דולי הפנינים היא אופרה פחות מוכרת של ז’ורז ביזה. זוהי אופרה מוקדמת שלו, ותדירות העלאתה על במות האופרה נמוכה. הפעם הקודמת בה הועלתה אופרה זו בישראל הייתה בשנות השישים, כשבתפקיד הטנור הופיע זמר צעיר ולא מוכר – פלסידו דומינגו. את פרטי האופרה ראו באתר האופרה הישראלית. הבימוי מודרני והופך את עלילת האופרה למעין תוכנית ריאלטי, כאשר צוות ההפקה מסתובב כל הזמן על הבמה. צלם, מקליט, נערות תסריט, עובדי במה ומנהל ההפקה, שהוא תפקיד בהס באופרה, והיחידי ששר. מאחורי התפאורה, מסך עליו מוקרנים השמש הירח, סרטונים מהאי ואפילו משאלי רחוב, ומאחוריהם, מעין בית דירות בה כל משפחה עושה משהו. חלקן רואות את תוכנית הריאלטי, חלקן רואות כדורגל, משפחה דתית שלא ברור מה עושה, אמא צעירה, נשים שמתעמלות, ועוד שלל פעילויות, חלקן לא ברורות, לפחות לא ממקום מושבי אי שם בקצה העולם (שממנו אי אפשר לראות את הקומה העליונה באותו בית דירות). המוזיקה של האופרה מקסימה. הזמרים היו טובים (למרות שהטנור לא משתווה לפלסידו דומינגו), ביצוע הדואט במערכה הראשונה היה מצוין, אולם כאשר כל אחד מהם נדרש לשיר לבד, ראו שהם מתאמצים יותר. זמרת הסופרן בתפקיד ליילה הייתה טובה מאד מצוינת והתזמורת ניגנה נפלא. גם המקהלה טובה למרות הפיצול שלה למקומות רבים. הבה נשווה קצת ביצועים: הנה ביצוע של הדואט Au fond du temple saint…
