אחת הדמויות המסקרנות ביותר בתנ”ך, אבל כזו שאינה דמות ראשית היא יואב בן צרויה. המצביא האגדי של צבא דוד, העשוי ללא חת וללא פחד, הנאמן למלך יותר ממה שהמלך נאמן לעצמו, וסופו עגום לאחר שבחר להיות לצד אדוניה ונאלץ לסבול מנקמתם של דוד ושלמה. אכן מתאים וראוי השם “נשר המדבר”, כשמו של האקדח הישראלי שהיה כבר לאגדה, לדמותו של יואב.

בתנ”ך אין כמעט סיפורים שהם רק על יואב, הוא לרוב מוזכר דרך סיפורי דוד ומהמעט שיש עליו אנו מקבלים דמות מורכבת ביותר. ניתוח קצר משלי לדמותו הבאתי במאמר על הפטרת פרשת ויחי, שם גם הבאתי את דעתי על הסיבות לעונשו, שהן סיבות שונות לחלוטין מהסיבות אותן דוד מציין, ושמחתי מאד שהגיע אלי ספר, שמנסה להביא את סיפורו.

הספר “נשר המדבר” עוקב אחרי ספר שמואל בצורה די מסודרת, מדוד הנאלץ לברוח משאול ומגייס לו צבא, ועד מותו של יואב בתחילת ספר מלכים. למעשה רוב הספר, הוא תיאור של הכתוב בשמואל עם תוספות כיד הפירוש והדימיון. למרות שאפשר להפליג הרבה בדמותו של יואב, מצאתי את הפרשנות, כפרשנות סבירה לתנ”ך, ובעיקר לגישה המכונה “תנ”ך בגבוה העיניים”, בה אנו מתיייחסים לדמויות כדמויות אנושיות, אולם עדיין תוך כבוד רב אליהן והבנה שאלו דמויות גדולות בתולדות ישראל.

אמנם נתקלתי לא אחת בהתייחסות מבזה לגיבורי המקרא. אין לי עניין להביא דוגמאות, אולם התייחסות זו היא טעות, מאחר והתנ”ך עצמו לא התייחס כך לגיבוריו. עובדה היא שהתנ”ך לא מכסה שום התנהגות גרועה ושום חטא של אף אחד. אין משוא פנים כלל בתנ”ך, אולם אם היחס לדמות מסוימת הוא חיובי, ואין ספק בכלל שהיחס לדוד הוא חיובי, אי אפשר לעקור ולשלול יחס זה רק בגלל מחשבתו של הכותב. במקרה שלנו גם היחס ליואב חיובי, ולכן הקורא עצמו נאלץ להכריע ולמצוא פשר למעשי שניהם.

מאחר וגישתו של זלצמן ראויה ונכונה בעיני, הצטערתי מעט שלא נטל לעצמו חירות ספרותית גדולה יותר, והיה מתאר בצורה רחבה יותר, עמוקה יותר וחודרת יותר את רגעי העימות והקונפליקטים הגדולים בין דוד ליואב, וכאלו לא היו חסרים: החבירה לאבנר בן נר, שליחות אוריה החיתי למותו והשיא כמובן במרד אבשלום שם יואב הפר פקודה ישירה של דוד (מה שהיה צריך לעשות בנושא אוריה). אלו רגעים דרמטיים שבהחלט אפשר היה להרחיב אותם תוך שמירה על העקרונות שמניתי קודם. נראה שגם זלצמן אולי חושש מעט להתרחק מתחומי הפרשנות המקובלים, וממילא כל התרחקות תהיה מבוססת דימיון ופרשנות אישית ופחות מבוססת מקורות. אולי כספר ראשון הבחירה להיצמד למקרא הולמת, וייתכן כי בעתיד יתאפשר גם לחרוג במידה הנכונה.

הספר מתווך בצורה נאה את ספר שמואל לקוראים שאולי אינם רגילים לקרוא את התנ”ך. בתור תוספות הייתי משלב יותר פסוקים שכן חשוב להביא גם את לשונו הנאה של ספר שמואל והוספת כמה פסוקים עם ביטויים נאים בעברית (כגון “רבו העבדים המתפצרים מפני אדוניהם” או “בן נעוות המרדות”) הייתה מוסיפה ומיטיבה עימו.
שגיאה נפוצה בספרים מסוג זה היא הפיכת התנ”ך לספר היסטוריה או לסיפור מתח. אכן ספר שמואל עוסק בהיסטוריה, ויש סיפורים שיכולים להיות ספרי מתח, אולם התנ”ך אינו ספר היסטוריה ובוודאי שאינו ספר מתח, אלא ספר מוסר, שמטרתו ללמד מה ראוי ומה לא ראוי. ספר זה אינו נופל בפח, והיבטים אלו של מוסריות מופיעים בספר ונידונים בו בצורה ראויה וככזו, שכפי שהתנ”ך עצמו רוצה, ניקח גם לימינו אנו.

נשר המדבר
נחי זלצמן
ספרי ניב 2020
מגב הספר
דוד, אבישי והכוח המצומצם התקרבו בשקט אל המקום שבו חנה שאול. הם המתינו עד שאחרון חייליו של שאול יסיים את ארוחתו וילך לישון. ממקום מחבואם זיהו את מיקומו של המלך ואת מיקומו של אבנר בן-נר, במרכז הלוחמים. הלילה העמיק, והם צפו באחרוני החיילים אוכלים ונרדמים בזה אחר זה. אבנר חש זחוח ובטוח בעצמו. הוא שהגה את המרדף, לא העלה על דעתו שצבאו עלול להפוך למטרה והוא עצמו לניצוד, ולא השאיר אפוא שומרים שיאבטחו את הכוח ואת המלך.

נשר המדבר הוא רומן עלילתי רחב יריעה הפורשׂ לפני הקורא את תקופת מלכותו רבת-התהפוכות והמלחמות של דוד המלך. במרכז הרומן דמותו העזה, רבת-הרושם והטרגית של יואב בן צרויה, אחיינו של דוד, איש סודו ושר צבאו.תככים, מהלכים פוליטיים, קרבות ורומנים אסורים נמהלים זה בזה: הבריחה של דוד משאול, סיפור נבל הכרמלי, אוריה החיתי, אהבת דוד ובת שבע, סיפורם הטרגי של אמנון ותמר, מרד אבשלום ועוד ועוד. בשפה קולחת, ברגישות ובמיומנות מאיר הספר את התקופה מבחינות שונות: פוליטית, חברתית ותרבותית ומאיר את גיבוריה כאנשים בשר ודם.
נשר המדבר הוא ספר מרתק, מעשיר ומעורר מחשבות באשר לטבע האדם ולהתרחשויות של ימינו.

גירסת הדפסה