קשה להגדיר במדויק את הספר הסינגולריות מתקרבת, גם בסיום קריאתו לא החלטתי אם מדובר בספר הגות פילוסופי, בספר מדע, פסאודו-מדע, מדע-בדיוני על גבול הפנטסיה, היסטוריה, עתידנות, פסיכולוגיה או ביולוגיה, כנראה שיש בו קצת מהכל. בספר עצמו מבחר רעיונות מענינים שעיקרם מה יקרה בעתיד כאשר המחשבים והרובוטים יהיו חזקים מאד, אבל בעיקר יעברו מטכנולוגיות מבוססות צורן (סיליקון) לטכנולוגיות מבוססות פחמן (ננו-טכנולוגיה) ויהיו קטנים יותר וחזקים יותר ובעיקר משולבים יותר בתוך גופנו. הנקודה בה מתעניין המחבר היא הנקודה בה נבין לגמרי איך עובד המח, על כל תאיו והקשרים ביניהם ונוכל לכתוב תוכנה שהיא מח. תוכנות שנכתבות היום אינן חושבות והן גם אינן יוצרות. הן יודעות לעשות בדיוק מה שלימדו אותן. לפעמים לימדו אותן ללמוד דברים חדשים, אבל גם זה במסגרת מוגבלת ומה שילד עושה בשנותיו הראשונות, תוכנה לא עושה (עדיין, לפי המחבר). המחבר כתב כבר ספרים על מכונות נבונות וחושבות, ובספר הוא חוזר על חלק מהדברים ובפרט על חוק מור האומר שכח החישוב מוכפל מדי שנה וחצי שנתיים. אבל כאשר המחבר תיאר את שיגרת יומו המורכבת מלקיחת 250 גלולות ומהזנה של תוספי מזון בצורה ורידית ועקיפה של מערכת העיכול, התחלתי לחשוד ואכן המחבר קיצוני בדעותיו, ועוד כאשר הוא מנסה לשכנע אותנו כי התנהגות כזאתי תהיה מנת חלקנו בעתיד, אולי רק בצורות נעימות…
