העוסק בפרשת משפטים בה אנו נמצאים (נכון למועד פרסום הסקירה) שכותרתו “גבולות הייעוד של ארץ ישראל” בפרשת משפטים מופיע פסוק המתאר את גבולות ארץ ישראל: “וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ” (שמות כ”ג לא). פסוק זה מצטרף למספר תיאורי גבול קודמים המתוארים פחות או יותר…

את אלי ויזל אין צורך להציג. ספרו האחרון הנשמה המקראית הינו אסופת מאמרים על גיבורי המקרא. הספר מצטרף לספריו הקודמים (שגם להם גלגולים קודמים) הנשמה התלמודית והנשמה החסידית. ויזל עסוק בדמויות מהמקרא, רובן מהתורה ובוחן את הסיפורים מנקודת מבט אנושית. ויזל עושה שימוש נרחב במדרשים ומביא עשרות מהם. לעתים הוא מתחיל במדרש עצמו ולא בטקסט התנכ”י (כמו בסיפור על משה). את המדרשים, הטקסט התנכ”י, והפרשנות שלו הוא מערבב ביחד לכדי מאמר אחד רציף. ויזל אינו כפוף לסדר בו נכתבו הדברים. יש סיפורים שהוא מתחיל מהסוף וחוזר להתחלה ויש כאלו בהם הקפיצות הן קדימה ואחורה. ויזל מנסה להיכנס לראש של כל דמות. מה היא חשבה, מדוע היא עשתה מה שהיא עשתה ומדוע לא עשתה דברים אחרים. ויזל שואל שאלות קשות ונוקבות על כל אחד מגיבורי המקרא. לחלקם הוא נוטה יותר חסד, לאחרים פחות. הדבר המשמעותי ביותר בספר הינו חווית השואה של ויזל. היא עולה וצועקת מכל עמוד כמעט. ויזל לא מפחד לשאול שאלות. מותר לו. אולי השאלות המענינות ביותר של ויזל הן שאלותיו כלפי אלוקים. כן כן, אלוקים הוא אחד מגיבורי המקרא וויזל רואה בו דמות נוספת. אולי הדמות הקשה ביותר להבנה. אך ויזל לא מתייאש. אמנם הוא מודה, כמעט בכל מאמר מחדש שההיגיון האנושי אינו זהה להיגיון האלוקי, אולם הוא…

ספרו של יצחק פלג מתמקד בחלום יעקב כדוגמה לשיטתו למחקר טקסט מקראי. בניתוח מפורט מאד של הפסוקים המתארים את החלום (בראשית פרק כ”ח פסוקים י-יב), מראה ומדגים פלג עולמות מלאים וגדושים. פלג,שכיהן כראש החוג למקרא במכללת בית ברל, נמנה עם אנשי השומר הצעיר. למרות מוצאו האקדמי של הספר ומוצאו החילוני של המחבר, הספר מתאים בהחלט לקהל דתי. אפילו שם השם מופיע בצורת ה’. פלג עושה שימוש במדרשים ובפרשנים הקלאסיים ועליהם מוסיף את חוקרי המקרא, גויים ויהודים, דתיים וחילונים. ככלל, פלג אינו מקבל חלק ממוסכמות המחקר החילוני של המקרא. אמנם פלג דן ומשתמש בשיטת התעודות והמקורות אבל הוא ער בהחלט לכך שמציאת המקורות בלבד אינה תורמת להבנת הטקסט. פלג מחפש את המשמעות, או את כפל המשמעות הנמצא בטקסט עצמו ואינו מנסה, ככותבים רבים, להמציא משמעויות יש מאין בהתאם לרצונו. לעיתים כפל המשמעות מושג דווקא מהצמדת פסוקים ממקורות שונים. בכך מסתבר שגם אם המקורות שונים, הרי שהחיבור שלהם הוא הנותן להם את המשמעות המיוחדות הנוספות. פלג פרט לפנינו בהקדמתו לספר את שיטתו לביצוע מחקר מקראי. מבחינה זו, ההקדמה לספר, המהווה כרבע ממנו היא חלקו החשוב ביותר. בהקדמה מפרט פלג מספר עקרונות חשובים בלימוד המקרא, והראשון שבהם שכה נזנח לעיתים על ידי האקדמיה הוא מתן הכבוד לטקסט וההנחה כי הטקסט הוא בעל משמעות…