ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

בספר אבולוציות, מנסה אורן הרמן, לתאר את התפתחות העולם והמדע בצורה של מיתוסים. בפרקים הראשונים אפשר להשוות למיתוסים קיימים, שכן מיתוסים על בריאת העולם, הארץ וההרים קיימים וידועים, אולם ככל שהספר מתקדם, אין מיתוסים להשוות אליהם, והרמן כותב את הסיפור המדעי כמיתוס.אמנם הרמן לא מתייחס לדתות אלא למיתוסים, ויכולות להיות לכך כמה סיבות, אבל לצורך העניין שלנו אכרוך אותן יחדיו. הרמן, גם כאיש מדע, הבין שהמיתוסים והדתות, וכמובן הפילוסופיה שמאחורים, מספרות לנו דברים שהמדע לא יוכל לומר לעולם. גם כאיש מדע הוא מכיר בכוחם ובמקומום של המיתוסים והוא בא לתת להם מקום. התוצאה, לעתים חיננית ולעתים מפספסת. חיננית, כי זו צורה שונה של סיפור, כי גם כאיש מדע הוא מבין שהמדע של היום ייהפך להיות מיתוס מחר, לאחר שיופרך ויוחלף בתיאוריה אחרת. חיננית כי זו צורה חדשה של כתיבה מדעית, ולרוב ניסיונת הגישור היו מצד אנשי הדת בעוד אנשי המדע דחו את הדברים מכל וכל, וכאן הכיוון הוא הפוך. אבל מפספסת, כי אמנם לשני התחומים, דת (ובכוונה הקדמתי אותה למיתוס) ומדע יש מקום, ומה להגיד על העולם, והבנה נכונה של שניהם תפרק גם את הסתירות והמתח ביניהם (ועל כך בספרו המופתי של הרב זקס: “השותפות הגדולה“), אבל הניסיון לספר את המדע כמיתוס, לדעתי כושל ואינו מוצלח בדיוק כמו הניסיון להפוך…

ארגון בית הלל, לפחות לפי אחד מדפי הנחיתה אליהם הגעתי כשחיפשתי מידע על הארגון מגדיר את עצמו כך: “ארגון רבני בית הלל שואף להשמיע ברמה את קולו של הרוב הדומם בחברה הדתית בישראל. הרוב שרוצה ביהדות המקורית אשר דרכיה דרכי נועם. יחד נרומם את החברה הישראלית, עם הרבה אהבה כבוד וענווה”. אפשר להבין מדוע המשפט הזה קומם ציבור מסוים. את הביטוי –  “היהדות המקורית”, איני מבין, האם היהדות של היום היא חיקוי? נניח לצורך הדיון, שמדובר על הההלכה כפי שהיא בתורה, שהרי אין מקור ראשוני מזה, אבל האם הלכה זו המכילה כמה עשרות עברות שהעונשים עליהן הן עונש מוות, היא דרכי נועם? איני יודע. הדיון לגיטימי, עונש המוות ביהדות כבר נזנח לפני אלפי שנים, ולדעתי האישית טוב שכך, וההלכה וגם הדת עצמה משתנים כל הזמן. ייתכן ולא כדאי לקחת מידע מדפי נחיתה ראשוניים, ולכן טרחתי לחפש עוד קצת באתר בית הלל ושם הדברים מנוסחים בצורה יתר טובה (העתקתי רק חלק מהדברים): “אנו מאמינים בנצחיותה של תורת ישראל ומחויבים באופן מוחלט להלכה היהודית. בתקופה האחרונה תורתנו הקדושה מוצגת לעתים במרחב הציבורי הישראלי באור לא ראוי וחד-מימדי. אנו עוסקים מדי יום בהוראת תורה ובלימודה, ומאמינים שלא אלו פניה האמיתיים של היהדות. רק היהדות בדמותה האמיתית המאירה, אשר דרכיה דרכי נועם, תוכל להביא בשורה אמיתית…

הספר לפרוץ את חומת הזכוכית עוסק במיגוון רחב של נושאים הקשורים סביב זוגיות ונישואים לאנשים עם מוגבלות. נדגיש שהספר עוסק סמוגבלות שכלית-התפתחותית (להלן מש”ה) ולא על מוגבלויות כגון עיוורון/חירשות,שיתוק שגם להן מאפיינים משלהם. פרופסור ראובן פוירשטיין ז”ל, היה נושא הדגל של מתן האפשרות גם לאנשים עם מוגבלויות להיות בזוגיות. כעת בנו, שהוא בעצמו הורה לילד עם מוגבלות ממשיך בנשיאת הדגל. המאמרים ברובם מיועדים לאנשי מקצוע, כך לפחות הרגשתי כקורא מן השורה. פרופ’ אסא כשר כותב על השיקוליים האתיים בנושא, ודיונים ארוכים, ולעתים אף מפולפלים עוסקים בנושאים משפטיים לרוב ובערימה לא קטנה של חוקים הנוגעים לסוגיות אלו. אודה שאת הפרקים האלו לא הצלחתי לקרוא. חלקו השניף אף הוא מפולפל, עוסק בצדדים הלכתיים. מאז ומתמיד הכירה ההלכה במושגים של חרש שוטה וקטן, כהגדרות מייצגות, אולם מונחים אלו ישנים ואינם רלוונטים לימינו, ויש לשלות מתוכם עקרונות. בוודאי שחרשות אינה נפתסת כיום כפי שהיה בעבר, אנשים שחרשים מליד וגם לא יכלו לפתח שפה, לא יכלו כלל ליצור תקשורות עם אנשים אחרים, ולמרות שחרש יכול להיות ברמה קוגניטיבית גבוהה מאד, הרי שהוא נידון בימי קדם לבידוד. גם ההגדרה של שוטה אינה תמיד ברורה, אולם מופיעים צדדים שזהו גם מצב זמני. בוודאי קטן, הוא הגדרה טכנית משפטית, שבינה לבין רמת הקוגניציה אין ולו דבר. משכך, יש…

בספר “חומות סמויות מן העין” כותבת אינגבורג הכט את חוויותיה הקשות מתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. הכט, בת לאב יהודי ואם ארית, נאלצת להתמודד עם הגדרתה כבת תערובת מדרגה ראשונה לפי חוקי נינרברג, על אף שלעובדת היותה חצי יהודייה לא הייתה שום משמעות עבורה עד לכניסת חוקים אלו. וכך הופכת אינגבורג לנרדפת, מופרדת מאביה (שבסופו של דבר גורש לטרזין ומשם לאושוויץ), והופכת לאדם ללא אזרחות וללא זכויות בארץ שהייתה מולדתה. הספר עצמו כתב בצורה עניינית וכתיאור, לעתים אפילו יבש מעט, של הקורות, ואין בו מימד ספרותי ניכר לעין. ייחודו, וכנראה בגלל זה הוא נבחר בסדרה האישית של העורכת והמתרגמת, אילנה המרמן, הוא בשילוב חוקי הגזע בפרקי הספר. בתחילת כל פרק וגם באמצעו מופיעים חוקים שונים, מתקופות שונות בשלטון הנאצי, ומיד לאחר מכן, השפעתם הישירה על חיי היהודים, ועל אלו שהגודרו, לעתים בצורה אבסורדית בכל מיני הגדרות שונות ומשונות בחוקי נירנברג. התבוננו היטב בכריכה, היא חלק מחומר הלימוד. דמיינו שאתם עוברים את הקורס. לאיזה גזע יש את המראה הנכון? הכול היה לפי חוק, שלב אחר שלב, בשרשרת תהליכים, שהחלה בהגדרה, המשיכה להזרה ולהדחקה והסתיימה בהשמדה. בגרמניה הנאצית, מעולם לא עברו על החוק. הנקודה הזו קריטית להבנת השואה, והיא רק פרט המדגים על הכלל. בביקורי האחרון בברלין, הוצגה תערוכה במוזיאון הטופוגרפיה של…

הספר “שבור בשעת חירום” הוא ממש לא ספר שגרתי. ספר המלמד איך להפעיל אלימות? נשמע מוזר מאד ולכן פתחתי אותו בסקרנות. באמת שלא נעים לדבר על זה. אנחנו אנשים נורמטיביים. האלימות רחוקה מאיתנו, אולם כאן בדיוק הבעייה. אלימות אינה בשליטתנו והיא נכפית עלינו. הספר מכיל גם טכניקות להגנה עצמית וקרב מגע, אולם העיקר לפי מחברו הוא הליך המחשבה אותו לרקין מנסה ללמד אותנו. הוא עושה זאת עשרות פעמים במהלך הספר כל פעם בצורה מעט שונה, כי לשיטתו זהו מחסום פסיכולוגי כמעט בלתי עביר ובלי לעבור אותו לא יעזרו שום טכניקות ושום קרב מגע. המחסום הוא פשוט: ישנם מצבים, בהם אין שום אפשרות אחרת פרט להפעלת אלימות. אולי דקה קודם היה עוד אפשר לדבר, לסגת, או לנתק מגע, אבל לפעמים הדברים האלו אינם בשליטה. אם באותו רגע מתחילים בכלל לחשוב האם הגיוני לנסות לתת מכה, או אולי בוקס קטן ואז לברוח, כבר הפסדתם ואתם מתים. אם תבינו שאין מוצא חוץ מאלימות, קשה יעילה ומרוכזת, יש לכם סיכויים של פיפטי פיפטי לשרוד. זה לא משנה אם אתם גברים או נשים, חסונים או דקיקים, גבוהים או נמוכים, רפויים הוא מלאי שרירים. קודם כול צריך לעבור את המחסום המוחי. אנחנו שומעים על זה הרבה. בארצות הברית זה קורה כל הזמן, וגם בארץ. תקיפה מינית,…

סיפור חייו של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, ראוי להיות מוכר ומסופר ויש לשבח את משפחת הרצוג שיזמה את ההוצאה המוחודשת של ביוגרפיה זו. תולדותיו של הרב שנולד בפולין, עבר בכמה קהילות בעולם, שימש כרבה של אירלנד, עלה לארץ והיה הרב הראשי לאחר פטירתו של מרן הרב קוק מסופרות ביד אומן בידי שאול מייזליש. חלקים מהספר, כדוגמת מסעו של הרב באירופה לאחר השואה נקראים ממש כספר מתח ובסוף הספר מופיעה גם מעט מכתיבתו ההלכתית ומהשקפתו. איני מכיר את מהדורת הספר הקודם, ואמנם מהדורה זו מחודשת, בסדר ודפוס נאים אולם האם נכתבו פרקים חדשים? האם צורפו יותר תמונות משהיו עבר? קשה לדעת. אולי מעט רמז לכך נמצא בדברי ההקדמה של הנכד, יצחק הרצוג, המכהן כיום כיו”ר הסוכנות: “החוויה שעבר הרב הרצוג בזמן קבלת העצמאות של אירלנד, עת כיהן שם כרב הראשי, עיצבה את תפישת עולמו לקראת כינונה של מדינה יהודית ודמוקרטית. אני מתפלל ומקווה שהרוח היהודית המתונה וההומניסטית ששיקפה את משנתו ואת סיפור חייו אכן תגיע באמצעות ספר זה לכל בית ישראל”. נראה שכבר בשורה זו של יצחק הרצוג, אפשר למצוא רמזים להלכים בציבור, בוודאי החילוני, המחפשים יהדות ורבנות שונה מעט מהמקובל כיום, אולם איני רואה איך ניתן לתות אותה ברב הרצוג. הרב, שבוודאי היה אוהב אדם ובריות שאף…

העיסוק בספרות האגדה זוכה לעדנה מרובה בדורות האחרונים. בעוד שדורות קודמים, הזניחו או אף התעלמו מחלקים אלו בתלמוד הבבלי, כיום העיסוק בהם פורח. אפשר למנות כמה וכמה סיבות לפריחה זו וביניהן: פנייה לקהלים חדשים, גיוון הלימוד, גישות אקדמאיות, בעיקר מתחום הספרות המוצאות בסיפורים אלו כר נרחב למחקר ועוד. ספרו המהנה ומרחיב הדעת של יונתן פיינטוך, “פנים אל פנים”, מצטרף לספרים רבים העוסקים בתחום ובעיקרו גם הוא מציע דיון וניתוח מפורט של שנים עשר קטעים, בשמונה פרקים, שלכל אחד מהם תפקיד ההולך ומוסיף על קודמיו. פרק הפתיחה עוסק בכך שהסיפורים, גם אלו שמופעים בהם אנשים ואירועים היסטוריים, אינם בהכרח באים לשקף מציאות היסטורית כלשהי, אלא שאופיים הוא אכן סיפורי. לאחר מכן במספר פרקים, נעשה ניסיון לבחון כל אגדה וסיפור במסגרת ההקשר שלה. לפעמים נראה שדי באזכור של תנא או אמורא בשביל להביא את הסיפורים, מעין שיבוץ אקראי, ובמקומות אלו, מפעיל פיינטוך קריאה צמודה וזהירה ומנסה להראות, כי האגדה משתלבת היטב גם בהקשר ההלכתי של הסוגייה, כפי שמרמזת כותרת המשנה של הספר. זו שאלה מעניינת מאחר ופעמים רבות במבט ראשון אכן נדמה כי האגדות משולבות בהתאם לשמות תנאים, מקומות או מילות מפתח דומות. אם נזכור שמדובר בתורה שבעל פה, ושילוב כזה מקל על השינון והזיכרון, הרי שלא בהכרח נחפש קשרים עמוקים יותר…

הכלכלה סובבת את כולנו ואת כל חיינו ואין מישהו שלא מושפע ממנה. לכן קשה להבין איך זה שכמעט אף אחד לא מבין אותה, אי הבנה שהובילה לכמה בדיחות כגון: “מה איכפת לי ממחירי הדלק, אני ממלא תמיד במאתיים שקלים”, או הבדיחה על המורה למתימטיקה שפוגש את התלמיד הכי גרוע שלו נוהג ברכב יוקרה ושואל אותו איך דווקא הוא נהיה מיליונר. תשובת התלמיד: “עשיתי מה שלימדת אותנו. אני קונה במאה ומוכר במאתיים. החמש אחוז רווח, מזה אני חי”. הבדיחות האלו אולי מצחיקות (לא ממש), אבל הן מראות שההבנה הכלכלית שלנו נמוכה. ואלו שמבינים כלכלה? הם בעיקר מתיימרים להבין כלכלה ולדבר גבוהה גבוהה ולבלבל את כל היתר. גם מייקל גודווין ראה שהוא לא מבין כלכלה החליט ללמוד מעט את הנושא וכתב ספר נחמד זה, בצורת קומיקס, ששומר על הטון הקליל והמשעשע, ובעיקר מאפשר כניסה לתחום ללא חשש מפני עמודים ארוכים עם מספרים, גרפים ומילים לא מובנות. כדאי לזכור כמה דברים לפני שבכלל מתחילים לקרוא את הספר. גודווין אינו כלכלן, הוא מודה שהוא לא מבין בתחום, והספר אינו ספר כלכלה. לא תלמדו ממנו כלכלה, לא מיקרו, לא מאקרו ולא מחירים. לא תדעו לנהל יותר טוב את חשבון משק הבית שלכם, או להשקיע בבורסה. כלומר, מעט מאוד מידע מעשי שיכוון אתכם לקבל החלטות ביום…

הספר “תערוך לפני שולחן”, הוא יד זיכרון לרב איתם שמעון הנקין ולרעייתו נעמה הי”ד שנרצחו בפיגוע בחול המועד סוכות תשע”ו. כתב היד מבוסס על פרקים, חלקם במצב כמעט מוכן וחלקם במצב גולמי, שנמצאו במחשבו של הרב הנקין והובאו לדפוס בידי משפחתו. הספר עוסק ברב יחאיל מיכל עפשטיין, מגאוני ישראל, ובעל הספר “ערוך השולחן”, חיבור הלכתי עצום על כל חלקי השולחן ערוך ובנוסף על הלכות שאינן נוהגות כיום ואינן בנמצא בשולחן ערוך. הספר מחולק לשני חלקים עיקריים: ביוגרפיה של הרי”מ, ודיון בכתביו, ובנוסף נספחים שונים. כבר בהספדים ובדברים שפורסמו על הרב הנקין לאחר מותו, התגלו שני פנים בכתיבתו, הצד הישיבתי והצד האקדמאי, תחומים שיכולים להיות סותרים ואילו אצל הרב הנקין חיים בכפיפה אחת בשלום. אמנם גם בספר זה, נראה המתח המסוים וחוסר הכרעה ברורה, האם הספר הוא יותר ישיבתי או יותר אקדמאי. הוא יצא בהוצאת מגיד, אבל בשינויים קלים היה יכול לצאת בהוצאת מאגנס ואכן במקור היה אמור לצאת בהוצאת טורו קולג’. קטונתי מלכתוב על הרי”מ עפשטיין וגם על הרב הנקין ולכן אעסוק במספר נקודות בודדות. לפי עורך הספר, הרב בראדט, העיסוק של הרב הנקין ברי”מ, החל בכתיבת ביקורת על מהדורת ערוך השולחן בהוצאת פרידמן. הביקורת מובאת בספר, ונפנתי לעיין בה. מתוך הביקורת רואים את חשיבות האמת והדיוק לרב הנקין. שני…

ספרו של הרב אילעאי עופרן, “תורה של הנפש” מעניין , מאתגר וגורם לחשיבה שונה מהמקובל. עופרן התייחס בעצמו לנושא בהקדמה וכתב על הסתירה בין רב לפסיכולוג. משפט הפתיחה של הספר הוא “התורה והפסיכולוגיה צהובות זו לזו” וכל העמוד הראשון רק מסביר את הסתירות, ואחר כך עופרן מסביר כיצד ייתכן שהוא גם רב וגם פסיכולוג. כבר בהקדמה הייתי צריך לעשות חושבים. אולי ההלכה אכן צהובה לפסיכולוגיה. היא אומרת לאדם מה עליו לעשות ומה אסור לו לעשות ושמה את האני בצד. אולם התורה עצמה, אינה רק הלכה. בוודאי ספר בראשית, שכמעט כולו סיפורים שבאים ללמדנו על נפש האדם, ואין התנהגות אנושית שלא נמצאת כבר בתורה, כאשר גם לא תמיד יחס התורה ברור ומוחלט כלפיה. הספר מאתגר, כי בתוכן העניינים לא הבנתי חצי מהמילים וכותרת לפרק “קביעות העם וקביעות האובייקט: בלק, בלעם ופיאז’ה” היא מעט מפחידה. אמנם בתחילתכל פרק יש הסבר של כעמוד על התיאוריה הפסיכולוגית הרלוונטית, אולם ריבוי המושגים, עשוי להרחיק קוראים נטולי רקע בתחום, כמוני. לאחר שהתגברנו על ההלם המושגי, מגיעה רתיעה אחרת מצד הקורא שכן לקחת תיאוריות פסיכולוגיות שונות ולנתח לפיהן את פרקי התורה הוא עניין שיכול להיות מסוכן. הרי יש תיאוריות רבות, חלקן סותרות לחלוטין אחת את השנייה. ועדיין לכל תיאוריה, ניתן למצוא סיפור בתורה (ואם נרחיב לתנ”ך על…