אחת המחשבות שחלפו לי בראש לאחר קריאת הספר היא שבפעם הבאה שהילד שלי ישאל אותי האם משהו שנראה בדיוני אפשרי, במקום לענות כמעט מיד: “ברור שלא”, אולי כדאי להיות מסויג ולענות בדיפלומטיות זהירה: “היום לא, גם לא מחר, אבל אולי הילד שלך כבר לא ישאל אותך כי זה יהיה כל כך פשוט”. מיצ’יו קאקו בספרו החדש העתיד של המוח עושה שוב את מה שהוא אוהב (וראו ספרו – הפיזיקה של העתיד): לוקח תחום ובודק לאן המחקרים העכשוויים יובילו, אולי. זה לא מדע מדויק. יש הרבה ניחוש והרבה אופטימיות. קאקו אינו מדען מוח ואינו חוקר בתחום אבל עובדה זו לא מפריעה אלא להפך. הוא כותב על תחום שהוא אוהב וכל כתיבתו מבוססת על שיחות וראיונות עם מאות מדענים (כולל ישראליים). הספר מעניין, מסקרן ולעתים אפילו מטריד. טלפתיה למשל. האם אפשר להעביר מחשבות מאדם אחד לאחר? בוודאי שלא תגידו אולם כנראה שכן אפשר. לפחות ברמה מסוימת (וההסתיגות של ברמה מסוימת תלווה אתכם לכל אורך הספר). אם למשל מכשירי MRI יהיו מספיק קטנים וקומפקטיים הם יוכלו לקרוא מחשבות של איש אחד, להמיר אותם לתקשורות אינטרנט ולשלוח אותן לכל מקום בעולם. מדענים כבר יודעים לזהות שמחשבה על פריט מסוים כמו כלב מפעילה נוירונים מסוימים. אם האזור במוח פעיל, אתם חושבים על כלב. איזה סוג של…