האם אפשר לעזוב אי? לא בטוח. אולי התרגלנו מדי למותחנים הסקנדינביים הבנויים בקצב מסחרר ועם רמות גדושות במיוחד של אלימות, כך שטוב לגלות שיש גם ספרות נינוחה יותר. משפחה אחת על אי קטן בנורווגיה בתחילת המאה העשרים. רחוק מהרעש וההמולה של העיר. רחוק מכל הקידמה הטכנולוגית ואפילו רחוק מאירועי המלחמה. מנסים רק לשרוד ובקושי.
קשים החיים על האי, חצי קילומטר רבוע שטחו הכולל. וכל אי הוא עולם ומלואו והאי מספק את כל הצרכים. ירקות, מעט חיות משק, רציף קטן אליו עוגנת הספינה ומה שהים מביא אוכלים או משתמשים. במציאות זו גדלה אינגריד והזמנים עוברים. חורף ארוך אחרי קיץ ועוד חורף ארוך ועוד קיץ, והחיים מתקדמים בקצב שלהם.
ומה קורה יתהה הקורא? כמעט כלום והכל. אנו חיים מאה שנים אחרי הספר בקצב חיים שונה לחלוטין. מבחינה זו מיעוט האירועים המתרחשים באי שייכים לעידן ולמקומות אחרים. כך למשל מתקבלת ידיעה באביב שהחורף עבר בשלום, לא קרה דבר, איש לא נולד ואיש לא מת. לאנשים החיים באי דרישות מועטות. שיהיה מה לאכול, ושיהיה מקום יבש וחם. אין עלילת מתח סוערת, יהיו כאלו שיגידו שאין עלילה כלל, אבל הספר אינו סטטי אלא נמצא בתנועה מתמדת, איטית מאד אך יציבה. הדמויות מתפתחות והדילמה האם לעזוב את האי והאם בכלל אפשר לעזוב את האי צצה ועולה. אין תשובה ברורה בסוף הספר. יש להניח שכיום גם באיים רחוקים אלו החיים עצמם כבר שונים בהרבה. מי שמחפש הצצה למקומות רחוקים ולחיים של פעם, יהנה מהספר. גם מי שמעוניין בקצת אסקפיזם ובהורדת הילוך, ימצא עניין בספר. קר וגשום באיי נורבווגיה ואולי המקום המתאים ביותר לקריאת הספר הינו באיזה מאהל מדברי דווקא, באזורים של ישראל שגם בהם ניתן, עדיין, לעצור מעט את הזמן.
הבלתי נראים
הבלתי נראים
רוי יעקבסון
מנורווגית: דנה כספי
הוצאת כתר 2015 (2013 במקור)
מגב הספר
No Comments