הספר החדש של הרב יוסף צבי רימון עוסק בהלכות תפילין, והוא מצטרף לסדרת ספרי ההלכה של הרב. כמו יתר ספרי הסדרה גם ספר זה מוצלח מאוד. בני בן ה-16 עיין מעט בספר, ואמר לי שהוא חשש שזה יהיה ספר “כבד” (הספר אכן כבד, פיזית, 450 עמודים של נייר כרומו משובח), אבל מצא שהספר גם מעניין מאוד, גם מאפשר מבט זריז ומהיר, או להגיע ישר לסיכום ההלכתי, וגם מאפשר לימוד מעמיק ביותר.אין בעיני הוכחה טובה יותר מכך לאיכותו של הספר, ולמעשה, כך גם כתב הר...
לאחר סדרת ספרים על פרשות השבוע, מוציא הרב זקס ספר על המועדים (יצא במקור בשנת 2017) . הספרים דומים בצורתם, מבנם ובאופים כאשר לכל חג כמה מאמרים, שניתנים לקריאה באופן עצמאי, אולם ברבים מהם יש מהלך המוביל מאחד לשני, ובונה עליו נדבכים נוספים. בפרט בולט הדבר במאמרי ראש השנה, שהם קצרים מאוד ומהווים מעין מאמר אחד ארוך. בגלל קוצר הפרק על ראש השנה, אפילו תמהתי אם לא נחסר משהו מהספר.מאחר ותוכלו להתרשם מהפרק על ראש השנה בדוגמאות, נתרכז דווקא ביו...
המלך הפרסי כורש, מוכר לנו בזכות הצהרת כורש, שאיפשרה את שיבת ציון וייסוד בית המקדש השני, וחותמת את ספר דברי הימים. מעבר לזה כמעט ולא ידוע עליו שום דבר, וכך ליונתן ילון (גילוי נאות, חבר שלי), יש קרקע כמעט ריקה, מלבד תיאורים קצרים של היסטוריונים יווניים (במקור כתבתי רומיים, אבל יונתן התעקש שאתקן, כי הוא לא רוצה שהחברים שלו יתגלו כבורים גמורים ועמי ארצות. זה חבר!), שנשזרו בספר, ליצור בה סיפור על ילדותו של הנסיך. בעקבות נבואה על כך שכורש ...
כבר מזמן רציתי לכתוב על הספר “עוז וענווה”, העוסק בהגותו של הרב סולוביצ’יק, אולם חזקה עלי המלצתו של מחבר הספר, הרב ראובן ציגלר: “אני שב ומפציר בקוראים להשתדל לקרוא את כתבי הרב שנעסוק בהם”. ההמלצה טובה, אולם את כתבי הרב, שהספר עוסק בהם לא תמיד פשוט להשיג, וגם אני הרגשתי שאני רוצה יותר להתנסות לבד בחומר מאשר לקרוא עליו (וזאת למרות שבעבר קראתי וגם המלצתי, ואני ממליץ גם עכשיו, על ספרו של הרב חיים נבון “...
כמו שהכריכה מראה, הספר מתחיל קצת לפני הפה (למעשה באזור האף) ומשם יורד ויורד למטה, עד לפה בצד השני, בלשון נקייה. כן, בסך הכל אנחנו צינור, ועוד נגיע לכך, אבל לא כזה שעוסקים בו יותר מדי. אמנם כבר כתבתי על ספר בנושאים דומים (“תחושת בטן“), אבל זה היה לפני שלוש שנים והרבה אוכל זרם במעי מאז. הנושאים, איך נאמר, פיקנטיים מספיק, ומשאירים מקום רחב לכתוב עליו, כך שלא הרגשתי זהות וחזרה בין הספרים, ואפילו התמקדויות מעט שונות. אז מה קור...
בספר אבולוציות, מנסה אורן הרמן, לתאר את התפתחות העולם והמדע בצורה של מיתוסים. בפרקים הראשונים אפשר להשוות למיתוסים קיימים, שכן מיתוסים על בריאת העולם, הארץ וההרים קיימים וידועים, אולם ככל שהספר מתקדם, אין מיתוסים להשוות אליהם, והרמן כותב את הסיפור המדעי כמיתוס.אמנם הרמן לא מתייחס לדתות אלא למיתוסים, ויכולות להיות לכך כמה סיבות, אבל לצורך העניין שלנו אכרוך אותן יחדיו. הרמן, גם כאיש מדע, הבין שהמיתוסים והדתות, וכמובן הפילוסופיה שמאחורי...
אהבתי את ספרה הראשון של ברטון, האלמנה, ומעט פחות את ספרה השני, הילדה, וגם פירטתי למה. ייתכן שברטון קראה את מה שכתבתי, ואולי מבקרים נוספים כתבו דברים דומים, כי בספרה השלישי היא חוזרת לנוסחה שעבדה מצוין בספר הראשון: מתחילה מיד עם מתח, ומתקדמת מהר בלי להסתכל אחורה ולצדדים. נכון, יש לזה חסרונות, הסיפור אולי לא תמיד אמין, ונשארות פינות לא ברורות, אולם היתרון הוא שהקורא נשאר מרותק לספר, והקצב המהיר מקשה עליו להפסיק לקרוא. חורים בעלילה? שוי...
הרב החכם יוסף חיים, המכונה בן איש חי, על שם ספרו הנודע, הוא מחכמי היהדות הגדולים בדורות האחרונים ובין המשפיעים ביותר בקרב יהודי בגדד והוא נולד בשנת 1834 ונפטר בשנת 1909, לאחר עשרות שנות פעילות, כהונה ברבנות, כתיבת ספרים בכל תחומי התורה וחילופי אגרות ומכתבים עם אנשים רבים. ספרו של ד”ר חזי כהן, שכותרת המשנה שלו יפה לו, מביא מעט מדברי הרב. בעקבי תורתו של הבן איש חי אומרת הכותרת. אכן כך, ובמשמעות כפולה, גם בעקבות הבן איש חי אך גם מ...
עמנואל אמזלג הגיע לתחילת העשור השישי לחייו, רק בשביל להבין, שהוא אינו יכול לברוח יותר ממה שניסה כל חייו? ממה הוא ניסה לברוח? משם הספר – שם המשפחה שלו, או במילים אחרות, ממוצאו המרוקאי-לובי.הוא מעט התבייש באימו, קצת כעס על אביו, החבר הכי טוב שלו הוא רוזנצוייג, אשתו אשכנזיה, אבל כשנישואיו מתפרקים להם, ללא הסבר כלשהו, אולם בצורה המהווה טריגר לכל הספר, עמנואל יוצא למסע לחיפוש עצמי. לוקח לו מעט זמן, הוא מנסה קודם כל להתארגן, אולי קצת...
ואן גוך היגע לאובר-סור-אואז (אוברז בקיצור) על מנת לנסות להירפא מהתקפי המלנכוליה שלו. שבעים יום בלבד שהה במקום זה וצייר שם כשבעים ציורים. הספק מדהים של ציור שמן אחד ביום. הספר, רומן בדיוני זה מנסה לפענח דווקא שתי דמויות אחרות, מרגריט גאשה, בתו של הרופא (הומיאופת שבוודאי לא הועיל, ואולי גם הזיק), אותה צייר ואן גוך פעמיים (וכפי שהספר רומז, אך מבלי שציור כזה קיים, גם בשלישית), ולואיז-ג’וזפין שבליה, בתה של מי שהייתה האומנות של מרגרי...
