ענת היא עורכת דין שותפה במשרד, אמא לשלושה ילדים, אחת בגירה ומתנכרת מעט ושני מתבגרים, מאבדת מעט את אחיזתה במציאות. לכאורה היא חיה את החיים הבורגניים המושלמים, אולם באלו מתגלים סדקים. הסדקים היו קיימים בכל מקרה, אבל אירוע שמעצים אותם הוא שסבתה המבוגרת למדי והדמנטית שורפת המון תמונות ישנות ובכך כאילו מוחקת את הזיכרון של ענת מסבא שלה, זיכרון אותו היא רוצה להחיות.

העלילה נעה בשלושה קולות: קולה של ענת, קול הווה, קולה של הסבתא שמהווה פרגמנטים לא ברורים על העבר, וקול מקורי, אולם לדעתי גם פתרון של “דאוס אקס מכינה” בדמות חתול גרגרן בעל נשמות רבות, שהוא מעין מספר יודע כל מאחר והיה נוכח בעצמו בכל האירועים בשמונים השנים שחלפו. דרכו בעיקר נשמע, לעתים בצורה שמתאימה יותר לספר עיון, על העבר ועל הפרעות ביהודי רומניה שבוצעו בזמן מלחמת העולם השנייה, ובידי הרומנים עצמם.

באמצעות שלושת הקולות משלבת עזריאל בין האישי לכללי ובין העבר להווה. מה שהסבתא אומרת בחצאי מילים לא ברורות ישלים החתול, ועל מה שהוא ידלג נלמד מענת. בסופו של דבר, על מנת למצוא את עצמה מחדש, ולאחר שהיא חווה מעין קריסה, ענת יוצאת למסע משלה גם במרחב, הרי הקרפטים, אולם בעיקר בניסיון להגיע אחורה בזמן ולחוות מה שסבה חווה. ברומניה זה די אפשרי, כאשר יוצאים מהערים יש מקומות בכפרים שלא השתנו הרבה בעשרות השנים האחרונות, ואפילו שידעתי על כך הופתעתי לראות חקלאי קוצר את התבואה שלו עם חרמש, טכניקה שבארץ רואים בתמונות ישנות ובמוזיאונים.

מצאתי בספר עניין בשני המישורים שלו. גם במישור ההיסטורי, שכן פרעות יאשי אמנם אינו אירוע עלום, אבל, כמו חלקים אחרים של שואת יהודי רומניה מוכר מעט פחות וטוב שהוא מוצא מקום בספרות. גם סיפורה האישי של ענת, הוא בעל עניין אך כאן טיפה התאכזבתי שהספר נגמר ללא כמה מהלכים של יציאה מהסבך. אין צורך לפתור את כל הקשיים בחייה של ענת וזה גם לא סיפור מתח שלא משאירים קצוות פתוחים. ענת מגיעה למסקנות כלשהן בהרים, ואלו ילוו אותה בהמשך, אולם המשך זה פתוח לחלוטין להחלטת הקורא. כיצד ענת תנווט מכאן והלאה את מערכת היחסים שלה עם בעלה, עם בתה הבכורה ועם שני המתבגרים, והאם תחזור לעבודתה השוחקת כעורכת דין, או תפתח קריירה חדשה, כל אלו הם סימני שאלה שהיה כדאי מעט לפזרם. אולי החתול יודע, ננסה לשאול אותו.

השעה החלשה
דינה עזריאל
ידיעות ספרים 2024
מגב הספר

אנחנו עומדים על גדת הדניסטר. ‘אלפי עולמות מקבילים מתקיימים בכל רגע נתון. כל מה שאת צריכה לעשות הוא למצמץ שלוש פעמים,’ אומר קינמון, ממצמץ שלוש פעמים ונעלם. רפסודה ארוכה מבצבצת מתוך הערפל. הצוקים מלאים צללים אפורים. על הבתים למעלה מישהו כתב באותיות גדולות, ‘אל תחצו!’ בנהר משתקפת בבואה שבורה, חיה קדמונית, זרועות וראשים. עכשיו מתקרבת הגדה השנייה, מתחילה להשתקף במים במהופך, ואני כבר יודעת – מה שישר והגיוני מצדו האחד של הדניסטר מתעקם במימיו ועומד על ראשו בצדו האחר. אני ממצמצת שלוש פעמים.”

נדמה שענת, גיבורת השעה החלשה, מתמרנת היטב במסגרת הבורגנית של חיי משפחה וקריירה, אולם כוחות אחרים מניעים את חייה, ומה שחשבה לקרקע יציבה הולך ונסדק. מבין הסדקים עולה קולו הנשכח של תיאו סבה, השולח אותה למסע אל ההרים ברומניה – שם נהג להתבודד – הרחק מדרך המלך של ההיסטוריה, הרחק מיאשי או מטרנסניסטריה.

גירסת הדפסה