ללכת על דגים, ספר מתח-דרמטי העוסק בשירי ויושי, צעירים שמחים ומאושרים שזה עתה התארסו. לכאורה הכל שמח אולם סוד אפל מעבר הרחוק מאיים להרוס את הכל. מאחר והסוד נחשף כבר בפרק השני ואת הפרק הראשון אפשר לקרוא כאן, נגלה שבפגישה עם סבא אברום מתעורר החשד שמא יושי הוא צאצא של ממזר. האירוסין לא מתבטלין באופן רשמי, אלא נידחים ויתר הספר עושה מאמץ להראות איך הדמויות מתמודדות עם האירועים כל אחת בדרכה. הוריה של שירי מבקשים ממנה לנתק את הקשר עם יושי, ובהתחלה כלל לא ברור לו מה קרה, לאחר מכן שירי ויושי ממשיכים להצהיר על אהבתם ושאר משפחתו של יושי (בורגנית מגבעת שמואל) נראית כמתפרקת, אחותו במשבר נישואין שרק מחריף ומעמיק (רמזים למשבר זה נמצאים מיד ובאים להדגיש את אנוכיותו של יושי וחוסר תשומת ליבו לסובב אותו – אולם זוהי תופעה ידועה המאפיינת זוגות שזה עתה התארסו), מיכאל, שגם ככה יחסו לדת אינו חיובי לא מבין למה הוא בכלל מתייחס לשטויות האלו ועופר, אח הצעיר, נער בן 16 יוצא לחפש את עצמו ומגיע, כמה צפוי, לאיזו חוות בודדים בשומרון (הומאז’ להיעלמותו של אמיר בסדרה סרוגים?).

בצד של שירי (בורגנית מכוכב יאיר) המצב לא הרבה יותר טוב, שירי מזניחה את המחקר שלה (דוקטורנטית לביולוגיה במסלול המהיר), הוריה לוקחים אותה למסע לארצות הברית להירגע שרק מחריף את הבעיות, ובשעת השבעה על סבתה שנפטרה, מגלה אמה של שירי שגם אצלה יש כמה שלדים שהיו קבורים שנים רבות.

העלילה נעה מהמישור הרבני והפסיקה היבשה של מה כדאי לעשות במקה שיש חשד של ממזרות (לבטל את האירוסין ולהשקיט את הפרשה) דרך הפרקטיקה של חלילה לא לחקור כי חשד הוא חשד אבל מהעובדות אי אפשר להתחמק ועד לחוקרים הפרטיים והנבירה בארכיונים שונים ומשונים בארץ ובפולין.

ככל שהספר מתקדם נראה שהשמעות הן נכונות והזוג שוקל לבצע מעשה רומיאו ויוליה, לברוח ולהתחתן בחשאי, אולם זונח תוכנית זו מהר מדי וללא פיתוח מהותי שלה וחבל, היה מכניס קצת פלפל לעלילה. את הדיון על פתרון התעלומה אפשר לקרוא לאחר אזהרת הספויילר.

הספר חביב, נקרא מהר מאד ובשטף, הדמויות שטוחות מעט –  אבא אחד וורקוהולי עצמאי, אח דתל”ש, אח שמחפש את עצמו, יושי אגוצנטרי וכו’, הדיאלוגים לא נוקבים מספיק, וגם חיבוטי הנפש של הצעירים על למה אי אפשר פשוט לסוע לקפריסין ולהתחתן שם (באמת למה לא?) לא ממש מתפתחים. את הספר ליווה מסע פרסום משעשע כולל תחרות ממים שגם אני ניסית את כוחי בה (ללא הצלחה). הספר מצטרף לספר קליל נוסף שכתב הרב חווה לא אכלה תפוח, והוא מיועד בעיקר לצעירים. בהומור עדין, הספר אף מתכתב עם חווה לא אכלה תפוח, המהווה מוצג בתערוכה הארט-וידאו של מיכאל, אחיו של יושי. מאחר והרב נבון כתב כבר סדרה של ספרי עיון רציניים יותר, נראה שהוא מנסה את כוחו בסגנונות נוספים ואולי להיחשף לקהלים אחרים שספרים על הגותו של הרב סולובייצ’יק (מומלץ מאד!) פחות מתאימים להם. אמנם בסוף הספר נלמדים שני לקחים חשובים – האחד הוא שהפתרון נמצא קרוב והשני שדברים שצצו ועלו אי אפשר לקבור ולהתעלם מהם אחר כך, והשחיים לא יכולים לחזור בדיוק למסלולם. לקחים אלו חשובים יותר מהסיפור עצמו. הספר, אינו מנסה או מתיימר להיות מלא תוכן ומשמעות בכל עמוד,  אבל הוא חביב ונחמד, סוג של ספר טיסה לדתיים שאפשר לקרוא ולשכוח, משהו שהוא לא בשר ולא חלב, משהו פרווה – דגים…

ללכת על דגים
חיים נבון
הוצאת ידיעות אחרונות