הכריכה הזכירה לי משהו במעומעם ורק מקריאה בגב הספר נזכרתי בכך שהספר שלפנינו הוא ספר המשך לספר “האשה שלא הייתה”. יש פער גדול בין שני הספרים ואם לא קוראים לך ג’ורג’ ר.ר. מרטין, סביר שאנשים לא מחכים שש שנים לספר ההמשך שלך. נראה לי שגם בן פורת הבינה את זה ולכן זהו ספר נוסף בסדרה, אך אינו מסתמך על ידע קודם וניתן לקרוא אותו באופן עצמאי.

הספר פותח עם סיגל שמש לווין, פקד במשטרה, הדמות שמובילה את הסדרה. סיגל מתעוררת בלילה בביתה ונזכרת שכל הילדים אצל בעלה שנפרד ממנה לפני כמה חודשים. בעוד סיגל מתלבטת האם לקבל בחזרה את בעלה שהציע ללכת לייעוץ, היא מקבלת תיק חקירת רצח בקיבוץ עירוני, חבורה של אנשים החיים בבניין אחד תוך שמירה על עקרונות קולקטיביים כלשהם כגון קופה משותפת ועוד כמה מאפיינים. אחת מחברות “הקיבוץ” נמצאת ללא רוח חיים, וההבנה היא שזה אירוע פנימי שמחייב חקירה של כל דיירי הבניין שהם למעשה חברי הקיבוץ.

במבט ראשון כולם מספרים על האידיליה של החיים המשותפים והקרובים, הסיפורים נשמעים כמעט זהים: הנרצחת, גליה, הייתה אהובה על כולם, היא חיה בשקט עם בעלה וביתה הקטנה ולאף אחד אין סיבה לרצוח אותה. לא במפתיע, לאט לאט מתגלים סדקים שמחביאים מאחוריהם מתיחות, יריבויות, מעמדות ומארג שלם של סודות והסתרות ואת הכלל הידוע שלא כל הנוצץ זהב. במקביל גם בחייה האישיים של הבלשית הסדקים מעמיקים.

אמנם עלילת הספר היא החקירה והניסיון לפענח את הפשע, אולם זהו רק השלד לרומן שבא יותר לעסוק במבנים חברתיים. בן פורת מצמצת את הקיבוץ מיישוב שלם על שטח גדול לבניין בודד, וגם אותו ממשיכה לצמצם הלאה. במקביל יש קווי דמיון לא מעטים בין החקירה לבין חייה האישיים של סיגל, מאפיין שהיה קיים גם בספר הראשון, כך שהקורא למעשה נמצא בשתי חקירות בו זמנית, החיצונית והפנימית אותה בן פורת מבצעת על דמותה של סיגל, שהיא כאמור, הדמות הראשית בסדרה.

בשל כך, פיענוח הפשע הופך להיות עניין משני כאשר הפענוח המרכזי הוא של מערכת היחסים הסבוכה הן בין חברי הקיבוץ העירוני והן בחייה של סיגל עצמה ואלו מבוצעים ביד בוטחת שלב אחר שלב, אך כמו בחיים, פענוח אמנם יש, אבל סימני שאלה בהחלט נשארים, ואלו ימשיכו ללוות את הקורא, בתקווה שנזכה לעוד עלילות של פקד סיגל שמש לווין.

כוונות טובות
אילה בן פורת
כתר 20205
מגב הספר
שגופתה של גליה סוצקי מתגלה במרתף הבניין שבו היא גרה, פקד סיגל שמש–לווין נקראת לעמוד בראש החקירה, אך מתקשה למצוא קצה חוט. למרות יופייה יוצא הדופן, גליה הייתה אישה מופנמת וביישנית שחיה חיים שקטים ורגילים עם בעלה ובתה הקטנה. למה שמישהו ירצה במותה?

מה שמסבך את העניינים הוא שגליה היא חברת הקיבוץ העירוני אוריין. הרצח מטלטל את אנשי הקיבוץ – קהילה קטנה, מלאה לכאורה בכוונות טובות, שמתגוררת בבניין דירות בלב גבעתיים. החברים המומים ונסערים – זה לא מסוג הדברים שאמורים לקרות אצלם, הרי כל הרעיון בבסיס חייהם המשותפים הוא ערבות הדדית. ובכל זאת, הסימנים מעידים שהרוצח הוא אחד מהם ולא מישהו מבחוץ.

פקד סיגל שמש–לווין זכורה לקוראים מהספר ‘האישה שלא הייתה’ כחוקרת עקשנית ונחושה שיודעת לפתור תיקים מסובכים למרות – ואולי בזכות – הקושי שלה להבין את עצמה ואת האנשים שהיא אוהבת. היא צוללת לעולמם של חברי הקיבוץ ומנסה להתיר את סבך מערכות היחסים הסמויות והגלויות שהם מנהלים, בעת שחייה האישיים והמשפחתיים רק הולכים ומסתבכים.

גירסת הדפסה