העובדה שאנו יכולים לקרוא די בקלות את התנ”ך אינה מובנת מאליה כאשר מדובר בטקסטים מלפני אלפי שנים. לשם השוואה נסו לקרוא טקסטים באנגלית (או שפה אחרת שאתם שולטים בה) מימי הביניים. אולם גם בתנ”ך יהיו הרבה שאלות על עברית והרבה מילים לא מובנות. בספרי על ההפטרות, נתקלתי פעמים רבות במילים קשות, או יחידאיות, שמופיעות פעם אחת בלבד בתנ”ך, ויש להבינן רק לפי ההקשר או שימוש במקורות חוץ תנכיים ושפות אחרות. גם לאחר ניסונות אלו, יש מילים שקשה מאוד לדעת את משמעותן.

משה אקשטיין מביא בספרו תופעה אחרת, שדווקא העברית שאנו מכירים, מפריעה לנו לעיתים בקריאת התנ”ך ומכנה תופעה זה “העברית כמכשול”. מילים שכיום יש להן משמעות שונה לגמרי מהמשמעות המקורית, ואנו רגילים כל כך אליה עד שטועים בהבנת הכתוב. לא תמיד, הרבה פעמים אנו נדע שהמשמעות היא אחרת או שנדע שיש כמה משמעויות, אך לפעמים העברית שלנו תטעה אותנו.

מעט הופתעתי שהספר מסודר לפי פרשות השבוע. הדבר מהווה אילוץ לא פשוט בבחירת החומר. התנ”ך גדול ורחב ידיים ובעצמו מכיל שלבים שונים של התפתחות העברית. ספר איוב החידתי, ספר אסתר המשופע במילים מפרסית, ועוד ניבים שונים שאולי נובעים מהשתייכות שבטית שונה לממלכות יהודה, ישראל ושבטי עבר הירדן. הדוגמה המפורסמת מספר שופטים היא הגיית המילה שיבולת/סיבולת ואין סיבה להניח שההבדלים היו רק הבדלי מבטא. גם בתורה עצמה מופיע פרק מסוים בניב עברית שונה מעט ואני משאיר כחידה לקוראים למצוא אותו.

דוגמה לאילוץ אפשר למצוא למשל בפרשת תזריע בה, די מחוסר ברירה, מדברים על מחלת הצרעת. אני מתקשה להאמין שקורא עברי של התורה חושב שמדובר בצרעת הנסן (לעומת קורא לועזי שאולי טועה כך), ואם כן הבעיה אינה בעברית, אלא בידיעותיו הכלליות של הקורא. הדיון עצמו מעניין ויפה, אולם הוא אינו יכול להדגים את טענת העברית כמכשול.

ובכל זאת מצאתי טעם ותועלת בסידור לפי פרשיות השבוע והוא מכוון לכך שדעתם של הקוראים קצרה. בכך שהמחבר מחלק את ספרו לפרקים קצרצרים שכל אחד מהם נקרא על פני תקופה, הספר יכול להגיע לקהל קוראים רחב יותר, שמחפשים עוד משהו לתבל את השבת שלהם. כך גם אני קראתי רק את המבואות ופרשות בודדות ואמשיך לקרוא לאורך השנה. אם יש דוגמאות טובות ממש, המחבר כבר ימצא דרך להגיע אליהן, אם באמצעות ההפטרות, אם באמצעות מקבילות ואם בנספחים.

נביא דוגמה מתחילת הספר והיא על פירוש המילה “רוב” שפעמים רבות מובנה פשוט “הרבה”, אולם במגילת אסתר יש לה כבר כפל משמעות בביטוי מהפסוק האחרון “רצוי לרוב אחיו”, כפל משמעות אותו דורשים כרצוי לרוב אחיו, אבל לא לכולם, לעומת טענת המחבר שהכוונה היא לכול אחיו הרבים. דווקא בנקודה זו, איני בטוח שהמחבר צודק וייתכן שבגלל זמנו המאוחר של ספר אסתר (שהוא די דומה לזמן חז”ל עצמם, לפחות לראשונים שבהם), כפל המשמעות הוא בפסוק עצמו ולא בדרשה.

דוגמה טובה יותר הנמצאת במבוא היא המילה “מעגל” שבתנ”ך אינו צורה גיאומטרית, אלא מילה נרדפת לדרך, ובעיקר דרך שעוברות בה עגלות. כמובן שיש קשר לגלגל העגול של העגלה, אולם המשמעות שונה. משמעות נוספת הנובעת מתוך הקשר במקומות אחדים היא מחנה צבאי. כך מובן הפסוק בתהלים “ינחני במעגלי צדק”, בדרכי הצדק, ולא במעגלים סחור סחור.

הסקירה עולה לפני פרשת פנחס בה מדובר על “שמיני עצרת”, שמו של היום האחרון של סוכות, אולם כביטוי, שם זה הוא סירוס הפסוק בו המילים מופרדות (לפי העניין וסימני הטעמים) כך: “וביום השמיני, עצרת תהיה לכם”. מאחר ועצרת הוא שמו של שבועות, היה צריך לכנות את היום “שמיני עצרת” על מנת להבדיל ביניהם ומשם מגיע דיון על הבדלי אזכרת החג בקידוש ובתפילת יעלה ויבוא, בהם נוסח אשכנז הוא “השמיני חג העצרת” הזה ונוסח ספרד “שמיני עצרת החג הזה”. גם כאן אין מכשול כלשהו בעברית, אלא עניין לשוני מעניין מהפרשה.

עיצוב הספר צבעוני ומשעשע וכולל תמונות ואיורים, אך יש מעט קופצנות, ושינויי גופן וגוון שלא הצלחתי לעמוד על טעמם (חלק מהטקסט אפור ללא סיבה ברורה, חלקו מודגש בצבע אחר גם לא תמיד לצורך).

דעתי בשאלת כותרת המשנה של הספר, היא שכן, אנו יכולים להבין את התנ”ך, וגם מילים רבות לא ברורות, יובנו באמצעות מקבילות וההקשרים. ייתכן שהקשיים נובעים מחוסר היכרות מספיק טובה של העברית עצמה בימינו. בסיכומו של דבר מדובר בספר מרתק, מעניין ומרחיב אופקים. למרות שעל חלק מהדוגמאות אפשר לטעון טענות שונות, הרי שמכל אחת מהן יש מה ללמוד.

תנ”ך שרואים מכאן
האם העברית שלנו מבינה את התנ”ך?
משה אקשטיין
ראובן מס 2021
מגב הספר
כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה; ובדור הזה – כולנו (כמעט) דוברי עברית, ומי מאתנו שמעיין בפרשת השבוע נוטה לרוב להתייחס לעברית שבה כאל שפתו שלו.

כשהוא נתקל במילה קשה או בביטוי מוזר, הוא עשוי להעיף מבט בפירוש זה או אחר, אבל בדרך כלל אין לו צורך בכך, שהרי השפה מוכרת לו מינקותו.

וכאן רבים וטובים נופלים בפח. הם “מלבישים” על המקורות העתיקים את עולם הידע והמושגים של היום – את המילון של היום, את הריאליה, את המנהגים, את הנורמות. לפעמים יקלעו לאמת, לפעמים יחטיאו אותה במעט, ולפעמים יגיעו למחוזות שגויים, שונים לגמרי מן המשמעות המקורית של הכתוב, דווקא משום שהשפה נראית להם ברורה מאליה. לתופעה זו – העברית שלנו כמכשול בהבנת התנ”ך – מוקדש הספר (הרחבה במבוא לספר).

הספר תנ”ך שרואים מכאן בנוי ממאמרים קצרים – אחד לכל פרשת שבוע. לכל מאמר יש ערך ועניין משלו, לעיון שבועי קצר. כל מאמר מאיר מילה אחת או ביטוי אחד מן הפרשה (או מהפטרתה), מראה כיצד נוטים להיכשל בהבנתם ומנסה למצוא ולהוכיח את משמעותם המקורית, מתוך שימוש בתנ”ך עצמו ובמפרשיו מכל הדורות – מחז”ל ועד ימינו. ריכוז המאמרים יחד בספר – ממחיש את התופעה ומעודד את הקורא להתגבר עליה.

הספר שומר אמונים הן למסורת ישראל והן לחשיבה המדעית. מצד אחד הוא קפדן ומדייק ככל שניתן, ומצד שני הוא משתדל להישאר עממי, קרוב לקוראיו באמת.

הספר מיועד לחובבי תנ”ך, לחובבי לשון, לתלמידי חכמים ולציבור הרחב.