מי לא אוהב את צלילי המוזיקה? לא סתם הוא אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר. התחלתי את הספר דווקא מאחרית הדבר של יאיר רוה. כמוהו, גם אני לא ידעתי שמדובר בסיפור אמיתי. או לפחות כזה המבוסס על משפחה שהייתה באמת קיימת. זה לא נאמר בסרט ולא במחזמר ואולי טוב שכך.

הספר אינו ספר על צלילי המוזיקה. הספר הוא על משפחת פון-טראפ. האמיתית. ואנו מגלים הבדלים רבים בין המציאות לבין הבמה, אולם עדיין קשה לנו כקוראים לבצע את ההפרדה.

אגתה פון טראפ – בתו הגדולה של גיאורג המיוצגת בסרט על ידי מרתה (במציאות היה אח גדול שאינו מוזכר בסרט) מספרת את סיפור המשפחה. הספר מתחיל כמו כל ספר זיכרונות אישי, כזה שהעניין בו לציבור הרחב מוגבל למדי אולם ברגע שנכנסת מריה (גוסטל) לחייהם, כמורה פרטית של אחת האחיות, אנו נשאבים בעל כורחנו לעלילת צלילי המוזיקה.

הפערים רבים: גוסטל התחתנה עם גיאורג שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן האנשלוס אגתה הייתה בת 25 ולא נערה מתבגרת בת 16. לא הייתה בריחה דרך ההרים (אם מטפסים על הרי זלצבורג מגיעים רק לעוד מהרי זלצבורג. יש מאות קילומטרים מזלצבורג עד שוויץ), אלא נסיעה רגועה למדי ברכבת מהתחנה העירונית לאיטליה ועוד.

אבל מוזיקה הייתה והרבה. משפחת פון-טראפ בסך הכל נרשמה לערב כישרונות מקומי, כוכב נולד בלי כל השואו וזכתה ואז הופיעה בעוד ועוד מקומות ואפילו בפני קנצלר אוסטריה, וגם הוזמנה להופעות בכל רחבי היבשת ובארה”ב. הקורא ישכ מתחיל לשיר דו הוא דב אולי דובה (או תרגום אחר אם היה בגרסאות הבמה שעלו בארץ) אבל זה לא מה שהם שרו. הם שרו מזמורי א-קאפלה, שירים אוסטרים עממיים (כמובן בלבוש דירנדל מתאים) ושירים בהתאם למקום בו הם הופיעו. הופעה חשובה נוספת הייתה בפני האפיפיור. הרכב המקהלה השתנה, חלק מבני המשפחה הקימו משפחות משל עצמם וחדלו להופיע, אגתה השתתפה בהופעות עד ההופעה האחרונה בשנת 1956. ואז בא המחזמר והסרט והשאר היסטוריה.

וכאן אתם אולי שואלים את עצמכם ואותי – האם הספר מעניין? והתשובה כרגיל מורכבת. הספר נכתב במשך שנים ופורסם בהוצאה עצמית בשנת 2004. רק ב-2010 הוא יצא שוב בהוצאה מוכרת. איני בטוח שהספר היה מעניין מספיק בעצמו לולא היה את צלילי המוזיקה, אבל אם לא היה את צלילי המוזיקה כנראה שלא היה כלל את הספר ואנו נמצאים במעין מלכוד של מה קדם למה, וגם בשאלה זו עוסקת אחרית הדבר בהרחבה.

התשובה ברורה – הסרט. לא בכרונולוגיה שלו אלא במקום שהוא תופס אצלנו. והרבה אוהבים את צלילי המוזיקה וגם לי יש פינה מיוחדת למחזמר זה. ומבחינה זו כל מי שאוהב את צלילי המוזיקה ימצא עניין וקסם בספר ונקודות מבט נוספות על הסרט אותו הוא מכיר כל כך. נקודה מענינת נוספת היא התיאור מהצד המפסיד במלחמת העולם הראשונה – הצד האוסטרי. לי היה נחמד להיזכר במקומות המופיעים בספר באיזור זלצבורג – אגם צלר, זל אם זי, קיטצשטיינהורן וכמובן העיר זלצבורג עצמה (שמופיעה הרבה יותר בסרט מאשר בספר).

אז מה עכשיו? לאחר קריאת הספר הדבר הבא שצריך לעשות הוא כמובן לראות שוב את צלילי המוזיקה (ואולי לבקר שוב באוסטריה?). כשנראה את הסרט נוכל להגיד – לא כך היה, לא בדיוק ולא בערך. סיפורה של אגתה הרחיב לנו את היריעה ושמחנו להכיר את משפחת פון טראפ האמיתית. אולי אפילו נרצה לבקר בבית ההארחה שלהם בוורמונט, אבל תמיד בסופו של דבר נחזור לשיר: “דו רה מי…”. כפי שמסכם יאיר רוה – הסרט ניצח וגם אגתה בסוף ספרה מבינה ומשלימה עם כך.

כמה תמונות מהטיול לאוסטריה להשלמת האווירה:

מבט על טירת זלצבורג

מזרקה בזלצבורג – בסרט הסוס פנה לכיוון אחר

פסלי הגמדים גני מיראבל

גני מיראבל זלצבורג – מתחשק לרוץ

פסל האריה בגני מיראבל

אגם צלר אוסטריה

על פסגת הקיטצשטיינהורן (אוגוסט)

כל הר וגבע

כל הר וגבע
אגתה פון-טראפ
מאנגלית: נועה שביט
סנדיק ספרים – 2015 (במקור 2010)

על הספר

גירסת הדפסה