ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

העובדה שאנו יכולים לקרוא די בקלות את התנ”ך אינה מובנת מאליה כאשר מדובר בטקסטים מלפני אלפי שנים. לשם השוואה נסו לקרוא טקסטים באנגלית (או שפה אחרת שאתם שולטים בה) מימי הביניים. אולם גם בתנ”ך יהיו הרבה שאלות על עברית והרבה מילים לא מובנות. בספרי על ההפטרות, נתקלתי פעמים רבות במילים קשות, או יחידאיות, שמופיעות פעם אחת בלבד בתנ”ך, ויש להבינן רק לפי ההקשר או שימוש במקורות חוץ תנכיים ושפות אחרות. גם לאחר ניסונות אלו, יש מילים שקשה מאוד לדעת את משמעותן. משה אקשטיין מביא בספרו תופעה אחרת, שדווקא העברית שאנו מכירים, מפריעה לנו לעיתים בקריאת התנ”ך ומכנה תופעה זה “העברית כמכשול”. מילים שכיום יש להן משמעות שונה לגמרי מהמשמעות המקורית, ואנו רגילים כל כך אליה עד שטועים בהבנת הכתוב. לא תמיד, הרבה פעמים אנו נדע שהמשמעות היא אחרת או שנדע שיש כמה משמעויות, אך לפעמים העברית שלנו תטעה אותנו. מעט הופתעתי שהספר מסודר לפי פרשות השבוע. הדבר מהווה אילוץ לא פשוט בבחירת החומר. התנ”ך גדול ורחב ידיים ובעצמו מכיל שלבים שונים של התפתחות העברית. ספר איוב החידתי, ספר אסתר המשופע במילים מפרסית, ועוד ניבים שונים שאולי נובעים מהשתייכות שבטית שונה לממלכות יהודה, ישראל ושבטי עבר הירדן. הדוגמה המפורסמת מספר שופטים היא הגיית המילה שיבולת/סיבולת ואין סיבה להניח שההבדלים היו רק…

הרעיון לרכז את כל האירועים בתנ”ך ולסדרם לפי תאריכים הוא רעיון נועז למדי. הרי לכאורה, אין חשיבות בין שני אירועים שאירעו סמוך אחד לשני בלוח השנה במרחק של מאות שנים אחד מהשני. אמנם ידוע כי יש תאריכים שנקבעו לדורות, כגון י’ בניסן שדווקא בו נחצה הירדן, ובוודאי התאריכים המפורטים בתלמוד (י”ז בתמוז, ט’ באב ט”ו באב), אולם לרוב קריאת אירועים ממקומות שונים בתנ”ך, בהקשרים זרים, תיראה אקראית. הרעיון גם מסקרן, כי לאחר ההסתייגות בסעיף הקודם, אולי הסידור בצורה זו של האירועים יעלה משהו חדש, קישורים שלא חשבנו עליהם קודם, חלוקה סטטיסטית כלשהי של אירועים לפי חודשים, ונצליח לדלות מכך תובנות חדשות. האירועים בספר מסודרים על לוח השנה מתשרי ועד אלול, עם חודשים עמוסי אירועים כגון תשרי וניסן וחודשים דלים כגון שבט. בתנ”ך עצמו אין יותר מדי תאריכים. בספר בראשית תאריכים מופיעים רק בסיפור המבול וכידוע גם הם לא ברורים, והספר דן בכך ובוחר דרך אפשרית אחת. בעיה נוספת היא אירועים המתוארכים בצורה חלקית בציון החודש ללא ציון יום. יש לא מעט אירועים כאלו והוצאתם מהספר הייתה פוגעת בו. מחבר הספר ייחס אירועים אלו לא’ בחודש. את הנימוקים לכך הוא מביא בפתיחה, אולם לדעתי יש להצדיק כל מקרה כזה בנפרד. יש מקרים שמסתברים מאוד שהם אכן בראש החודש, ויש מקרים עמומים…

הספר “פרשני המקרא” מילא אותי בהרבה שמחה ומעט עצב. שמחה כי הספר מעולה. עשרות ספרים נכתבו על פרשני המקרא אבל ספר כזה המרכז רבים מהם, הוא חידוש. שמחה כי הספר נכתב על ידי תלמידת חכמים גדולה ומהווה תוספת חשובה למדף הספרים המתחדש ובפרט אלו שנכתבו על ידי נשים, ובפרט אלו שמקריאה שלהם אין דרך לדעת שנכתבו על ידי נשים. אך עם השמחה גם מעט עצב על שהרבנית אביגיל ראק ז”ל לא זכתה לראות בצאת ספרה לאור ונפטרה טרם עת והובא לדפוס על ידי בעלה הרב יהודה הי”ו.בספר מעל עשרים פרקים העוסקים בפרשני המקרא הבולטים. כל פרק מתחיל בביוגרפיה קצרה על הפרשן, בעיקר בשביל להבין את הסביבה בה הוא למד וכתב ובעקרונות פירושו. מה היה חשוב לאותו פרשן, איך הוא מתייחס לפרשנים קודמים לו, מה הכללים שהיו לו, אם היו לו וכך הלאה. כל רעיון וכלל מודגם היטב, והקורא יכול להמשיך משם באופן עצמאי בעיון נרחב באותו פרשן.אורך הפרקים אינו אחיד, כצפוי רש”י זוכה לפרק ארוך במיוחד, הכולל גם עיסוק נרחב בפרשנות רש”י הבאה למטרות חינוך והתנגדותו לנצרות על רק גזרות התתנ”ו. פרשנים אחרים מקבלים פרקים קצרים יותר, ובכל אופן, אפשר למצוא הפניות לספרים נוספים ועבים שנכתבו על כל פרשן ופרשן. משרעת הפרשנות מגיעה מאונקלוס, שתרגומו הוא גם פירוש ועד הרב…

אחת הדמויות המסקרנות ביותר בתנ”ך, אבל כזו שאינה דמות ראשית היא יואב בן צרויה. המצביא האגדי של צבא דוד, העשוי ללא חת וללא פחד, הנאמן למלך יותר ממה שהמלך נאמן לעצמו, וסופו עגום לאחר שבחר להיות לצד אדוניה ונאלץ לסבול מנקמתם של דוד ושלמה. אכן מתאים וראוי השם “נשר המדבר”, כשמו של האקדח הישראלי שהיה כבר לאגדה, לדמותו של יואב. בתנ”ך אין כמעט סיפורים שהם רק על יואב, הוא לרוב מוזכר דרך סיפורי דוד ומהמעט שיש עליו אנו מקבלים דמות מורכבת ביותר. ניתוח קצר משלי לדמותו הבאתי במאמר על הפטרת פרשת ויחי, שם גם הבאתי את דעתי על הסיבות לעונשו, שהן סיבות שונות לחלוטין מהסיבות אותן דוד מציין, ושמחתי מאד שהגיע אלי ספר, שמנסה להביא את סיפורו. הספר “נשר המדבר” עוקב אחרי ספר שמואל בצורה די מסודרת, מדוד הנאלץ לברוח משאול ומגייס לו צבא, ועד מותו של יואב בתחילת ספר מלכים. למעשה רוב הספר, הוא תיאור של הכתוב בשמואל עם תוספות כיד הפירוש והדימיון. למרות שאפשר להפליג הרבה בדמותו של יואב, מצאתי את הפרשנות, כפרשנות סבירה לתנ”ך, ובעיקר לגישה המכונה “תנ”ך בגבוה העיניים”, בה אנו מתיייחסים לדמויות כדמויות אנושיות, אולם עדיין תוך כבוד רב אליהן והבנה שאלו דמויות גדולות בתולדות ישראל. אמנם נתקלתי לא אחת בהתייחסות מבזה לגיבורי המקרא. אין…

הספר “מגילת רות” מצטרף לשלושת אחיו הגדולים בסדרת הפירוש הישראלי מבית אבי חי. הספרים הקודמים היו על פרקי אבות, ספר יונה ומגילת איכה, וכעת לקראת חג השבועות, יוצא הספר על מגילת רות. אני מאד אוהב את הסדרה, על שלל היבטיה, שלמרות שהזכרתים בכל אחד מהספרים הקודמים נחזור עליהם גם כאן. כותרת המשנה היא זו שנותנת את ההצדקה לסדרה כולה “הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו”, והכתיבה הפעם היא בידי ד”ר גילה וכמן. בתחילת הספר מובאת המגילה עצמה. 85 פסוקים בסך הכל. סיפור קצר. לאחריו באים פרקי מבוא (בצורה המזכירה את המבואות לספרים בסדרת דעת מקרא) העוסקים בשאלות כלליות: שם המגילה, מיקומה בין ספרי המקרא, לשון המגילה, זמן חיבורה, זמן התרחשותה ועוד ולאחר מכן בא הפירוש לכל פרק, פסוק אחר פסוק (או שניים), כאשר כל פוסק מבואר לפי הפרשנים הקלאסים ולאחר מכן באות ההרחבות, שעוסקות בעניינים המסתעפים ממגילת רות, בימים ההם וגם בזמן הזה. אביא רק כמה כותרות מעמודים שפתחתי באקראי: חלקת שדה, גאולה וגואלים, מה מסמלת הנעל והנצחת שמם של נפטרים. כדי לסייע לקוראים, בכל מקום בפירוש הקלאסי שיש עליו הרחבה “ישראלית” תופיע שיבולת קטנה. לו רק זה היה בספר היינו אומרים דיינו, על אחת כמה וכמה שהספר גדוש ומלא כרימון במבחר יצירות אומנות של אומנים, עם העדפה לאומנים…

בערב ההשקה לספר חדש על מגילת רות, פתח הרב אמנון בזק את שיעורו בסקירה על הספר, שהיה נראה כאילו נלקחה מהטיוטה שכתבתי אני. אין לי אלא לשמוח שכיוונתי לדעתו ושההתרשמות משותפת לעוד אנשים. הופתעתי מעוביו של הספר. בתנ”ך קורן, מגילת רות תופסת חמישה עמודים בלבד. בספר יש מעל חמש מאות. גם אם נוריד את ההקדמות, המבוא וההערות נישאר עם כמאה עמודים לכל אחד מארבעת פרקי הספר. חמישה עמודים לפסוק! האורך גם מנע ממני לקרוא את הספר במלואו, אולם חג השבועות מתקרב ובא ולכן התאמצתי לקרוא לפחות את ההקדמה וחלק קצר מהפרק הראשון על מנת לכתוב סקירה זו. התשובה לאורכו של הספר, כפי שגם הרב בזק ניסח, היא שהספר משלב בין שני סוגי כתיבה שלרוב מפרידים ביניהם. מצד אחד, ניתוח ספרותי מדוקדק, תוך שימוש בכל הכלים הספרותיים ומצד שני ניתוח מפורט של המדרשים השונים למגילת רות (ובראשם כמובן רות רבה), תוך הבאת השונה, אבל בעיקר המשותף למדרש ולמקורותיו עם הפשט. מגילת רות עצמה, סיפור קצר, משעמם אפילו משהו. אין את הדרמה הענקית של מגילת אסתר, על ארמונותיה והתככים מאחורי הקירות, אין את הפואטיקה של שיר השירים או איכה. אין מלחמות גדולות, אין אויב. סיפור פשוט. נדון בספר מנקודה אחת בלבד שמראה עד כמה הסיפור אינו פשוט, מיקומו הכרונולוגי על רצף הזמן. יש לנו…

ספר קהלת הוא מהספרים הקשים במקרא. הבעיה העיקרית היא שרוב האנשים נתקלים בו פעם אחת בשנה, בחג הסוכות, לקריאה מהירה, ולרוב מגיעים למסקנות הבאות: יו, איזה פסימיסט, לא ברור מה קהלת רוצה מאתנו, הוא ארוך מאד. סיבות אלו גרמו גם לוויכוח על הכללתו של קהלת בכתבי הקודש שכן יש בו סתירות. ויכוחים נוספים הם על תארוכו של קהלת, והאם קהלת הדמות יכול להיות בכלל שלמה המלך? ושמא היא אישה מאחר ופעם אחת כתוב אמרה קהלת? ושמא בכלל תואר מתחלף שכן לפעמים מופיע אמר הקוהלת עם ה’ הידיעה? תעלומות ומסתורין לרוב. ספר קהלת אהוב עלי מאד וכבר שנים רבות שאני עוסק בו וגם העברתי כמה שיעורים עליו, אשר כמו בצל מקלפים פעם אחר פעם שכבה נוספת מהספר והראו שמדובר ביצירה שלמה, מלאה ובעלת כיוון ומגמה ברורים. קהלת הוא מספרי האמונה הגדולים והחשובים ביותר שיש, ובניגוד לדעה הרווחת, אני חושב גם שהוא אופטימי מאין כמוהו. לשונו וסגנונו היפים ראויים להתייחסות משל עצמם אך אין כאן מקום להאריך. אולם לא על עצמי לדבר באתי, אלא על ספרם של הרב יואל בן-נון והרב יעקב מדן, שניים מגדולי מחדשי לימוד התנ”ך בדורנו, בשיטות שונות מעט ואשר כל מחלוקת ביניהם, היא מחלוקת לשם שמים ומסיבה הנאה עצומה לקוראים. למעשה, את חיבתי לתנ”ך אני חייב לשני אישים…

הספר החדש של שנאן וזקוביץ הגיע אלי שעתיים לפני תחילת הצום. התלבטתי בכלל אם כדאי ללכת לדואר, אבל עברתי ולא היה איש בפנים. וטוב שכך, כי מבחינתי זה היה עיתוי מצוין וכך יצא שלקחתי איתי את הספר לבית הכנסת ועיינתי בו תוך קריאת מגילת איכה. הספר כמובן אינו מיועד לקריאת המגילה, למרות שהיא מופיעה בשלומתה מיד בתחילתו אלא ללימוד המגילה, והפירוש נחלק לשני חלקים, בדומה למה שעשו המחברים בספרם על יונה הנביא. אבל מגילת איכה שונה מהותית מספר יונה, שהוא פרוזה, סיפור קצר. מגילת איכה מורכבת מחמש קינות שונות ונפרדות שחוברו יחדיו. יש להן מאפיינים דומים, אבל הן שירה, בפרט פרק ג’ הפרק המשולש. ולכן הפירוש הוא פירוש מצומצם יותר. לא על המגילה ככללותה (במידה ובכלל אפשר), אלא על פרק פרק בפני עצמו (במבוא לכל פרק) ואז פסוק פסוק. לכל פסוק (או שלשת פסוקים בפרק ג’) דף משלו. חלקו הראשון של הדף הוא פירוש הפסוק עצמו, המילים שבו, מקבילות לספרים אחרים בתנ”ך ומדרשים, וחלקו השני, הישראלי, מרחיב במדרשים ויוצא מתוך המגילה לישראל של ימינו. ביטויים, שמות מקומות. הרחבות אלו, מעניינות ככל שיהיו, אינן “פירוש” במובנה הקלאסי של המילה, אלא מה שמסתעף ממנה, ובכיוונים שונים ומפתיעים. כתוצאה מכך, ניסיון לקרוא את הספר בצורה לינארית. מהעמוד הראשון לאחרון, נדון לכישלון. יש לקוראו בהתאם…

“חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה” כך פותח ספר ישעיהו. ספרו של הרב כרמל תוחם את עיסוקו רק לשנים עשר הפרקים הראשונים (מתוך 66) וכבר בתחילת הסקירה נאחל לרב שיזכה להשלים הפירוש לספר. ההקדמה עוסקת כולה בפסוק הראשון. מי היה ישעיהו, מאין בא ומה היה הרקע ההיסטורי לנבואתו. לאחר מכן מתואר פרק ו – נבואת ההקדשה ואחריו חוזרים לפרק ה’ ובקפיצה לפרקים ב’ ג ורק לאחרים לפרק א’ הפרק הפותח את הספר. כזה הוא ספר ישעיהו, כתיבתו אינה רציפה, ברוב הפרקים אל מופיע תיאור זמן כלשהו, והקורא צריך לשער השערות בימי מי נאמרו הנבואות. חלקו האחרון של ספר ישעיהו מפרק מ’ ואילך מעורר עוד שאלות קשות וההשערה הרווחת במחקר היא שנביא אחר חיבר חלקים אלו. הרב כרמל אמנם אינו מפרש פרקים אלו אולם מבחינתו אלו נבואות של ישעיהו שנאמרו בתקופת מנשה, אולם לא היו נבואות המיועדת למלך אלא לעם הנמצא במשבר רוחני. לא נתעכב על נקודה זו אלא נסקור את עיקר הספר. שני חלקים לספר – פרקי עוזיה (א-ו) ופרקי אחד (ז-יב). לאן נעלם יותם? לא ברור, אך יותם מתואר כמלך צדיק וכנראה לא היו אז נבואות הנצרכות לדורן. כל חלק פותח בכל הפרקים באופן רציף, ולאחריהם פירוש פסוק אחרי פסוק (בחלקו…

שמו של הספר אמנם גלוי אבל מוצפן ולא מרמז על תוכנו. ניעזר בכותרת המשנה “על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי”. האם לפנינו ספר בתחום הספרות או בתחום המקרא? לכאורה התשובה ברורה. הספר יוצא בסדרה למדעי היהדות ועל ידי ד”ר מהמחלקה לתנ”ך אבל כאן מדובר דווקא בספר מחקר הספרות, ובעוד ספרים אחרים של גרוסמן (שסקרתי בעבר): אסתר – מגילת סתרים (הוצאת מגיד) ואברהם (הוצאת ידיעות ספרים), מביאים סיפור מקראי אחד ומנתחים אותו ניתוח ספרותי, הרי שספר זה, דן באמצעים ספרותיים שונים אותם הוא מדגים דרך סיפורים מקראיים מגוונים. ההתייחסות למקרא כסיפורת (לפחות לחלקים מתוכו) אינה גישה חדשה בעולם אך חדשה יחסית לחוקרים מהתחום הדתי ואף הישיבתי. עבור יונתן גרוסמן ועבור כל אדם דתי, התנ”ך, ובוודאי התורה, אינם סיפורים אלא דבר ה’, ואילו עבור ד”ר גרוסמן, המקרא הואו מושא למחקר בכל הכלים העומדים לרשותו, ואלו כוללים גם כלים ספרותיים. לכאורה החלוקה למחנה המאמין והמחנה החוקר היא דיכוטומית, ובכך מנסה גרוסמן לדון בהקדמתו לספר ולתאר איך הוא מבקש מהקורא מצד אחד התמסרות לטקסט ומצד שני לנתחו באיזמל כלי הספרות. לאחר ההקדמה בא הדיון באמצעים הספרותיים, תיאור שלהם, הדגמתם בפסוקים והתועלת הדרמטית ואף התיאולוגית, המושגת על ידם. האמצעים נעים מהפרט אל הכלל ומתחילים במילה הבודדת ומגיעים עד למבנה של ספרים שלמים ומשם להקשרים…