הוצאת תשע נשמות, היא סוג של עוף מוזר, או שמא עלי לומר חתול מוזר בשוק הספרים הישראלי ויש לכך צדדים לטוב ורע. את הבעיות המסוימות שהיו לי לעתים עם ספרי ההוצאה וההוצאה עצמה נעזוב בצד, ונתרכז בסדרה חדשה שלהם המכונה האוצרות ומטרתה – “בימים בהם הקריאה בישראל דועכת, התשובה שלנו בהוצאת תשע נשמות היא סדרת אוצרות: סדרה המתאימה למבוגרים, צעירים ונוער, המתעקשת לחגוג את אהבת הספרות, חדוות הקריאה והתשוקה לספר כאובייקט המעורר עונג. הסדרה מביאה בפני קהל הקוראים ממיטב הספרות העולמית, בליווי איורים צבעוניים וחגיגיים מאת אומנים ואומניות מישראל והעולם”. בוודאי שמתם לב לטון המעט פומפוזי בהצהרת הכוונות הנ”ל אולם נתעלם ממנו כרגע ונדון במהות.

קיבלתי את שלושת הספרים הראשונים בחבילה מהודרת עטופה בסרט. הספרים והסיפורים מגוונים, קריאים מאד, נגישים מאד, מלווים באיורים מקסימים ובתרגומים מוקפדים משפת המקור. כל הסופרים והסופרות ידועי שם ונזכרתי מייד בסדרת “קלאסיכיס” הוותיקה של עם עובד. חוסר הנגישות היחידי הוא בתחום המחיר, אולם לכך ידאגו מבצעי המכירות והירידים. נהיה כנים גם בנושא זה ונבהיר כי בסדרה זו ההשקעה המרובה נראית בכל עמוד בספר ויש לכך עלויות.

הספר הראשון, סופרות בטרם עת, מביא שתי יצירות מוקדמות מאד של וירג’ינה וולף וג’יין אוסטן. כמה מוקדמות? וולף הייתה רק בת עשר ואוסטן בת 14 כאשר כתבו את הסיפורים בקובץ. הבוסריות ניכרת בכל מילה ומשפט, אולם ייתכן וגם טמונים שם ניצנים לעתיד. קשה לי לשפוט כי בראייה לאחור יהיה קל למדי למצוא סימנים מוקדמים לפמיניזים של וולף או לביקורת החברתית של אוסטן, אולם בגיל עשר עדיין התמימות הילדותית שולטת. בכל אופן חינניות היצירות אינה מוטלת בספק, אולם איני יכול לומר שיש כאן ערך ספרותי רב והקוראים ישפטו בעצמם.

הספר השני, גן עדן לחתולים, היה צריך להיות הראשון כי אכן פלא שהוצאה שהחתול הוא הלוגו שלה, לא הוציאה עוד כמה ספרי חתולים. בקובץ זה הכרתי רק את סיפורו של קיפלינג, אולם גם כאן האחרים נקראו בשקיקה ובהיותם כתובים על ידי סופרים בוגרים ומנוסים, הרי שכולם בבחינת מעט המחזיק את המרובה, וכל אחד מהם מצליח לפתח רעיון מרכזי בין אם זה על ההבדל בין חתול בית לחתול רחוב, על חתול הזוכה ליחס רק לאחר מותו, על ההבדל בין חתולים לכלבים, או על חתול שיודע יותר מדי. חלק מרעיונות אלו כמובן יש לתרגם ליחסים בין אנשים, וגם זאת יצטרך כבר הקורא לעשות. התמה החתולית בספרים אלו חביבה מאד ואולי תהווה התחלה של אסופה גדולה יותר בנושא.

הספר השלישי, קמצנים, חמדנים, עסקנים, מביא שלוש יצירות מוכרות מהספרות הרוסית, אם כי התמה השולטת בכולם היא של חמדנים. לא סתם ספרות רוסית אלא ענקי הספרות. לכמה אדמה אדם זקוק של טולסטוי, הכרטיס הזוכה של צ’כוב ודאם פיק של פושקין, שתורגם כמלכה פיק. כרך זה היה שונה עבורי שכן את שלושת היצירות המופיעות בו הכרתי בווריאציות שונות, כסיפורים דומים שנכתבו בעקבותיהן או בעיבודים אחרים של יצירות אלו כדוגמת האופרה פיק דאם. היכרות זו לא מנעה, ואולי אף הגבירה את ההנאה של קריאה מחודשת בהן ובוודאי מי שלא קרא יהנה מהן מאד, שכן בעוד יצירותיהן של וולף ואוסטן מוקדמות מאד, היצירות בכרך זה הן ללא ספק קלאסיקות ספרותיות המוצבות בפסגה.

ערך מוסף לכל האוצרות הנ”ל הוא איורים חדשים של נגה טנדלר וניקו אריספה, נתינת מקום למאייר לספר מעט על האיורים (הצצה נהדרת אל המעבדה שלו), אחרית דבר קצרה והערות ביוגרפיות על הסופרים, ועוד כמה מילות סיכום, ומחוץ לספר גם גלויה וסימניה תואמת. לאחר קריאת שלושת ספרים אלו אסכם כי גם שמה של הסדרה מוצדק ובנוסף היא מצליחה לעמוד בהצהרת הכוונות ולספק ספרות מעולה, מהנה ונגישה.

סדרת האוצרות
תשע נשמות

גירסת הדפסה