ברומן הבית ההולנדי בוחנת אן פאצ’ט את מושג הבית, גם כמקום פיזי, HOUSE, אבל בעיקר במשמעותו המטאפיזית, HOME. בעברית שתי המשמעויות הן באותה מילה, אולם באנגלית לא ואת הפער הזה פאצ’ט רוצה לבחון, בדומה ואולי אפילו בעקבות השורה של רוברט פרוסט (מתוך מות השכיר): ““Home is the place where, when you have to go there,They have to take you in.” – הבית הוא המקום שאם אתה נאלץ ללכת לשם חייבים לקבל אותך בו. כפי שנראה, הבית ההולנדי נכשל בכך פעם אחר פעם.

מייב ודני הם שני ילדים החיים עם אביהם בבית גדול למדי המכונה הבית ההולנדי, על שם דייריו הקודמים (כישלון ראשון). אימם נטשה את הבית מסיבות לא ידועות, אותן נגלה בהמשך (כישלון שני). דני בקושי זוכר את אימו אולם מייב גדולה ממנו בכמה שנים, ונאלצה להיכנס בעל כורחה לתפקיד האם ולא רק לתפקיד האחות הגדולה. מייב ודני מצליחים להסתגל, אבל כאשר אביהם מתחתן בשנית, ולאחר זמן מועט מת, חייהם מתהפכים, ולמעשה אפשר לומר שהם נזרקים לרחוב (כישלון שלישי), חסרי כול ונאלצים לבנות את עצמם מחדש.

רק כאשר הם מאבדים את כל ההון של אביהם, הם מבינים עד כמה עשירים היו, דבר שלמעשה לא חשבו ולא הרגישו אף פעם. למייב כבר יש עבודה, אולם המצב שהיא נקלעה אליו, ביחד עם רצון לנקמה, לא אכזרית כמו הרוזן ממונטה כריסטו, אבל נקמה בכל זאת, משפיע על חייהם. את מייב הוא די תוקע ולא מאפשר לה להתקדם ואילו דני נכנס למסלול חיים שאותו כלל לא רצה והוא נגרר בו על כורחו.

אהדת הקורא נתונה למייב ודני אבל המסע שלהם לא מוביל לשום מקום, וזאת למרות שדני לומד מקצוע מבטיח במיוחד ואף מתחתן. המסע קדימה ואחורה בזמן עם הילדים שאפילו לא ידעו שהם עשירים נהייו עניים. אנו מבינים כי גם אביהם היה עני מרוד, ונהיה עשיר גדול (די בקלות יש לציין, לפי הפתגם בא בקלות הולך בקלות), וכך מעמת הרומן בין הבית, כמושג של מקום חמים ונעים בעושר ובעוני, ובין כסף שמור לבעליו לרעתו, הון גדול שנצבר ונעלם, וממילא אושר לא הביא. כבר קהלת כתב על זה (פרק ה טו-טז): “וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ: גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף”.

ביד יציבה בונה פאצ’ט מבנה ספרותי המשווה עד כמה הבית הפיזי הוא מבנה מעורער, עד כמה הכסף לא מביא אושר, עד כמה מעט חמלה ברגעים קריטיים יכולה לשנות את החיים. הקורא יגלה שגם לאנדראה, אשתו השנייה של האב שהשתלטה על הנכסים, לא היו חיים מאושרים (כישלון רביעי), אם כי הסיבות והגורמים לכך יישארו מעורפלים, והתמה העיקרית של הספר היא עד כמה המשפחה היא הדבר המייצב את האדם, ובמקרה הזה הקשר המיוחד בין אח לאחות שיש להם רק זה את זה.

השנים עוברות וקורים אירועים רבים סביב הגיבורים ובסופו של דבר, אחרי שנים רבות, יש אפילו השלמה כלשהי, אולם הקורא נשאר עם תחושת החמצה קשה, על חיים שנתקעו ובוזבזו, גם בגלל חוסר בסיסי בחמלה, וגם בגלל ניסיונות לספק יצר שאי אפשר לספקו, כי הרי נקמה יכולה להעסיק מישהו ולתת לו למטרה, אך היא תשבש את כל שאר חייו וגם אם תושג תשאיר רק ריקנות.

ספר נהדר זה מעלה סוגיות משפחתיות וחברתיות רבות, כתוב בצורה קריאה וקולחת, לרגע לא משעמם, לא מתייפף, לא נגרר למחוזות הקיטש, ומציג תמונה של משפחה לאורך עשרות שנים, בתוך עולם שמשתנה תוך כדי, ואינו משאיר את הקורא אדיש.

הבית ההולנדי
אן פאצ’ט
מאנגלית: קטיה בנוביץ’
מגב הספר
מייב ואחיה הצעיר לא ידעו כמה מפואר הבית שהם גדלו בו. לא היה להם מושג כמה ייחודיים הקירות המעוטרים והתקרות המצוירות, אילו סיפורי אהבה החלו באולם הנשפים שבקומה השלישית או כיצד דלתות הזכוכית הכפולות מאירות את גני השכנים בלילה. עבורם היה זה המקום שהם נולדו בו, המקום שדני שיחק בו לעיני אחותו הגדולה והחכמה, אביהם ניהל את עסקיו בדממה, ואימם השכיבה אותם לישון.

אך יופיו של הבית לא נעלם מעיני הסובבים, ולפני שהגיעו מייב ואחיה לבגרות הם כבר מצאו את עצמם בקרב משפטי מכוער, מנושלים מכול; אביהם מת, אימם איננה, אישה זרה נדחקה לביתם, והם משקיפים עליו ממכונית בשולי הרחוב. האם בית יכול לחרוץ את גורל דייריו? האם המקום שבאת ממנו קובע מי אתה ומי תהיה?
מייב בת העשרים ודני בן השלוש עשרה חיים לבדם בעולם שדבר אינו מובטח בו, מלבד דאגתם זה לזה.

גירסת הדפסה