קרקע חרושה

מגילת אסתר היא קרקע חרושה בפירושים וביאורים עליה. לאורך השנים נכתבו מאות כאלו ונראה שדנו בה מכל כיוון וזווית אפשריים. נזכיר רק כמה ספרים מהשנים האחרונות  “אסתר – מגילת סתרים” מאת הרב יונתן גרוסמן (מגיד 2013) מציע ניתוח ספרותי דקדקני של המגילה. הספר “אסתר קריאה במגילה” מאת הרב בנימין לאו (ידיעת ספרים 2011) ולהבדיל “מאחורי המסכה” מאת ד”ר תמר עילם גינדין (הוצאת זרש 2015) מתמקדים בצד ההיסטורי-ריאלי בסיפור, ואילו הספר “אם לעת כזאת” מאת הרב דוד סילבר בשיתוף בן ציון עובדיה (מגיד 2017) מחפש הקשרים ודמיון בין המגילה לספרי תנ”ך אחרים. גם מדרש אסתר רבה זכה למהדורה מדעית (פרופסור יוסף תבורי וד”ר ארנון עצמון, הוצאת שכטר 2015). בהתחשב בהיצע, נראה שמשימתו של הרב לונדין וכתיבת פירוש חדש הם משימה קשה, ואמנם תמיד יש מה לחדש, אולם לעשות משהו חדש לגמרי כפי שהשורה הראשונה מגב הספר מבטיחה הוא עניין סבוך יותר.

אפשר לומר שהרב לונדין לקח “הימור” מסוים ובחר לכתוב את פירושו למגילה על דרך הרמז בלבד. בעבר נכתבו פירושים רבים יותר על דרך הרמז והסוד, אולם כיום רובם לא מוכרים לציבור והרב לונדין מציין שהרעיון לכתיבת הפירוש הגיע אליו לאחר לימוד כתבי הרב משה דוד וואלי (1697-1776) שאף הם זכו לצאת לאור בדפוס לראשונה לפני כשלושים שנה. נראה שדרך הרמז מתאימה לרב לונדין, שעוסק בשנים האחרונות בפירוש כתביו של הרב קוק, שגם בהם רמזים מרובים.

המגילה כמפתח לנפש האדם

לאחר הקדמה זו, ניגש לדון בפירושו של לונדין עצמו הבוחר לראות בכל המגילה מאבק פנימי של כוחות שונים בנפש האדם ובכך מתבאר שמו של הספר. גיבורי המגילה הם מידות שונות, הנמצאות במינון כלשהו בכל אדם ונאבקות אחת בשנייה. כך למשל אחשוורוש הוא הרוצה להיות בראש, והוא מייצג את השאיפה הנפשית האגואיסטית ביותר, ניכוס רכוש וכוח ומילוי כל תאווה ללא התחשבות באחר. ושתי מייצגת את אותו עיקרון אולם מזווית רגשית יותר, שבה אמנם יש רצון לחוות את כל העולם ולהנות מכל הטוב שבו אך עדיין ללא פירקת עול מוחלטת, וכך הלאה דמות אחר דמות המתפרשת לפי שמה. מכאן כבר רואים כי אין שם מקרי, ובכל שם תימצא משמעות, ולפעמים גם יותר מאחת באמצעות שינויי ניקוד, חלוקה שונה של אותיות המילה, מובן בעברית או בשפת המקור פרסית וכן הלאה. כך למשל מתפרש הבדל הקרי והכתיב בשמו של ממוכן/מומכן. פעם אחת מתפרש שמו כמוכן לפורענות ופעם שנייה כמקור הפגם: מומ-כאן. בצורה דומה יתפרשו שמות עשרת בני המן, כשכל אחד מהם הוא מידה רעה כגון אספתא – הרצון לאסוף כמה שיותר או אריסי – הנמשל לנחש ארסי.

הימור נועז

בדיוק בנקודה זו טמון לדעתי “ההימור” בדרך כתיבת הספר. שריר “הרמז” שלנו חלוד למדי. אמנם אנו עושים שימוש נרחב ברמזים, וגם לומדים רבים מהם בכל לימוד גמרא, אולם לרוב אנו אינם מבינים אותם במלואם, או קוראים אותם במרוצה. נדגים באמצעות רמזים מוכרים ממסכת חולין (קלט: ) “המן מן התורה מנין? המן העץ, אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר, מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא (בושם טהור)”. הגמרא למעשה מוצאת את המילה שאנחנו מחפשים, או מילה דומה לה וזה מבחינתה מהווה מקור מהתורה לדמות ממגילת אסתר, כאלף שנים לאחר מכן, אולי פרט לשמו של מרדכי שיש בו גם דרשה מסוימת. עיצרו לרגע את הקריאה ונסו לחשוב מה משמעותם של רמזים אלו. מדוע בכלל יש צורך לחפש רמזים לסיפור אסתר בתורה ולמה נבחרו דווקא אלה.  זיכרו שהרמז הראשון במימרה בתלמוד שואל על משה רבנו שכל התורה מלאה בו ובכל זאת רוצים למוצאו כבר בספר בראשית. פעמים רבות קורה שבקריאת רמזים כגון אלו אנו מפטירים אחרינו “נו שוין” מאחר והרמז נראה לנו כל כך קלוש ובוודאי רחוק מהפשט, או מתייאשים מהבנה, ולו חלקית, שלו ופשוט ממשיכים הלאה, ולומדי הדף היומי שעסקו לאחרונה במעשה מרכבה, בוודאי מזדהים עם תחושות אלו. קשה לנו עם רמזים. אנו מרגישים בטוחים מספיק בעולמות הפשט והדרש, אולם עולמות הרמז והסוד קשים יותר עבור רובנו. אמנם דרך הסוד אינה נידונה בספר מאחר והוא עוסק בנפש האדם פנימה, אולם דברים רבים בפורים עוסקים בעולמות העליונים ובמה שקרה בהם, כפי המדרש (אסתר רבה ג י): ‘ר’ יודן ור’ לוי בשם ר’ יוחנן: כל מקום שנאמר במגילה זו “למלך אחשורוש” – במלך אחשוורוש הכתוב מדבר. וכל מקום שנאמר “למלך” סתם – משמש קודש וחול’. כך משתלבות דרכי הלימוד זו בזו שכן ההגדרות שלהן ממילא אינן הגדרות מתמטיות מדויקות.

קושי נוסף הוא שדרך הלימוד של הרמז גמישה ביותר ואין עליה כמעט מגבלות, כך שלמעשה נראה שאפשר לירות את החץ ורק אז לסמן את המטרה ולמעשה למצוא כל דבר שרוצים באמצעות רמזים. הזכרנו שגימטריות הן רמזים ושם הדבר ידוע שאין לך צירוף שלא תוכל למצוא לו צירוף אחד עם משמעות כרצונך, וכיום כאשר המחשב עושה את כל העבודה, אפילו לא צריך להתאמץ. לכן בכל מה שקשור לרמזים, הכלל כבדהו וחשדהו מוצדק, אולם אצלנו מנגנון החשד כמעט ותופס פיקוד, וכאן אני חושב שאנחנו צריכים להזיז אותו מעט הצידה ולכבד את המהלך של הרב לונדין.

לאמן מחדש את שריר הרמז

אפילו כך, לאחר שכבר עברנו את המשוכה הראשונה, ואנו מגיעים עם ראש פתוח ומבינים שספר זה הוא שונה ורחוק מהריאליה, הפשט והמדרשים, עדיין נצטרך להשקיע מאמץ בקריאה.

המאמץ לא נובע מאורכו של הספר (הוא קצר מאוד), לא בגלל שפה קשה שכן הכתיבה בהירה ואפילו לא בגלל רעיונות נשגבים, אלא בגלל שהשיטה עצמה דורש הפנמה, ואלי בדומה למגילה עצמה מחוללת מאבק בנפשו של האדם, בין הפשט שהוא מכיר ומושך אותו אליו בחזרה, לבין הרמזים שנראים רחוקים מדי להתקבל על הדעת. לונדין מודע לקושי זה ומנסה לפותרו, או למצער להקל עליו. זאת הוא עושה באמצעות פתיחת כל פרק בהקדמה קצרה המתארת את השלב בו נמצא האדם המתחבט וסיום הפרק בסיכום המתמצת את המהלך של המאבק שהתבצע באותו פרק. בתווך מופיע הפירוש פסוק אחר פסוק, ובו מתבארים הדברים בצורה יסודית יותר.

נדגים עיקרון זה בפרק הראשון של המגילה הנקרא “היבריס”. מידת הגאווה היא טבעית ואפילו נדרשת אולם אך ורק במידה מועטה ומאוזנת, וכאשר היא פורצת ומתגברת נוצרת תחושה של אני ואפסי עוד. מאחר ותחושה זו היא לרוב דמיוניות נוצר צורך לקבל אישור וחיזוק שלה מאחרים. אם האישור אינו ניתן, מגיע תסכול וכעס. כך מתפרשים משתאותיו של אחשוורוש, רברבנותו והצגת עושרו בפני כלל מלכותו. שיא ההשחתה הוא בדרישה להביא את ושתי, שגם היא בעצמה מושחתת אך עדיין בעלת גבולות, והפתרון הוא פשוט לסלקה מהדרך, ובכך למעשה להסיר כל מגבלה ולאפשר פורקן מוחלט של שלטון היצרים.

את הקשיים בדרך לימוד זו חוויתי על בשרי. במהלך הקריאה, לא הצלחתי לנקות את מוחי ובאופן טבעי בכל פסוק ופסוק נמשכתי אל המקומות המוכרים לי ודעתי לא הייתה נוחה לקבל את הפירוש המרוחק כל כך. יש לתמוה על כך שכן בספרים אחרים כדוגמת איוב או שיר השירים, דרכי לימוד אלו מקובלות הרבה יותר לעומת מגילת אסתר בה אנו רגילים לדרכים אחרות, ונראה שההרגל הקנה לו שביתה חזקה אצלנו.

מכאן גם יובן שקריאה אחת של הפירוש אינה מספקת. בקריאה ראשונה אפשר להבין את המסגרת הכללית וייתכן שכדאי לקרוא בפעם הראשונה אך ורק את חלקי ההקדמות והסיכומים כל פרק. אין להסתפק בקריאה זו אולם היא תסייע בפילוס הנתיב לדרך לימוד זו אצל הקורא. לאחר מכן, יהיה קל יותר להעמיק במגילת אסתר הארוכה, לצלול לפרטים עצמם ולמהלך כולו שיש בו עליות וירידות ומהפכים, ואפילו סופו הטוב אינו מובטח מראש, בדיוק כמו בחיים.

מאמץ כדאי

עוד נשאר לנו לדון בשתי שאלות, לשם מה כל המאמץ הזה או מדוע לפרש על דרך הרמז כאשר יש דרכים אחרות וטובות ומקובלות יותר, והאם המאמץ כדאי ומצדיק את עצמו. על השאלה הראשונה עונה לונדין בעצמו מיד בפתיחת הספר בקיצור, וייתכן שהיה ראוי להרחיב נקודה זו. לפי לונדין, לחג הפורים משמעויות עצומות, הוא מושווה לקבלת תורה, מוזכר שלא יתבטל בעתיד ועוד. אך  בסופו של דבר הוא חג מדברי חכמים בלבד (שגם התקבלותו עוררה קשיים). בשל כך פירושים לפי הרמז והסוד יכולים להצדיק בחירה זו בכך שהם נותנים לחג צדדים רוחניים עמוקים ונוספים ומעבר לכך משמעות לכל אדם ואדם בכל דור ודור, לא רק כזכירה של סיפור מהעבר הרחוק, אלא כהתמודדות יום יומית.

סיבה זו מהווה גם הצדקה למאמץ הלימוד. למרות, ואולי דווקא בגלל, ששרירי הרמז שלנו חלודים, הרי ספר זה הוא הזדמנות מצוינת להתחיל להניע אותם, וכמו בשיפור כושר גופני, לאט ובהתמדה. לא להגזים בהתחלה, כלומר לדעת שלא נפנים את מלוא הפירוש בקריאה אחת, אולם גם לא להתייאש מהר מדי, אלא להמשיך ולסגל לעצמנו דרך לימוד נפלאה זו של רמז, שאולי דרכה נקיים בצורה שונה את האמירה “נכנס יין, יצא סוד”.

הסקירה פורסמה לראשונה במוסף שבת לפרשת ויקרא של עיתון מקור ראשון

דפי דוגמה מהספר

מגילת אסתר של הנפש
חגי לונדין
מגיד 2022
מגב הספר

מתוך ימי הסתרה חשוכים נולדה יצירה רוחנית וספרותית ייחודית על סיפור מגילת אסתר וימי הפורים. מעיון מעמיק בתורתם הפנימית של חז”ל – תורת ה’רֶמֶז’ – עולה סיפור המגילה כמאבק נפשי והרואי מול היצרים שמאיימים ל’השמיד להרוג ולאבד’ את קיומו של האדם בכל דור ודור.

הרב לונדין מפיח חיים בדמויות המגילה שמתגלות לא רק כדמויות היסטוריות, אלא גם כדמויות המבטאות את הכוחות הפנימיים המצויים בנפשו של כל אחד ואחת מאיתנו. המהפך שחל באותם ימים הוא ביטוי למהפך האפשרי כנגד כל הקשיים המאיימים על האדם, וליכולת לחשוף בנו כוחות וקדושה שלא הכרנו עד כה. במגילת אסתר יש תיאור מסעיר של האופן שבו כל יהודי, ולמעשה כל בן אנוש, מתמודד עם איומים פנימיים וחיצוניים, ומסוגל מתוך מאבק עיקש ואמיץ לנצח; לגלות את הא־לוהים בתוך הסתר ואפלה