חמש נשים בגרמניה של ימינו, אבל בלייפציג, וזה חשוב, כי גם שלושים ומשהו שנה אחרי נפילת החומה, מזרח גרמניה עדיין שונה ממערבה, חמש נשים מוצאות את עצמן די תקועות. שמו של הספר אמנם מרמז על מספר הנשים המספרות כל אחת את סיפורה, אולם שמו במקור (Die Lieben im Ernstfall) וכן בתרגום לאנגלית מתאר אותו הרבה יותר טוב, אהבה בשעת חירום, ואולי אהבה במצוקה היה השם הנכון, כי אין מקרי חירום בספר, אבל מצוקות ואכזבות יש ויש. אהבה? בקושי רב.
דווקא תמונת הכריכה, גם היא ללא שינוי מהמקור, מבטאת את הספר, אשה נמצאת לפני קפיצה, אפשר רק ליפול, ואפילו בלי לראות אנחנו יודעים שבבריכה אין מים. כל מה שמצפה הוא התרסקות.

באמת שאין מה לקנא בנשים אלו. חלקן לא חוו זוגיות מעולם, חלקן התאהבו התחתנו והתגרשו, כולן בגדו ו/או נבגדו ולרוב גם וגם, ואם הדבר הוא תמונת מצב של גרמניה ואירופה בכלל, הרי שהתפרקות מוסד המשפחה, “ההישג” של הפוסט-מודרניזים והפרוגרסיביות, הוא משהו שממש לא צריך לקנא בו. אפילו להיפך.

חמש שנים, חמש סיפורים, ואפילו הצלחה אחת אין. כנראה שלכתוב היום על משפחה מאושרת זה באמת בנאלי מדי, ואילו לאומללות פנים רבות, אבל למעשה כל האומללות מגיעה, אולי פרט לפאולה שלה אכן קרה אסון, מאותו מקום שהזכרתי והוא העדפת האני והעצמי על פני המשפחה, ולפחות בחלק מהסיפורים, ולכן אפשר להניח שכך גם בחיים, אפילו על פני הילדים, וזו במידה שבכלל טורחים להוליד אותם. שיעור הילודה בגרמניה הוא פחות מ-1.5 ילדים לאישה וזה כולל את כל ילדי המהגרים.

ועדיין אפשר לחוש אמפתיה גם לנשים אלו (ולמקביליהם הגברים שמצבם לא יותר טוב), על כך שבמקום לדבוק בעצתו של קהלת שעבדה מצוין מאות שנים: “רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.” בחור לעבור למגמות חדשות, “מודרניות ומתקדמות” שרק מביאות על האדם סבל ואומללות, וזאת דווקא מתוך טענה כי הן באות לשחרר אותו. אני אפילו חושב שהם עדיין מאמינים לזה, הגיע הזמן ליטול את הקורה מהעיניים ולנסות לצמצם את הנזקים כל עוד אפשר.

מה הייתה כוונת הסופרת איני יודע, ונראה ליהוא שהספר נועד לתת לנשים הזדמנות להזדהות ולהבין שרבים הן כמותן ולא להעביר ביקורת חדה על קריסת המוסד המשפחתי, אולם בפועל זה מה שהיא עשתה, אם כי ללא שום הודאה בטעות או אפילו באפשריות שיש בכך טעות. חבל. אמנם יש כאן תיאור יפה של הבעייה, אולם אפילו אין ניסיון לרדת לשורשה. אני מקבל מספר זה רק הוכחה נוספת לדרך השגויה בה אירופה הולכת, דרך המובילה לחורבנה.

אהבה בחמש מערכות
דניאלה קרין
מגרמנית: נועה קול
כתר 2022
מגב הספר
בגרמניה של היום, בעיר לייפציג, חמש נשים בשנות השלושים לחייהן ניצבות על פרשת דרכים. כל אחת מהן מתמודדת עם אתגרים רגשיים הקשורים למערכות היחסים שהיא מנהלת בזמן שהיא נאבקת להפיק את המרב ממה שמזמנים לה החיים. 

בְּרידָה מתקשה לשלב בין התובענות של חיי המשפחה לרצונה להתמסר לכתיבת רומן; פאולה, שעובדת בחנות ספרים ונחלצה מנישואים אומללים, מתחילה פרק ב’ מפוכח יותר; יודית הרופאה עובדת מסביב לשעון, ובזמן הפנוי המועט שעומד לרשותה משוטטת באתרי היכרויות ומתבוננת בגברים שם באותה העין שבה היא בוחנת סוס רכיבה שברצונה לקנות; יוֹרינדֶה, שחקנית שנשואה לגבר הלא הנכון, מגלה לדאבונה שהיא בהיריון; ואילו אחותה מאליקה, שמעולם לא הקימה משפחה, היא זו שחולמת על ילד.

ביד בוטחת ובסגנון ריאליסטי, דניאלה קְרין (1975) מכוונת את נתיבי חייהן של החמש. היא גורמת להם לחצות זה את זה, להתחרות ולהשפיע זה על זה, לרוב בלי שלגיבורות עצמן יש מושג על כך. היא מיטיבה לתאר את הבדידות הקיומית המלווה את החיים לצד האדם הלא נכון או כשהחיים לבד אינם פרי בחירה.

הרומן אהבה במקרה חירום, שזכה להצלחה מסחררת בגרמניה וזכויות התרגום שלו נמכרו לשפות רבות, מציף את התקוות, השאיפות והאתגרים, שמעצבים את עולמן של נשים בימינו, ומציע מבט אינטימי על אימהות, הורות, נאמנות, בגידה וגירושין.