עשרה אנשים מקבלים הוראות להיעלם, כאשר חברת תוכנה שהחוברת – CIA ופחות או יותר שולטת על כל מאגרי המידע בעולם מנסה לחפש אותם. מי שלא יתגלה במשך חודש, יקבל פרס כספי עצום, אבל לא הרבה תהילה שכן כל פרטי הניסוי צריכים להישמר בסוד.

עד כאן נשמע כמו עוד גרסה של הספר משחקי הרעב, בעצמו גרסה של ספרים ישנים מאד של סטיבן קינג, אולם לפחות גרסה בה אף אחד לא אמור למות, והחיים שלך אינם הפרס הגדול. בכל אופן זה המצב, עד שהעסק מתחיל להשתבש.

מתוך עשרת המטרות, אחת נראית קלה במיוחד, ספרנית בספרייה של בוסטון, שעושה כבר בהתחלה המון טעויות אבל איכשהו חומקת. לא יכול להיות שהכל מזל, והשאלה איך דווקא היא מצליחה, ומה בכלל המטרה שלה, כי הכסף אינו העניין היחידי, יתבררו רק בהמשך. גם מנהל הניסוי, יאבד את שפיותו ככל שהוא לא מצליח לאתר אותה, והעניינים יהיו מהר מאד אישיים ויתחילו לצאת משליטה. לפחות בספר זה, המכונות עצמן רק נותנות מידע ועדיין לא לוקחות החלטות בעצמן, נושא שגם הוא נהיה נפוץ בספרים ובסרטים.

על הדרך, נלמד שאין לנו אפשרות להתחבא, אולי לא עכשיו אבל העתיד הולך לשם. אנחנו מצולמים בכל מקום, תוכנות זיהוי פנים יזהו אותנו, את צורת ההליכה שלנו, כל טלפון נייד בסביבה יכול להיות מיקרופון שמקליט אותנו והאח הגדול שומע, רואה ויודע. נעלמה הפרטיות, והגבולות איפה ומתי אפשר להשתמש בה, והמקרה של תוכנת פגסוס שעלה לכותרת לפני כמה זמן הוא הדגמה של הנושא, למרות שיש להעיר שעיקר התלונות על החברה הגיעו בצורה עקיפה מחברות שיש להם מוצרים מתחרים, כדרך להוריד יצרן אחד מהתחרות.

הספר הוא מותחן, אבל מצליח להיות משעשע למדי ולא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי. גם אין דיון מעמיק מדי בסוגיית הפרטיות ופריצתה, הדברים מועלים על השולחן והקורא יצטרך להחליט בעצמו מה דעותיו ומה כדאי ראוי ורצוי לעשות. חלקו הראשון של הספר איטי מעט, בכל זאת יש חודש לניסוי ואי אפשר ישר לקפוץ לרגע האחרון, אולם לאחר שנתפסים רוב האנשים, אין ברירה אלא להאיץ את הקצב וחלקו השני דינמי בהרבה. בסיכומו של דבר, קריאה חביבה למדי, לא מסוג המותחנים שישאיר אתכם ערים בלילה במתח עצום ולא ימרוט את עצביכם, וגם זה יכול להיות יתרון.

עשרת הנעלמים
אנתוני מקארטן
מאנגלית: אסנת הדר
ידיעות ספרים 2024
מגב הספר
בטענה להגנה על הביטחון הלאומי, חוברים אנשי סי־איי־איי אל סיי בקסטר, ילד הפלא מעמק הסיליקון, ויחד הם הוגים את תוכנית המעקב האולטימטיבית פיוז’ן. לקראת השקת התוכנית ולשם הערכת יעילותה, נבחרים בקפידה עשרה אמריקאים כדי לבצע בדיקת בטא למערכת פורצת הדרך.

שעתיים כדי להיעלם.

בשעה היעודה, לכל אחד מהעשירייה יוקצבו שעתיים ל”איפוס מלא” – כלומר, ניתוק מוחלט מסביבתם. עליהם לכבות את הטלפונים הסלולריים שלהם, לנתק כל קשר עם חברים ובני משפחה ולהיעלם לחלוטין מעל פני השטח בכל אמצעי העומד לרשותם. במשך שלושים יום יהיה עליהם לחמוק מצוותי מעקב ולכידה, שישתמשו בטכנולוגיה החדישה שמציעה פיוז’ן. המטרה היא לראות אם יצליחו להישאר “מחוץ לרשת” ולהימנע מחשיפה.

הזדמנות אחת לזכייה.

מצד אחד, הסיכונים עצומים. מצד שני, כל משתתף שיצלח את האתגר יזכה בפרס כספי של שלושה מיליון דולר.

קייטלין דיי, ספרנית צנועה מבוסטון, נבחרה בתור המטרה “הקלה”, החוליה החלשה שצפויה להתגלות ראשונה. אבל קייטלין מצטיינת בהטעיות. כישוריה עולים בהרבה על הציפיות של מתכנני המשחק, והכוח המניע אותה במשחק אישי בהרבה מכפי שחושבים המארגנים.