בספר “המטבח האחורי” יש לקוות שהמשפט הסתמי המופיע בכל ספר על כך שהאירועים בו לקוחים מדמיונה של המחברת הוא אכן כך, אבל אנו שומעים מספיק סיפורים, ורשות מקומות היא כר פורה מאד לשחיתויות. יש המון כסף, ולראש העיר כוח כמעט בלתי מוגבל. למעשה ראש עיריה הוא בעל סמכויות גדולות יותר מאשר ראש ממשלה, בתחומו כמובן. אם מדובר במקום יחסית קטן, כולם גם מכירים את כולם, ומי יחקור משהו? מבקר המדינה בעוד שלושים שנה? כך שבהחלט אפשר להניח שהדברים בספר אכן קורים במציאות בכל מיני מקומות. המחברת, רונית סמסון, היא יועצת משפטית של עירית נתניה. נראה שהיא מכירה היטב דוגמאות רבות. גם שמו של הספר מרמז על איזה חדר קטן, בו נסגרים העניינים בצורה אפורמלית, סטייל המטבחון של גולדה.

אלעד הוא עורך דין שעוזב משרד גדול בעיר הגדולה וחוזר לעיר הולדתו, עיר חוף קטנה ליד הים, לא מקום גדול מדי, לא קטן מדי, מקום שלא מושך תשומת לב ופותח שם משרד שמתעסק בכל מיני זוטות. באופן מפתיע, הוא מקבל פנייה מתושבים, מקרה משפטי שנראה אבוד, אך שיש לו גם גוון פוליטי. איזה פרוייקט בנייה שהסתבך, והתושבים מיואשים ורוצים מעט עזרה מהעיריה, אבל אפשר לנגח איתו את ראש העיר ולצבור גם הון פוליטי ואולי להחליף שלטון אחרי הרבה שנים. הבחירות לעירייה בפתח.

אלעד קופץ לביצה ומראש הוא נאלץ להתמודד עם שני לקוחות שדרישותיהם סותרות. התושבים שרוצים פיצוי וסיוע, מול אופוזיציונור שמעוניין להשפיל את ראש העיר. הוא צריך לנווט בין שניהם ולהחליט מי בעצם הלקוח שלו. ניגוד אינטרסים קוראים לזה בשפת המקצוע. תוסיפו לזה את העובדה שהוא, שמעולם לא יצר קשר משמעותי עם אישה, פתאום שם עין על שירה, היועצת המשפטית של העירייה מולה הוא עובד ויש לנו עוד ניגוד אינטרסים.

לו העלילה הייתה ממשיכה בפן הצפוי של רומן מתפתח, היינו בקלישאה, אבל כאן מעשה החכמה של סמסון, שחוסמת כיוון זה. הקורא מגלה מיד שהרומן לא מתקדם, אם כי לא ברור בדיוק למה. גם לאלעד. ידוע לנו שלשירה יש ילדים, קטנים ממש, וידוע שהיא לא גרושה ולא אלמנה. גם אלעד יודע את זה וממשיך בכל זאת, שירה, שצריכה עם מי לדבר, נעתרת לא מתוך מחשבה על רומן, אלא מתוך ידידות, או אפילו קולגיאליות. מה קרה לבעלה נגלה בהמשך, אבל קודם יקרו עוד לא מעט דברים הנובעים מתוך ניגודי האינטרסים שהוכנסו לסיפור.

וכך הספר משלב בין פוליטיקה עירונית מרתקת, כזו המשפיעה עלינו לרוב בצורה משמעותיות יותר מזו הארצית, אבל גם נעלמת יותר מן העין, למי שלא טורח מיוזמתו לברר, כי החשיפה התקשורתית אליה דלה, לבין שני אנשים, שכל אחד מהם צריך משהו מהשני, אבל כלל לא בטוח שהשני יכול לענות על הצורך. בכך משאירה סמסון סוף פתוח, כיאות למציאות מורכבת.

הספר מפתיע באיכותו כספר ביכורים. זה לא שאין מה לשפר, ואישית הייתי מעדיף אותו קצר יותר, אבל בכך שהמחברת בוחרת לפתח בין שתי הדמויות הראשיות, רומן שאינו יכול להתממש, היא מייצרת מתח שאינו יכול להיפתר אך כזה שלא סובב סביב הצורך לבחור בין האהבה לבין המקצוע. במקום זאת מתח נובע מהאופי של הדמויות, אופי אותו הקורא יכיר במהלך הספר. גם דמויות המשנה מקבלות עומק רב משל עצמן. הן אינן מוזנחות, אינן מהוות רק רקע ולכל אחת מהן סיפור משלה. בצורה זו סמסון מגלה בשלות כתיבה שאינה אופיינית לספר ביכורים, מתרחקת מהשבלונות והנוסחאות ויוצרת יצירה מורכבת, מהנה ומעוררת מחשבה.

המטבח האחורי
רומית סמסון
עם עובד 2021
מגב הספר
בעיר חוף קטנה העירייה מפרסמת מכרז לבניית דירות לזוגות צעירים – יוזמה מבורכת שהכול תולים בה תקוות גדולות עד שהיא נעצרת בגלל התככים שקדמו לה. לחזית המאבק שבין הזוגות לעירייה עולות דמויות ססגוניות, רבות יצרים וכמיהות, שובות לב כולן גם בחולשותיהן: ראש עירייה כריזמטי, מקסים ואכזר, שמתכונן לבחירות הקרובות בצילה של חקירת משטרה, מנהיג אופוזיציה נכלולי שמנסה בכל דרך לגבור עליו, עורך דין צעיר ששואף להשתלב בפוליטיקה המקומית, והיועצת המשפטית של העירייה, שחברותיה לעבודה אינן מסגירות את המתרחש בביתה. לאורך ההתדיינות המשפטית על מיזם הבנייה מתפתחת בינה לעורך הדין אהבה מהוססת ורבת תהפוכות, ואין לדעת מה יגבר בה בסופו של דבר – קולו היבש של ההיגיון או קולו של הלב.

מתוך היכרות עמוקה ומלבבת עם הטבע האנושי על כל צדדיו, ומתוך אמפתיה יוצאת דופן לגיבוריה, מפליאה רומית סמסון, בספר ביכורים בשל, להעלות מגוון עשיר של דמויות מרתקות, משעשעות או מרגיזות, שמתעמתות או נקשרות זו לזו, ואיתן הקורא הנשאב כולו אל עלילות חייהן עד שהוא מרגיש שם כבן בית.

גירסת הדפסה