תחילת הספר לא שגרתית ומתארת את מוריה, בתחילת ההיריון מדממת, חושדת שמאבדת את העובר, כלומר דימום רציני ובכל זאת ממשיכה לגמרי כרגיל בענייני אותו היום, שעיקרם למצוא את הפרויקט הבא. יתרה מכך, גם לספר לבעלה, ידין, שהיא הפילה היא אינה מסוגלת, מכל מיני סיבות ענייניות יותר ופחות, וככל שהזמן עובר היא מתקשה בכך עוד יותר. עד שהעניין מתגלה ונוצר פיצוץ בלתי נמנע.
עלילת ההווה של הספר אורכה כחודש בלבד, ובהם חוזרים כל הזמן אחורה. בנוסף, מוריה לא מסוגלת לדבר עם בעלה, אבל עם התינוק של נולד, ושלא יוולד, היא דווקא מסוגלת לדבר וגם לדמיין אותו גדל, כך שהספר הולך גם קדימה למרחבי העתיד. ידין ומוריה היו חברים כבר בילדות בהתנחלות כלשהי, אולם גם חברותם נקטעה באיבה והקשר חודש רק בהמשך אחרי ששניהם כבר התרחקו מהדת. לכאורה אלו השניים שאמרו עליהם שיתחתנו כבר בגיל חמש, אבל האם אכן טוב למסד קשר כזה, או האם הוא קשר של ברירת מחדל? בכך מנסה לעסוק הספר, אבל לכדי תשובה ברורה לא מגיעים.

תחילת הסיפור עוסקת בתקופות רחוקות יחסית, אולם בהמשכו כאשר טיב היחסים הבוגרים בין מוריה לידין מתברר, הקוראים למדים שמשבר גדול כבר היה בעבר, סמוך מאד לחתונה, וקיומו של משבר נוסף, שולח את הזוג הצעיר למחשבות על הקשר ביניהם. כדי לסבך עוד יותר את העניינים, הוכנסו הנושאים של עזיבת הדת, וגם התייתמותה של מוריה מאימה בגיל צעיר, מה שהפך אותה לבודדה יותר, כאשר גם עם אחיותיה היא אינה מצליחה לייצר קשר טוב. למרות הנאמר בגב הספר, בנושא הגדילה בהתנחלות איני רואה תרומה משמעותית לדינמיקה של הסיפור, אלא ברקע אחד אפשרי, ופחות נפוץ, אולם לא כזו שיש לו דומיננטיות בסיפור עצמו.

הסוגייה האם התחתנו עם האדם הנכון היא סוגיה נפוצה למדי, ובספר זה מקצינים אותה בכך שהזוג צעיר מאד, עדיין ללא ילדים, וכזה שלכאורה ומעל פני הקרקע בעלי תאימות מושלמת אחד לשני. והנה גם במקרה כזה, יש שבריריות כל כך גדולה בחיים, עד שאירוע לא ברור אחד, שנעשה מתוך מצוקה וחוסר חשיבה בהירה, גורר אחריו עוד אירועים, חלקם גם בחוסר מחשבה, המסוגלים למוטט את הכול. הכתיבה הנעה בין מרחבי ההווה העבר והעתיד, מאפשר למוריה סקירה של כל חייה, עברה וגם העתיד הנראה לעין, ומתוך כך לנסות ולתקף את החלטתה לגבי הקשר עם ידין.

הסיפור מושך לקריאה ואנו מרגישים חיבה ואמפתיה לשתי הדמויות, אולם כמו שהן תוהות האם החיבור ביניהן מאולץ, אנו נשארים עם אותה שאלה. לפיכך, מצאתי חוסר מסוים בסיום הסיפור שאינו מציע פתרון מספק. אמנם לא חייבים להציע פתרון מלא, וגם לא ברור אם יש כזה, אבל כידוע קל מאד לסבך וקשה מאד להתיר. בספר עוד כמה דמויות והסתעפויות צדדיות, חלקן משמשות כתפאורה ובבודדות מהן אנו מקבלים אור נוסף על הדמויות המרכזיות. אולי היה רצוי להעמיק ביציאהן המשבר ולא להשאירו תלוי באוויר, בצורה שלי נראית פתרון מעט קל מדי. המשבר קרה ואמנם יש ניסיונות התקרבות ופיוס, אולם אף אחד מהצדדים לא הצליח להסביר לחלוטין את התנהגותו בכמה ימי המשבר, ולפחות לי אותה השלמה נראית השלמה מותנית, כמו כדי להזכיר לכל הקוראים, שוב, את אותה שבריריות שהזכרתי קודם, ואת חוסר האפשרות לקחת שום דבר כמובן מאליו.

ימים של חול
רעיה ג’קסון זלקינד
הוצאת שתיים 2023
מגב הספר
זאת הברירה הטבעית של הטבע, הוא הסביר לה. כנראה שזה היה עובר פגום, וטוב שלא התפתח. והמילה הזאת פגום, היא עשתה לא עם הראש בלי שליטה, כי לא יכול להיות שהוא היה פגום, היא יודעת. הוא היה הכול חוץ מפגום, הוא היה אור, מיגל.

ימים של חול מספר את סיפורם של ידין ומוריה, זוג שדומה שנועדו זה לזה כבר בילדותם, ולא היתה להם ברירה אלא להיות כאלה, זוג. הם גדלו בהתנחלות דתית קטנה, וגם בבגרותם, כשהתרחקו ממנה, לא הצליחו להותיר אותה מאחור. 
בוקר אחד מוריה מתעוררת ומגלה שהיא מדממת. בדיקה אצל הרופא מגלה את מה שהיא כבר יודעת: היא מפילה את התינוק שלה. בימים הקרובים היא מתנהלת כרגיל — בעבודה, בפגישות — בעוד העובר הולך ונוזל ממנה. היא אינה מסוגלת לשתף את אובדנו עם בעלה, ידין, אבל האובדן עצמו מציף את מהלך החיים המורכב של בני הזוג, שעליו היא מספרת לתינוק שלא ייוולד.

רעיה ג׳קסון זלקינד משמיעה בימים של חול קול חדש בתרבות הישראלית: קולם של צעירים שנולדו בהתנחלויות וחוו על בשרם את הטראומה של האינתיפאדה, את המחנק שבקהילה קטנה, את הוויית החיים על הקצה. כתיבתה של ג׳קסון זלקינד מדויקת ומדודה, מאופקת ונועזת. ימים של חול, ספר הביכורים שלה, זכה בתמיכת מרכז הספר והספריות.

גירסת הדפסה