ספרו החדש של ג’יילס מילטון עוסק בהקמתה של הברית הכמעט בלתי אפשרית בין בריטניה, ובהמשך גם ארצות הברית לבין ברית המועצות של סטלין. על הקשרים בין המנהיגים כבר נכתב הרבה אבל מילטון כדרכו מצליח לכתוב על ההיסטוריה גם ממעוף הציפור וגם דרך התמקדות באירועי מיקרו ובאישים פחות ידועים. במקרה זה האישים הם בעיקר אברל הארימן וארצ” קלרק קר. הארימן היה תעשיין עשיר וידידו של רוזוולט וגויס על מנת להפעיל את תוכנית הסיוע לבריטניה ובהמשך לברית המועצות ואף התמנה לשגריר ארצות הברית במוסקבה. קלרק-קר היה השגריר הבריטי במוסקבה. גם בתו של אברל, קתלין, הצטרפה לאביה ולמרות שלא היה לה תפקיד רשמי, הייתה מעורבת לא מעט מאחורי הקלעים.

צ’רצ’יל לא אהב את סטלין ולא את הקומוניזם. הדם הרע זרם עוד מימי המלחמה ברוסיה, הרצח של משפחת הצאר שהיו קרובי משפחה של המלך ג’ורג, וכמובן האכזריות הנודעת של סטלין ועצם העובדה שהוא חתם על הסכם שלום עם היטלר. אולם למרות זאת ברגע בו היטלר פתח במבצע ברברוסה, צ’רציל, בהחלטה אמיצה ולא מובנת מאליה, מיהר להתייצב לצד ברית המועצות עם הציטוט הבלתי נשכח שלו שאני מביא במקור: “”If Hitler invaded hell I would make at least a favorable reference to the Devil in the House of Commons”. היטלר אכן פלש לגיהנום, וצ’רציל היה צריך לשתף פעולה עם השטן.

לא היה קל לתחזק את הברית הזו, חשדנות הייתה קיימת תמיד וסטלין ידע היטב לתמרן את הצדדים לנוחותו. בתחילת הברית הוא לחץ להקדמת פתיחת החזית המערבית, אולם ככל שמצבו של הצבא האדום השתפר, וכוחותיו התקדמו מערבה, תאוות השלטון של סטלין גברה ומחשבותיו על השתלטות על כמה שיותר מדינות הפכו לתוכנית מחושבת. אמנם היה גם חוסר תיאום מסוים בין צ’רציל לרוזוולט שכבר היה הרחק מעבר לשיאו ועל סף מותו, אבל לא נראה שהיה אפשר לעצור את סטלין כלל.

הספר מתבסס על חומרים ששכבו זמן רב בארכיונים או שלא ראו אור, ביניהם הערות מתורגמן שחושפות פרטים שונים לגמרי ממה שצ’רציל תיעד ביומינו, וכן הארכיון של קתי הארימן שאפילו משפחתה בקושי ידעה על חלקה באירועים. בכך מצליח, שוב, מילטון לשפוך אור חדש על האירועים ועל ההתרחשות מאחורי הקלעים. מקום נכבד בספר מוקדש לתיאור המפגשים בין המנהיגים, אולם באופן שהפתיע אותי מעט, ועידת פוטסדם כמעט ולא מוזכרת. התברר שהמחבר מקדיש לה מקום רב בספר אחר שלא תורגם לעברית ולכן כמעט ולא עסק בה כאן.

הברית הבלתי אפשרית נוסדה ולמרות הקשיים הצליחה להישמר מספיק זמן, עד לניצחון על היטלר, אולם לא הייתה שום אפשרות לשמר אותה לזמן רב. סטלין נחשב למושיע הגדול, צ’רציל הודח בבחירות ורוזוולט מת והוחלף בטרומן. כל זה השאיר לסטלין לעשות כמעט כרצונו וגרם לכך ש (בניסוחו של צ’רציל) “:from Stettin in the Baltic to Trieste in the Adriatic, an iron curtain has descended across the continent”. כל מי שמרוצה לדעת כיצד אותה ברית רעועה בכל זאת הצליחה להחזיק מעמד, ימצא את מבוקשו בספר של מילטון.

פרשת סטלין – הברית הבלתי אפשרית שניצחה במלחמה
ג’יילס מילטון
מאנגלית: עדי מרקוזה-הס
כתר 2025
מגב הספר
בשחר 22 ביוני 1941 רעמו 7,184 תותחים לאורך גבול של כ־2,900 קילומטרים, וכ־3 מיליון חיילים גרמנים פלשו לברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה, שנועד להבטיח לגרמניה הנאצית את מרחב המחיה שחלמה עליו.
לנו, שיודעים את סוף הסיפור, ברור שהפלישה הביאה לכינון ברית משולשת בין ברית המועצות לבריטניה וארצות הברית, ולתבוסה של גרמניה הנאצית, אבל לבני התקופה זה לא היה ברור כלל: צ’רצ’יל היה אויב מושבע של ברית המועצות, ורבים מאנשי החוג הפנימי שלו סברו שיש לעזוב את סטלין לגורלו; ארצות הברית עדיין לא השתתפה במלחמה, ורבים בצמרת השלטון טענו ש”לסטלין יש דם על הידיים בדיוק כמו להיטלר”; וסטלין תיעב את המעצמות הקפיטליסטיות ולא שכח את ניסיונן לחנוק את המשטר הבולשביקי מייד לאחר לידתו. אבל הברית נוצרה, והחזיקה מעמד עד תום המלחמה. 

בספרו המבריק פרשת סטלין עוקב ג’יילס מילטון אחר האירועים שהביאו לרקימת הברית המוזרה, וחושף גיבורים לא כל כך מוכרים שמילאו תפקיד חשוב ביצירתה ובשימורה. הוא מביא אנקדוטות קטנות על אחורי הקלעים 
של האירועים הגדולים, ממיני המזונות שהגיש סטלין בארוחות פאר לאורחיו מהמערב ועד האהבהבים של שגריר בריטניה במוסקבה. ובעיקר הוא עוסק בשאלה הנושנה מי עושה את ההיסטוריה – המנהיגים, ההמון, או אולי הדרגים הנמוכים יותר שמקיפים את המנהיגים?

גירסת הדפסה