מוצב המזח היה בדרום קו בר לב, בקצה תעלת סואץ ועל ים סוף. המוצב החזיק מעמד שבוע במהלך מלחמת יום הכיפורים עד שהתקבלה החלטה להיכנע ולעבור לשבי המצרי.

הספר מפרט את האירועים מפי רופא מוצב ד”ר נחום ורבין, שהגיע לשם ממש ערב המלחמה. הדברים כבר פורסמו בבלוג ברשת, וגם עובדו לסרט וגם לגרסה ארוכה יותר שתעלה לאחר סוכות בטלוויזיה ומביאה את האירועים, את תהליך ההחלטה להיכנע ואת חוויות השבי מנקודת המבט שלו.
יובל החמישים למלחמה נוראה זו באופן טבעי מגביר את העיסוק בה, על פני שנים לא עגולות וגם השנה יצאו שפע ספרים, סדרות ופודקסטים. היתרון של ספרון זה הוא במיקוד שלו. איש אחד כותב על אירוע אחד בצורה קצרה ותמציתית.
נעיר רק כי לאירועים יש גרסאות שונות מעט, בפרט של מפקד המוצב שלמה ארדינסט, שגם התראיין לאחרונה במקומות רבים, וכמו באירועים רבים, קשה לומר על גרסה אחת שהיא האמת, ובוודאי שבלתי אפשרי לשפוט את האירועים ממרחק הזמן. ורבין הציע כניעה יחסית מהר, בהבינו שהמוצב הוא לא הדבר האחרון שמונע מהמצרים להשמיד את מדינת ישראל, בראותו שפצועים רבים ימותו ללא טיפול, במסקנה שמבצעי החילוץ או שייכשלו או שיגרמו לעשרות נפגעים ובבגרות של מישהו בן 29, נשוי ומצפה לילד בסביבה צעירה הרבה יותר, בה כניעה נתפסה כאפשרות גרועה ממוות. נעיר שגישה זו לא הייתה רק בין אנשי המוצב, אלא גם בדרגים הגבוהים יותר.
סיום הספר מביא תיאור של חקירה שנערכה לו עם אפשרות להאשימו בבגידה. הסיטואציה המתוארת שם כל כך סוריאלסטית ובלתי מתקבלת על הדעת, שאין לנו אלא להניח שכך בדיוק היה. באמצעות הספר אפשר לקבל בזעיר אנפין הצצה לישראל של לפני חמישים שנה על הטוב והרע שבכך.

מוצב המזח – סיפור על גבורה וכניעה
נחום ורבין
עם עובד 2023

מגב הספר
זהו סיפורם המצמרר של לוחמי מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים, אשר כתב הרופא הד”ר נחום ורבין, שטיפל בפצועים כל ימי הלחימה הנואשת. משכשלו ניסיונות החילוץ של צה”ל והפיקוד הבכיר התקשה להכריע בסוגיה, אף שהיה ברור כי הסיכוי לשרוד בבונקר המופצץ אפסי, דחף ורבין להחלטה קשה ונועזת: להניף דגל לבן ולהעדיף את השבי מהמשך הלחימה חסרת התוחלת במצור המצרי, שפירושו המעשי היה מוות ודאי.

גם בשבי המצרים הוסיף ורבין לעשות כל שביכולתו לשרוד ולסייע לחבריו, ואלה בסופו של דבר שבו לישראל לאחר שבועות של סבל קשה מנשוא.

ורבין כתב מדם ליבו טקסט מפוכח ועוצמתי שנים לאחר האירועים, ובו הוא משחזר את רגעי האימה, הפחד, הגבורה וגם ההומור שחווה עם חייליו מאז פתיחת הקרבות עד השיבה הביתה –  זו לוותה, למרבה התדהמה, גם בניסיון להאשימו בבגידה במדינה, אף שמסדרת פקודות עמומות היה ברור כי עליהם להכריע את גורלם בעצמם.

הטקסט המצמרר מתמקד באפיזודה אחת במלחמת יום הכיפורים; זו במידה רבה מקפלת בתוכה את סיפורה של המלחמה כולה.

גירסת הדפסה