מהומות בשנות השישים בארצות הברית – מרטין לותר קינג, מונטגומרי אלאבמה, שוטרים לבנים עם כלבים נגד שחורים, מיסיסיפי בוערת. אבל על המהומות בדטרויט בשנת 1967 לא ידעתי דבר. בעיר כל כך צפונית, היחידה (פרט לאלסקה) שבה אתה יכול להביט דרומה ולראות את קנדה? אני אפילו לא בטוח שמהומות הן השם הנכון. פשיטת משטרה על פאב לא חוקי ברחוב 12 התגלגלה למיני מלחמת אזרחים, 43 הרוגים מאות פצועים אלפי עצורים ואלפי בנינים שרופים והרוסים ובנוסף אחת הפעמים הבודדות שהנשיא אישר ליחידות צבאיות לפעול בתחומי ארצות הברית. גם דיוויד בואי  שר על זה (Panic in Detroit).

על רקע השנה שלאחר המהומות, העיר מנסה אסוף את שבריה. האמון בין שחורים ללבנים נמוך, והספר מביא שני קולות. את וילי, צעיר שחור שחלקו במהומות לא ברור ופרנק דויל, שוטר שמנסה בעקשנות לפענח את רציחתה של הלן האל, שנורתה כאשר שהתה בחדר במלון ובניגוד להוראות הבטיחות הדליקה אור והתקרבה לחלון והפכה את עצמה למטרה קלה.

באמצע הספר הרגשתי שיש צורך דחוף בהשלמת פערים בידע שלי. הספר לא מספק אחרית דבר והקורא  יכול לוותר על הרקע ההיסטורי ולהסתפק בעלילה הבנויה כמותחן אולם לדעתי מומלץ לקרוא וללמוד מעט על ההיסטוריה, למידה שתגביר את העניין בספר. לא חסרים חומרים, אפשר להתחיל מהערך בויקיפדיה (באנגלית), להתרשם מתמונות,  להקשיב לשיר על האירוע, או לצפות בתוכנית תעודה. הדבר המידי ששמתי לב אליו הוא שאכן אחת מקורבנות המהומות היא הלן האל.

הספר אינו מכיל את הציטוט המוכר על כך שכל הדמויות בדויות ואין קשר בינן לבין המציאות, אולם הוא אינו ספר תיעודי. הסופר נקט שיטה של שזירת עובדות אמתיות (זהות הנרצחת, תיאור עונת הבייסבול ובמיוחד התקרית במלון אלג’ירס) ורקיחת סיפור סביבן. זוהי טכניקה המצריכה עדינות. הספר אינו רומן על רקע תקופה, בה נעשה שימוש בפרטים אמתיים אך העלילה בדיונית לגמרי, אלא רומן ריאליסטי ונוקב המצליח להכניס את הקורא למציאות המתוארת בו ולהחיות את אווירת העיר דטרויט, או די-טרויט, תלוי מי אתה. תיאור עונת הבייסבול יכול להציק לקורא הישראלי שלא בקיא בנבכי ספורט זה ובחוקיו, אולם השימוש בו משרת כמה מטרות. מטרת מסגרת הזמן והתפתחות העלילה בהתאם להתפתחות משחקי הליגה, ובנוסף הצגת הספורט כגורם היכול לאחד אנשים סביב עניין משותף.

עבודת המשטרה מובילה לרמזים שונים שכולם מצביעים לוילי. גם וילי בעצמו חושש שהוא אשם. ככל שפרנק מתקדם לעבר וילי, ווילי מתקדם בבירור הראיות (ואם צריך גם השמדתן), מתבצע בירור של העובדות אבל בעיקר פרשנות לאותן עובדות, פרשנות סובייקטיבית כמובן, פרנק הולך ונהיה משוכנע שוילי אשם גם אם אינו הרוצח בפועל, וילי לעומת זאת משוכנע שלא משנה מה עשה, הוא אינו אשם. השקפות סותרות אלו מחדדות שאלות כגון מה האחריות של וילי למותה של הלן? האם הוא חף מפשע? האם הוא אשם? האם הוא בעצמו קורבן של הנסיבות? והאם הנסיבות מתירות מעשים אלימים? מהו הצדק? האם נעשה צדק? ואת מי הצדק בכלל משרת?

זהו ספר משובח, מהיר וקצבי, אותו כתב בן דטרויט שכנראה חווה את האירועים כילד או גדל עליהם. ככל שהקורא מרגיש שייך יותר לאירועים מידת ההזדהות שלו עם הספר תעלה, אבל גם כקורא מרוחק, שלפני קריאת הספר לא ידע דבר על אותם אירועים, קראתי את הספר בעניין רב בעלילה עצמה ועוד יותר ממנה בשאלות שמאחוריה.

עיר המכוניות בוערת

עיר המכוניות בוערת
ביל מוריס
מאנגלית: יותם בנשלום
כתר ספרים 2016 (במקור 2014)

מגב הספר

גירסת הדפסה