רובינק רוזנטל צולל בספרו החדש לעברית המדוברת, ולתהליכים שהיא עברה ועוברת כל הזמן. יש הבחנה בין עברית כתובה לעברית בדיבור או באיטרנט, אולם רוזנטל מציג גם את הקשר הגורדי ביניהן. העברית המדוברת אינה שפה חדשה עם כללים חדשים, אלא שפה גמישה היכולה להכיל דברים שהעברית הכתובה לא תסכים להעלות על הדעת, או על הנייר.

אני נמצא כעת בתהליך עריכה של ספר שאני כותב וספרו של רוזנטל הגיע לידי בשעה מצויינת. בשלושת הפרקים הראשונים של רוזנטל מצאתי את כל הטעויות שיש אצלי בספר ורובן נבעו מכך שאני מנסה לכתוב בשפת דיבור, אולם בספר הכתיבה צריכה להיות תקנית והעורך המסור שלי מאזן בין התיקונים ההכרחיים לבין שמירה על הסגנון הדיבורי. לאחר קריאת הספר, הוספתי גם אני תיקונים משלי לשלב העריכה, אפילו במקומות שהעורך שיחרר לי מעט חבל. אני מקווה שאת רוב הדברים אזכור גם לספר הבא, או למצער לסקירה זו, בה כל השיבושים הם בכוונת מכוון.

דוגמאות לשיבושים, מה אני יגיד לכם, ברוך ה’, לא חסר. בשפת הדיבור אנו מוותרים על מילים, או על תחיליות (שהלכת במקום כשהלכתי), מזיזים את ה’ היידוע למילה הראשונה בצמד בכל פעם שאנו חוזרים מהבית ספר, משבשים ללא תקנה זכר ונקבה (חמש שקל), מוסיפים מילים שלא מוסיפות כלום (כלומר, כאילו, בהחלט, למעשה, כידוע, פשוט, בעצם), מסרסים משמעויות של מילים כדוגמת המילה משמעותי טועים ללא הרף בניקוד ודגשים, הופכים מלרע למלעיל, מחליפים אותיות בביטויים, אין לי דוגמה כי הדבר זרח מפרחוני ופשוט מתעללים בשפה.

אבל העברית המדוברת גמישה כמו גומי ויכולה להכיל כמעט את הכל. אין לה בעייה עם מילים מכל שפה על הגלובוס. אין לה בעייה עם שורשים מחומשים, אין לה בעייה עם שמות עצם שהפכו לפועל, אין לה בעייה עם סיומות (צ’יק וגם וש), אין לה בעייה עם זה שאנחנו לא יודעים את ההגייה של חצי מהאותיות וסימני הניקוד (אלא אם אתם מרגול שנותנת הופעה מלעונית). קלישאות, ה’ ישמור וירחם, נהפכו למקובלות וסלנג יכול להחזיק מעמד דורות רבים, כמו המילה כיף, או להיות אופנה חולפת של עונת שידור תוכנית בטלוויזיה.

לסיכום, נהנתי מקריאת הספר וההמלצה עליו היא לוהטת. ניסתי לראות בעקבות הספר אם אני יכול להיות מלעון בעצמי ולהקפיד על הבדל בהגיית האותיות א ע ה. אין לי בעייה להגות אותן שונה כאשר אני קורא בתורה, אבל בדיבור רגיל, זה דורש מאמץ רב ונשמע לכולם מלאכותי. העברית תמשיך להתפתח, אבל כפי שרוזנטל כותב, את כל ההתפתחות והגמישות שלה היא יכולה לעשות רק בגלל היסודות המוצקים מאד, הבנויים על דקדוק מדוקדק הכולל מספר מועט של בניינים ומספר עצום של משקלים, שהתקבלו עוד מחכמי טבריה, שבעצמם התבססו כמובן על המשנה והמקרא.

העברית הישראלית
רוביק רוזנטל
כתר 2026
מגב הספר
למה אנחנו אומרים ‘אני יגיד לך’ ו’זה מרגיש לי’? מה מספרים לנו קיצורי דרך כמו ‘סתלק מכאן’ או ‘חַדְמָשׁ’? מה מתרחש במרחב האהבה והשנאה בין ‘חיים שלי’ לבין ‘מניאק’, ואיך זלגה השפה הצה”לית מהשטח אל השיחה הישראלית המצויה? 

העברית הישראלית אינה רק אמצעי תקשורת, אלא סיפור תרבותי, חברתי ורגשי. השפה המתה שקמה לתחייה אינה מפסיקה לחדש ולהתחדש. היא מתעדכנת בקצב מסחרר, משתנה ומתפתחת. חצופה, מצחיקה, לפעמים עוקצנית, ותמיד חיה ובועטת. 

הספר העברית הישראלית: איך אנחנו מדברים ומה זה אומר עלינו מתחקה אחר גלגוליה של העברית המדוברת בישראל. 

מסע בזמן ובמרחב, מהארכאי אל החדש, מהחוץ אל הפנים. ביטויים מוכרים, סלנג עכשווי ושפה יומיומית חוברים יחד כדי לספר את סיפורה של התרבות הישראלית.