ספרו של מיכאל (מיקי) שנייפלד, “החוק למניעת בדידות“, מתרחש בישראל של שנת 2020. יונתן (יוני) פכטר נתקל בטיוטה של הצעת חוק אצל שותפו לדירה, עוזר פרלמנטרי של ח”כ שאפתני, האמורה למנוע בדידות ולעודד נישואים, אולם זאת בדרך של מתן חיזוקים שליליים לבודדים, כדוגמת האיסור להחזיק חיית מחמד והצורך להיפגש עם איש מקצוע (פסיכולוג, עובד סוציאלי או איש דת) מספר פעמים בשנה.
יוני , מבקש משותפו הזמנה למסיבת העיתונאים בה מוכרזת הצעת החוק, ולא מצליח להסתיר שם את תסכולו מההצעה ופורץ בצעקות לעבר חבר הכנסת המופתע: “תתביש לך! תתביש! מה עם כבוד האדם וחירותו? אתה תאמר לי איך לחיות?! תתביש לך, נבל מתנשא! מי אתם שתגידו לי שבודד שווה פחות? גזענים! חשוכים! השתגעתם? אסירים? אנחנו אסירים?! חולים? תסתכלו על עצמכם!” ומוצא מהאולם על ידי המאבטחים, אך מצליח לתת את מספר הטלפון שלו לכמה אנשי תקשורות. מכאן קצרה הדרך לראיון בטלויזייה בו מכריז יוני באופן ספונטני על הפגנה, אליה כמובן מגיעים בודדים (תרתי משמע), אולם אחת מהם, עילית נרתמת לסייע לו.
מכאן ממשיך הספר בכמה מישורים שונים המתארים את תופעת הבדידות, לא בכוונה מכונה הספר החוק למניעת בדידות ולא החוק למניעת רווקות. מהיכרות עם משפחתו של יוני, אנו למדים שהבדידות אינה מנת חלקם של הרווקים בלבד, גם זוגות נושאים יכולים להיות בודדים בתוך מערכת היחסים שלהם, ובתוך משפחה, אח אחד יכול להיות בודד משאר המשפחה. התפתחויות אלו במשפחתו של יוני הן ציר אחד בעלילה וכבר בתחילתה אנו לומדים על אירוע משמעותי בחייו המוקדמים של יוני, אירוע שהפך אותו כבר מאז לבודד.
הציר המרכזי של הספר מתקדם עם הצעת החוק, שצוברת דווקא תומכים רבים ומעט מתנגדים ועוברת את הקריאה הראשונה והשנייה, ואת האנשים השונים שמצטרפים להיאבק בה. הציר השלישי, והצפוי, מתאר את הרומן המתפתח בין יוני לעילית, אולם יוני לא מסוגל להגדיר במדויק את מהות המאבק, האם הוא על הזכות לחיות איך שרוצים או דווקא על הזכות להיות רווק/בודד. בבחירתו באופציה השנייה, נמנע יוני מלפתח את הרומן עם עילית לקשר משמעותי, למרות שבמודע הוא אינו בוחר בבדידות ובוודאי היה רוצה קשר כלשהו.
סיום הספר מזמן מספר התרחשויות המפוררות את הצירים השונים ומשאיר את יונתן בודד מאי פעם.
נצין לטובה את העטיפה המעוצבת על ידי אמרי זרטל בחן רב. עטיפה פשוטה ומינימלית אבל רבת משמעות: כולה בשחור, היכול לסמל מצד אחד את הבדידות ומצד שני את הצעת החוק, הריבוע הצהוב הגדול המסמל את האור, או דלת לעולם הזוגי ונטול הבדידות ואת הציפור, שאמורה גם לסמל את החופש (בבדידות, את את היציאה מכבלי אסירות הבדידות) אולם זו אינה ציפור דרור אלא דווקא עורב. אמירות דו-משמעותות אלו מתגלמות היטב גם בתוך הסיפור.
החוק למניעת בדידות – מיכאל שיינפלד
החוק למניעת בדידות
מיכאל שיינפלד
ידיעות ספרים
תשע”ב 2012
303 עמודים
2 Comments
כמו שכבר כתבתי לך בבלוג שלי, חבל שאתה מגלה את הסוף. לפחות כתוב אזהרת ספויילר.
תודה. ערכתי מעט והעברתי את הספוילר לסוף.