שוחחתי מעט עם חבר בעבודה על הספר מרכבת היהלום של אקונין שעלילתו ביפן. הוא מתעניין בתרבות יפן ומתאמן באומניות הלחימה. הוא קרא את הספר אך פחות התרשם ורשם לי כמה ספרים מומלצים על פתק לקרוא. הראשון ברשימה היה “ענן של דרורים”. יפן ב-1861 כבר לא סגורה בפני העולם. העולם מגיע והמעצמות מביאות איתן חידושים שהתרבות היפנית לא יודעת מה לעשות איתם. הלוחם המיומן ביותר יעמוד חסר אונים מול רובים מכוונים היטב, ותותח אחד מהים יכול לחסל את הארמון המבוצר ביותר. מסורת מול מודרנה. השליטה ביפן היא כרגיל של השוגון (הקיסר דמות ייצוגית) ושל אדונים גדולים השולטים כל אחד באחוזתו. עיר הבירה היא אדו (טוקיו של ימינו), והספר מתאר את סוף תקופת אדו. אדון גנגי הוא הדאימיו – האדון הגדול של בית אקאוקה. הוא צעיר מאד, חסר ניסיון ונתפס על ידי כולם כחובב נשים חסר יכולת. הקורא לאט לאט מגלה כי מדובר בפוליטקאי מוכשר ומיומן בעל הבנה חדה של המציאות (אבל לוחם לא מוצלח במיוחד). התרבות היפנית של אותה תקופה נחשפת לקורא לטוב ולרע. קודי ההתנהגות שונים כל כך מהמוכר לנו, שלהגדרות טוב ורע אין לעתים משמעות. יש פשוט את הדברים שצריך לעשות, דברים איומים ונוראים בעיננו, אולם כנראה חלק מהחשיבה היפנית באותה תקופה. לגנגי אויבים רבים, חלקם אויבים ישירים וחלקם…