לאחר ניסיון לא מוצלח להאזין לספרים קוליים לפני כשמונה שנים, החלטתי לבדוק שוב את הנושא. חוסר ההצלחה אז נבע משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא אי בשלות של הטכנולוגיה. האפליקציה, למשל, לא אפשרה אפילו שינוי מהירות הקריאה, וקצב ההקראה היה איטי מדי עבורי. הבעיה השנייה הייתה מאפיינים אישיים שלי כמו שימוש ברכב ללא מערכת מולטימדיה מובנית והקושי להתרכז בהאזנה תוך כדי נהיגה. בשני התחומים חל שינוי. האפליקציות טובות ועם הרבה יותר יכולות וגם כלי הרכב מצוידים במערכות מודרניות, שמקלות על העניין. בנוסף פיתחתי יכולות לנצל את זמן ההמתנה המעיק בפקקים ללימוד הדף היומי למשל, כך שגם לספרים אפשר להאזין ברמה מספקת של קשב. כמובן שהאפשרויות בקריאה כגון לדפדף קדימה או אחורה במהירות ולקרוא את הספר בשבת, עדיין אינן אפשריות.

ספרים קוליים אינם עניין חדש וגם אינם עניין לצעירים האוהבים לאמץ טכנולוגיות חדשות. אני זוכר בילדותי שהיינו מקשיבים בכל יום לסיפורים ברדיו (תסכיתים) ובתקליטים, אולם לפני ארבעים שנה ספרים קוליים היו בעיקר בתחום סיפורי הילדים, בעיקר בגלל הסיבה הטכנית שסיפור ילדים יכול להיכנס לתקליט אחד, מקסימום שניים.

בעשורים הקודמים, ספרי מבוגרים מוקלטים שימשו בראש ובראשונה את אוכלוסיית כבדי הראייה. זה לא היה הכי נח, עדיין היה מדובר במארזים לא קטנים של קלטות ואחר כך דיסקים. כך למעשה החלה אמא שלי להקשיב לספרים קוליים, אותם היא הביאה לדוד הלמוט שהיה כבד ראייה אבל על חווית הקריאה לא הסכים לוותר. גם כיום כאשר אימי עברה את גיל הגבורות היא נהנית עד מאוד משמיעת ספרים, אבל רק בגרמנית. לדבריה, הרבה יותר קל ומהר לה להאזין לספרים בשפה זו מאשר לקרוא אותם, וזאת בניגוד לעברית, ושפעילות זו נעשית שעות רבות ביממה תוך כדי פעולות אחרת, דבר שמתאפשר בזכות הטלפונים החכמים.

אותם טלפונים שייתרו את הצורך בקלטות, דיסקים, חוטים ואפילו לצאת מהבית, הם עוד שלב חשוב בהבשלת התחום. ערכו של השירות לכבדי ראייה הוא ברור מאליו, האופציה של הדפסת ספרים בכתב ברייל יקרה בהרבה, אך יותר ויותר אנשים עוברים לצרוך ספרות בצורה זו, ולרוב תוך כדי פעילות אחרת – נהיגה, הליכה, אימון כושר או סתם מטלות היום יום.

החלטתי לנסות ולהתרשם בעצמי והפעם עם ספרים קוליים בהוצאת “עברית”. אני משתמש במילה הוצאה, כי בניגוד לספר מודפס, או אפילו דיגיטלי, בו החנות, ולא משנה איזו, רק מוכרת לכם את אותו המוצר, בספרים קוליים המצב שונה, והגוף המוכר, “עברית” במקרה זה הוא גם הגוף המפיק את הספר. נראה לי שאפשר לכנות גופים כאלו בתואר “מוציאים לקול” וייתכן שאני מחדש כאן את המונח, אולם זה מה שחברות אלו עושות. יתרה מכך, בספר קולי יש למאזין לפעמים אפשרות בחירה, כאשר ספר מסוים נמצא בשתי גרסאות קוליות בשתי חנויות שונות, עם הבדל מהותי בקריינות ובאורך הספר.

שלב חשוב בתהליך הפקת הספר הוא התאמה של קריין או קריינית ובחירת הטון והקצב הרצויים. כמו במחזה, נדרשות להקראה הוראות בימוי. החיסרון בכך הוא שמהמאזין נשללת החירות שהייתה לו לבחור אפשרויות אלו על דעת עצמו, כשקרא בספר, כך שמרחב הדמיון שלו מצטמצם מעט יותר.

ישנם גם ספרים שלא יתאימו למדיום, ספרים המתבססים על איורים, למרות שכמובן אפשר לשלב אותם באפליקציה בצורה כזו או אחרת, או ספרי עיון עמוסי הערות שוליים ואפילו ספרים שהקראה עצמה תגרום לסוג מסוים של ספויילר בהמשך הספר, כמו נניח, בתעלומת בילוש המתבסס על פיסוק לא נכון של משפט, או בכתיב זהה המסתיר מאחוריו שימוש במין זכר או נקבה.

זמן הקראת הספרים, גם כאשר מריצים אותם מעט מהר יותר, יהיה לרוב ארוך מזמן הקריאה. בשל כך העדפתי להאזין לספרים קצרים יחסית, או כאלו שהם אסופות של סיפורים קצרים. איכות ההקלטות משובחת ובכל הספרים שניסיתי, ההקלטות נעימות לאוזן ולא מונוטוניות כלל. הבן שלי טען שעוד כמה שנים בינה מלאכותית תקבל את הטקסט ואולי אפילו תיצור בעצמה את הוראות הבימוי ותקריא לבד את הספר, אבל לפחות כרגע הטכנולוגיה עוד לא שם. כמובן שאפשרות שינוי קצב הקריאה כבר מזמן נמצאת באפליקציה. אפשר להבין היטב את הטקסט גם במהירות של פי אחד וחצי, אולם האזנה בצורה כזו אינה נעימה לאוזן והיא כבר בגדר של בליסה ללא לעיסה. כמעט בכל הספרים נשארתי על הקצב המקורי או הגברתי אותו בעשרים אחוזים בלבד.

אפשרות מעניינת נוספת, הקיימת בחלק מהספרים, היא שהסופר עצמו מקריא את היצירה. סופרים, כמעט תמיד, אינם קריינים מקצועיים, ולכן נראה שהקלטות אלו אפילו דורשות יותר זמן, אולם יש בכך מעין חוויה נוספת למאזין. הדבר דומה לשמיעת מלחין שהוא גם הסולן או המנצח על התזמורת. לפעמים מוקראים כך רומנים באורך מלא, אבל במקרים אחרים, אולי כדי להקל על הסופרים מצד אחד ולאפשר התנסות שונה לקוראים מצד שני, מוקלטות כך יצירות קצרצרות, סיפור קצר של כרבע שעה, משהו שכמעט כל אחד יכול לעמוד בו גם אם אינו בעל כישורים כשל דן כנר. יצירות אלו מכונות באתר “עברית” סינגלים, עוד מונח הלקוח מתחום המוזיקה.

עיקר ההתנסות שלי בהאזנה הייתה בנהיגה או בהליכה ברחוב. אני מודה שיש כאן רצון להספיק לעשות שני דברים בבת אחת, או לנצל זמן אבוד ולאו מתוך רצון לקרוא דווקא. בנקודה זו לכל קורא יהיו את ההעדפות שלו לספרים שהוא אוהב ומסוגל לשמוע, ובוודאי שיש צורך בתרגול והתרגלות. באפליקציה עדיין יש צורך בשיפור כמה מאפיינים הנוגעים להתממשקות עם מערכות הרכב ואפליקציות אחרות הנמצאות בשימוש. אמנם, ההקראה נעצרת, כאשר, למשל, הוייז מודיע משהו, אולם על מנת להפחית את ההפרעות אני לרוב מכבה את ההתראות כליל, ומשתדל לא לפספס איזו פנייה. בירור שערכתי העלה שאפשרויות ושיפורים שונים נמצאים כל הזמן בפיתוח בפרט שכרגע השוק עצמו מתכנס לתקינה מסוימת לטלפונים מבוססי אנדרואיד או של חברת אפל.

ביקשתי לבחון ספר שהוא בריבוי קולות. ספרים רבים הם פוליפונים וכוללים דמויות רבות, אז למה שבספר הקולי לא יהיו כמה קריינים? התשובה היא כמובן העלות הנוספת הכרוכה בדבר. השוק הישראלי אינו גדול מספיק, וגם ככה יש בו כמה חברות המציעות ספרים קוליים, אם לרכישה בודדת ועם במודל של מינויים חודשיים, אולם ישנם כמה ספרים כאלו ובהם לא רק שיש שני קריינים המתחלפים בכל פרק, אלא גם מוכנסים רעשי רקע המתארים התרחשות הקורית בספר, כגון אופנוע חולף, תקתוק על מחשב ועוד. התוספות של שני קולות היא בוודאי שדורג לספר הכתוב כך, אולם בנושא רעשי הרקע התחושה שלי אמביוולנטית. שימוש בהם מוסיף עניין ודרמטיות, אולם אין להגזים בכך ולהפוך את התוספת לעיקר. לפחות בספר שניסיתי לשמוע כך נראה שמושג איזון טוב בין השניים.

ספרים קוליים משנים משהו בעבודתו של המבקר. בספר קולי, אין אפשרות להתייחס לטקסט בלבד אלא יש לכול התייחסות לביצוע. דבר זה היה נכון תמיד באומנויות הבמה. אף אחד לא מתייחס למוזיקה של צ’ייקובסקי באגם הברבורים, אלא לביצוע של להקת הבלט והתזמורת. במובן מסוים גם בספרים יש תיווך של עורכים ומתרגמים, אולם בספרים קוליים הדבר בולט הרבה יותר. כמבקר לא יהיה מספיק עכשיו להבין את אופיו של הספר הכתוב, אלא לגם לבדוק האם הקריינות הצליחה להעביר אופי זה.

ככל שהספר יהיה ישן וקלאסי יותר, וניסיתי לחפש גרסה קולית של שייקספיר למשל, ללא הצלחה, חשיבות הקריינות אף תעלה, בהיותה לא רק קריינות אלא פרשנות לסיפור, אפשר לציין כדוגמה את ההקראות של יוסי בנאי לפרקי תהלים, בקולו הדרמטי עם מוזיקת רקע דרמטית לא פחות.

ספרים קוליים הולכים ותופסים את מקומם. אני רואה התייחסות לנושא בקבוצות ספרים בפייסבוק ובמקומות אחרים. אנשים שלא הייתה להם סבלנות לשבת ולקרוא ספרים, מכל מיני סיבות, גילו שהם יכולים להאזין במשך שעות והצטרפו לתחום, אנשים מחפשים דרכים לנצל “זמן מת” ויש כאלו שפשוט התאהבו במדיה וזו ההעדפה האישית שלהם. אני מצרף בשמחה את האופציה הזו לסל האפשרויות שלי, שכן היא מותאמת לי כיום יותר מבחינת הרגלי היום יומיים. ייקח לי קצת זמן ותהליכי ניסוי וטעייה להבנה איזה ספר מתאים עבורי להאזנה ואיזה לקריאה ובמקרה של ספר שאיני אוהב, האם הבעיה היא בספר או במדיום, אבל כל שינוי הרגלים הוא תהליך של למידה שלוקח זמן, אך מאפשר מרחב אפשרויות חדש. למעשה גיליתי שאם אני מקשיב לספר, אני מתעצבן פחות מהפקקים, ואם אני ממש נהנה, ייתכן אפילו שאשר ברכב עוד כמה דקות עד לסיום הפרק. לעתים רק רוצים שקט, אבל לפעמים. מוזיקה, אקטואליה, הסכת, וגם ספר. למה לא. מומלץ לפחות להתנסות, הנה קצרצר מתנה.

הספרים שהאזנתי להם לצורך כתיבת סקירה זו:
גבעול – נוגה אלבלך בהקראת טלי קרק.
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה – דאגלס אדמאס בהקראת ג’וני רוזנבלום.
השיקוי המופלא – יובל אברמוביץ’ כתב ומקריא.
כפיות – לילך סיגן כתבה ומקריאה עם זהר שטראוס.