הספר “שבור בשעת חירום” הוא ממש לא ספר שגרתי. ספר המלמד איך להפעיל אלימות? נשמע מוזר מאד ולכן פתחתי אותו בסקרנות. באמת שלא נעים לדבר על זה. אנחנו אנשים נורמטיביים. האלימות רחוקה מאיתנו, אולם כאן בדיוק הבעייה. אלימות אינה בשליטתנו והיא נכפית עלינו. הספר מכיל גם טכניקות להגנה עצמית וקרב מגע, אולם העיקר לפי מחברו הוא הליך המחשבה אותו לרקין מנסה ללמד אותנו. הוא עושה זאת עשרות פעמים במהלך הספר כל פעם בצורה מעט שונה, כי לשיטתו זהו מחסום פסיכולוגי כמעט בלתי עביר ובלי לעבור אותו לא יעזרו שום טכניקות ושום קרב מגע.
המחסום הוא פשוט: ישנם מצבים, בהם אין שום אפשרות אחרת פרט להפעלת אלימות. אולי דקה קודם היה עוד אפשר לדבר, לסגת, או לנתק מגע, אבל לפעמים הדברים האלו אינם בשליטה. אם באותו רגע מתחילים בכלל לחשוב האם הגיוני לנסות לתת מכה, או אולי בוקס קטן ואז לברוח, כבר הפסדתם ואתם מתים. אם תבינו שאין מוצא חוץ מאלימות, קשה יעילה ומרוכזת, יש לכם סיכויים של פיפטי פיפטי לשרוד. זה לא משנה אם אתם גברים או נשים, חסונים או דקיקים, גבוהים או נמוכים, רפויים הוא מלאי שרירים. קודם כול צריך לעבור את המחסום המוחי.
אנחנו שומעים על זה הרבה. בארצות הברית זה קורה כל הזמן, וגם בארץ. תקיפה מינית, ריב מטופש על מקום חנייה ופתאום נשלף סכין, וגם פיגועים וטרור. מנקודה מסוימת אין לאן לברוח. התוקף ממוקד במטרתו. אתם. גם אתם צריכים להיות ממוקדים. לא לחשוב איך ולאיפה לברוח ובמקביל איך אולי להתקשר למישהו ואולי לעכב את התוקף מעט. עליכם להפעיל אלימות קרי: איך לגרום לתוקף הכי הרבה נזק בהכי מעט זמן. פציעה משתקת. מנטרלת, כזו שהוא לא יכול להתמודד איתה. ייתכן שהיא תביא למותו.
אתם מסוגלים לחשוב ככה? סביר להניח שלא. לרקין יודע את זה, והא גם כותב כמה עדיף וכדאי להימנע מאלימות. לכו במקומות מוארים. קחו מונית אפילו למרחק קצר בשעות לילה מאוחרות. היו ערניים ואל תקשיבו לאוזניות ותביטו בנייד בלי לשים לב מה קורה סביבכם, תנעלו את הדלת בלילה (גם בארצות הברית, גם בישראל, וגם בהתנחלויות), אבל לפעמים כל זה לא יעזור.
הספר עוסק בפרט אבל אני לקחתי את העקרון שלו והחלתי על הכלל בישראל. קשה להיות שמאלני בישראל: עוכר ישראל, בוגד, אנטי ציוני. קשה גם להיות ימני: פאשיסט, אלים, מרביץ לערבים בשביל הכיף. אלו כמובן שטויות. נוציא את השוליים, אחוזון בודד בשני הצדדים ונראה שאנשי השמאל פטריוטים ואוהבים את ישראל, וגם אנשי הימין הם נחמדים ולא אלימים. האם ייתכן כי נקודת המחלוקת היא שאנשי השמאל עדיין בחשיבה כי המצב מאפשר אי-אלימות, והם מוכנים לעשות הכל למנוע אותה, נגיד הסכמי אוסלו, שתי מדינות וכו’, ואילו אנשי הימין מבינים שאנחנו במצב של אלימות שלא ישתנה ושאין דרך נראית בטווח הקרוב לצאת ממנו אלא על ידי אלימות (אלימות מורשית כמובן בידי צה”ל והשב”כ)? תחשבו על זה.
שבור בשעת חירום
שבור בשעת חירום
איך לחשוב וכיצד לפעול כאשר אלימות היא התשובה היחידה. מדריך הישרדות
טים לרקין
מאנגלית: יואב כץ
כתר ועברית 2019
מגב הספר
|
No Comments